צירוף נתבעים שנמחקו

הוגש ערעור על החלטת הביניים של בית המשפט בעניין צירופן של המערערות 3 ו-4 כנתבעות בתביעה.
החלטה זו ניתנה לאחר שניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, לפיה יימחקו המערערות 3 ו-4 כנתבעות מכתב התביעה, אם ישולם החוב למשיבה על ידי צד ג'.
בדיון שהתקיים ביקש ב"כ המשיבה לצרף את המערערות 3 ו-4 שנמחקו, לאחר שסכום התביעה לא נפרע.

להלן פסק דין בנושא צירוף נתבעים שנמחקו:

פסק דין

1.     ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ש' רנר) ב-ת"א 8005/02 מיום 13.9.04, וכן על החלטות בית משפט קמא מיום 14.3.04 בענין צירוף המערערות 3 ו-4 כנתבעות, ומיום 26.6.05 ב-בש"א 7760/05 (בקשה לביטול פסק דין), לבטל את פסק הדין בתנאי שהמערערות יפקידו בקופת בית המשפט את סכום פסק הדין.

2.     ראשית דבר, ככל שמדובר בערעור על ההחלטה מיום 26.6.05 בבקשה לביטול פסק דין, אין בית משפט זה הערכאה הנכונה לדון בו בהליך של ערעור. ההחלטה שניתנה על ידי בית המשפט היתה במסגרת בקשה שהגישו המערערים על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות), לביטול פסק הדין שניתן נגדם ביום 13.9.04 בהיעדר התייצבות. הדרך לתקוף החלטה כזו היא על ידי הגשת בקשה לרשות ערעור לערכאת הערעור. מאז ומתמיד סווגה החלטה בענין בקשה לביטול פסק דין שהוגשה על פי תקנה 201 או 204 לתקנות, כ"החלטה אחרת" לענין הערעור. לפיכך, לא ניתן להשיג עליה במסגרת הערעור על פסק הדין ללא נטילת רשות (ע"א 39/83 עזבון המנוח אלרעי נ' ליברמן, פ"ד לח(4) 428; ע"א 6729/00 רהב נ' אלשיך, תק-על 2000(3) 2372; ע"א (י-ם) 5392/04 יניב מנדל נ' עמוס אגרון, תק-מח 2005(1) 1738).

התוצאה היא, כי לא נוכל להידרש לערעור על ההחלטה בבקשה לביטול פסק דין מיום 26.6.05, ותרופתם של המערערים בענין זה היא להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.

3.     אשר לערעור על פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבותם של הנתבעים, דינו להידחות. פסק הדין ניתן ביום 13.9.04, לאחר שהמערערים - הנתבעים בבית משפט קמא - לא הגישו את תצהיריהם בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 18.4.04, שהומצאה לבא כוחם ביום 21.4.04, ולאחר שהמערערים או בא כוחם לא התייצבו לדיון באותו יום, על אף שבא כוחם קיבל הזמנה להתייצב לדיון. במצב דברים זה, צדק בית משפט קמא כשקבע, על פי תקנה 168(ב) לתקנות, כי אין לאפשר למערערים להגיש ראיות ולהתגונן נגד התביעה. בית משפט קמא חייב בפסק הדין את המערערים לשלם למשיבה סך של 26,000₪, הוא הסכום שקבע בהחלטה קודמת מיום 5.11.03, על פי הסמכת הצדדים לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. כמו כן חייב בית משפט קמא את המערערים לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עורך דין, כאשר חבותם היא ביחד ולחוד.

כאמור, דינו של הערעור בענין זה להידחות. נזכיר, כי שיקול הדעת של ערכאת הערעור בבואה לבחון פסק דין שניתן במעמד צד אחד הוא צר, שכן על בית המשפט לבחון האם נהגה הערכאה הראשונה על פי הוראות הדין. בענייננו, דברים אלה יפים מקל וחומר, שכן פסק הדין ניתן בהסתמך על החלטה קודמת שהתקבלה על פי הסכמת הצדדים לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

אין ממש בטענת ב"כ המערערים, כי היה על בית המשפט ביום 13.9.04 לבטל את הדיון ולאפשר למערערים להגיש את תצהיריהם במועד מאוחר יותר, תוך חיובם בהוצאות. טענה דומה נטענה בעניין שבא לפני בית המשפט העליון ב-ע"א 3725/04 מערוף דיבה נ' יוסף עדווין, תק-על 2006(3) 3397. בית המשפט הביא מתוך דבריה של הערכאה הראשונה, בהסכמה, כדלקמן: "זכותו של בעל דין ליומו בבית המשפט אינה אומרת, כי הינו זכאי לעשות בזמן השיפוטי שהוקצה לדיון כאוות נפשו. משמעותה האמיתית של הזכות הנדונה אינה אלא מתן ההזדמנות לבעל דין לטעון את טענותיו בבית המשפט. אם בחר מרצונו שלא לנצל הזדמנות זו אין לומר, כי לא ניתן לו יומו בבית המשפט". לא למותר להביא גם דברים שנאמרו
ב-ע"א 32/89 גולן נ' עלוני, פ"ד מו(3) 665, בעמ' 671: "בית המשפט מייצג את אינטרס הכלל ומוסיף ומגן הוא על אינטרסים ראויים הן של תובע הן של נתבע. אינטרס הכלל הוא, שבית המשפט לא יבטל זמנו לריק, וכי יעשה כמיטב יכולתו לסיומם של משפטים שהוחל בשמיעתם. תובעים חדשים לבקרים עומדים ומתדפקים על שערי בית המשפט, וישן מפני חדש נוציא. תובע שאינו מתייצב לדיון - ובאין טעם ראוי לדבר - פוגע באינטרס הכלל, ובית המשפט יאמר את דברו".

     כך היו גם פני הדברים בענייננו. המערערים קיבלו את יומם בבית המשפט ולא ניצלו את ההזדמנות שניתנה להביא את ראיותיהם. בית המשפט נהג כדין כאשר קבע כי הנתבעים - המערערים - לא יורשו להביא ראיות מטעמם, ובדין קיבל את התביעה. לפיכך, יש לדחות את הערעור על פסק הדין.

4.     מונח בפנינו גם ערעור על החלטת הביניים של בית המשפט מיום 14.3.04 בענין צירופן של המערערות 3 ו-4 כנתבעות בתביעה. החלטה זו ניתנה לאחר שביום 30.4.03 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, לפיה יימחקו המערערות 3 ו-4 כנתבעות מכתב התביעה, אם ישולם החוב למשיבה על ידי צד ג'. בדיון שהתקיים ביום 14.3.04 ביקש ב"כ המשיבה לצרף את המערערות 3 ו-4 שנמחקו, לאחר שסכום התביעה לא נפרע. ב"כ המערערים דאז, עו"ד דוד נש, הציע לב"כ המשיבה לשקול זאת מחדש, אך הוסיף כי לא יתנגד לצירוף. על יסוד דברי עו"ד נש החליט בית המשפט לצרף את המערערות 3 ו-4 כנתבעות בתיק. ב"כ המערערים מלין על החלטה זו וטוען, כי לאחר שניתן תוקף של החלטה למחיקתן של המערערות 3 ו-4 מכתב התביעה, פקע יפוי הכוח שניתן לעו"ד נש ולא היה בכוחו להסכים לצירופן מחדש כנתבעות בתיק.

דינו של הערעור להידחות גם בענין זה. על פי תקנה 473(א) לתקנות, כל עוד לא התבקש בית המשפט לאשר חילופין בייצוג, ייחשב עורך הדין כעורך דינו של בעל הדין "עד לסיומה הסופי של התובענה בערכאה שבה היא נדונה ובכל הערכאות שפורשו ביפוי הכוח שניתן לו". בפנינו לא הובאה כל ראיה לכך שיפוי הכוח שניתן לעו"ד נש הגביל את ייצוגו לחלק מן ההליך. כמו כן, עו"ד נש לא טען בדיון מיום 14.3.04 כי יפוי הכוח שלו מוגבל ואינו מאפשר לו להסכים לצירופן של המערערות 3 ו-4 כנתבעות בתיק. יתרה מכך, גם הבקשה לביטול פסק דין ולהארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המערערים (לרבות המערערות 3 ו-4) הוגשה על ידי עו"ד נש.

5.     סיכומו של דבר, דינו של הערעור להידחות.
המערערים ישלמו למשיבה שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ, וזאת בשים לב לכך שמלבד הדיון בערעור לגופו התקיים גם דיון מקדמי בערעור.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון