צו מניעה מימוש משכון

להלן החלטה בנושא צו מניעה מימוש משכון: החלטה א. מבוא 1. בבקשתו שלפני עותר המבקש לכך, שיינתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיב לבצע פעולות למימוש משכון בדירה הבנויה בחלק מחלקות 7, 110, 40, 42 בגוש 18138 (להלן - "הדירה"), בישוב מזרעה. 2. על פי טענות המבקש, בתאריך 24.9.1984 נכרת חוזה בין מינהל מקרקעי ישראל ומר חדד חוסין, ולפיו מכר מינהל מקרקעי ישראל למר חדד את הזכויות בדירה. לצורך מימון רכישת הזכויות קיבל מר חדד הלוואה מאת המשיב, ובגין הלוואה זו הפיק מינהל מקרקעי ישראל שתי התחייבויות למשיב, בהן התחייב לרשום משכנתה על הזכויות בדירה בעתיד. בתאריך 29.9.1989 נכרת חוזה בין מר חדד וחברה בשם רן פן בנין בע"מ, לפיו הועברו הזכויות בדירה לחברת "רן פן". בתאריך 22.12.1995 נכרת חוזה נוסף, והנכס הועבר מחברת "רן פן" לאביו של המבקש, מר פאיז נאסר אלדין (להלן - "פאיז"). אציין, כי עולה ממסמך שכותרתו "הסכם מכר משולש", שנכרת בתאריך 15.3.1990, בין מינהל מקרקעי ישראל, מר חדד וחברת "רן פן", שפאיז היה מנהל חברת "רן פן" ומי שמוסמך לחתום בשמה. לטענת המבקש, בתאריך 26.5.2000, העביר פאיז את הנכס למבקש, ללא תמורה. 3. בבקשתו טוען המבקש כי "לאחרונה נודע סופית למבקש כי המשיב השיג לידיו פס"ד נגד מינהל מקרקעי ישראל וכנגד חברת "רן פן" וכנגד אביו של המבקש מר פאיז נאסר אלדין ואותו משיב התעלם מזכויות המבקש בנכס (הדירה) למרות שידע עליהם אותו משיב כמוזכר בסעיף 26 לפסק הדין". מכאן בקשת המבקש לצו מניעה זמני, באשר לטענתו, מימוש המשכון יפגע בזכויותיו בדירה, אותן קיבל מאביו, פאיז, ללא תמורה, וזאת מבלי שטענותיו נשמעו בבית המשפט. 4. לאחר שקבעתי מועד לשמיעת הבקשה, הגישו ב"כ הצדדים הודעה על הסדר דיוני, ובהודעתם הודיעו, כי הגיעו להסדר לפיו המשיב יגיש תגובתו בכתב, ולאחר מכן יהיה ב"כ המבקש זכאי להגיש תשובה לתגובה, ולאחר מכן תנתן ההחלטה, ללא צורך בדיון במעמד הצדדים. עתה, משהוגש כל החומר על פי ההסדר הדיוני שנעשה בין הצדדים, הנני בא ליתן החלטתי. 5. המשיב בתגובתו מתנגד לבקשה, והעלה בה טענות שונות עליהן אעמוד להלן. טענותיו העיקריות של המשיב הן, כי המבקש לא הוכיח זכותו לכאורה בדירה, וכי הבקשה נעדרת תום לב, ולא נועדה אלא למנוע מהמשיב לנקוט בהליכים למימוש המשכון, הליכים אותם הוא מנסה לבצע מזה למעלה משש שנים. ב. זכות לכאורה 6. בקשת המבקש מתייחסת לדירה הבנויה בחלק מחלקות "7, 110, 40, 42" בגוש 18138. התחייבות המינהל לרישום משכנתה ניתנה ביחס לנכס הידוע כחלק מחלקות "42, 40, 34, 10, 7" בגוש 18138. החוזה שנכרת בין מר חדד וחברת "רן פן" התייחס לבית מגורים שהוקם "בגוש 18138 על חלק מהחלקות 10ה', 7א, 42ה, 34ח'", וצוין בחוזה הרכישה באופן מפורש כי "הבית ממושן לבנק טפחות ע"ס 10,000 ₪". ואולם, על פי החוזה מיום 22.12.1995, שנכרת בין חברת "רן פן" ופאיז, הנכס שהועבר לפאיז היה נכס שבנוי בחלקה 17 בגוש 18138. ככל שעלה בידי לקרוא מהמסמכים שצורפו לבקשה, ואשר קריאתם קשה ביותר (נספחים ה(3) לבקשה), חלקה 17 האמורה, היא החלקה שהועברה מפאיז למבקש ללא תמורה. 7. נראה איפוא לכאורה, כי צודק ב"כ המשיב בטענתו, כי בקשת המבקש מתייחסת לנכס שלמבקש אין זכויות בו. המבקש קיבל מאביו זכויות בנכס הידוע כחלקה 17, בה בשעה שבקשתו לסעד זמני מתייחסת לנכס המצוי במקרקעין אחרים. ב"כ המבקש טוען, כי ב"כ המשיב, מנסה להיבנות ממצאים לא נכונים, ולדעתו, אפשר ובמספרים השונים נפלו טעויות. על כן, משלב זה אצא מנקודת ההנחה, כי אכן מדובר באותו נכס, וכי במספרי החלקות השונים נפלו טעויות. ג. תום הלב וניקיון הכפיים 8. כעולה מנספח ו(1) לבקשה, מאז שנת 2000 התנהלה התדיינות בין המשיב (כתובע) ובין מינהל מקרקעי ישראל, חברת רן פן ופאיז (הנתבעים) בנושא מימוש המשכון. התביעה התנהלה בפני בית משפט השלום בחיפה (תיק א' 15951/00). בפסק הדין שניתן בבית משפט השלום נקבע, כי המשכון הוא בר מימוש' וכי המשיב רשאי לנקוט בהליכי הוצאה לפועל למימושו. 9. המבקש, הטוען כי קיבל את הזכויות בנכס ללא תמורה מפאיז, לא יכול היה לרכוש יותר זכויות בנכס מאלה שהיו לפאיז. כעולה מהחוזה שנכרת בין מר חדד וחברת "רן פן", שפאיז הוא מנהלה, פאיז ידע שהנכס ממושכן. אם כך יוצא לכאורה, שפאיז ידע כי הוא מעביר לבנו, ללא תמורה, נכס ממושכן. יתרה מזאת, אין זה מתקבל על הדעת, שמזה למעלה משש שנים מנהל פאיז התדיינות עם המשיב, בנוגע להליכי מימוש המשכון בנכס, שלפי הנטען העביר את הזכויות בו ללא תמורה למבקש, והמבקש, המשמש עתה כמתמחה במשרד עורכי דין, אינו יודע על ההתדיינות הזו, ורק עתה טוען הוא כי "לאחרונה נודע לו סופית כי המשיב השיג לידו פסק דין". 10. אפשר ונפל פגם בכך שמבקש לא צורף כצד לתביעה, ואולם, אינני סבור כי יש לתת לפגם זה משקל מכריע. משקיבל המבקש את הזכויות בנכס מפאיז ללא תמורה, הרי לעניינה של ההתדיינות שהתקיימה בבית משפט השלום, ביחס למימוש המשכון, יש לראות את המבקש כחליפו של פאיז, וקביעות פסק הדין מחייבות אף אותו, כאילו הוא עצמו לקח חלק בדיון. קל וחומר, כאשר קיימת הסתברות בדרגה גבוהה, שנוכח הקרבה המשפחתית בין המבקש ופאיז, המבקש ידע על ההתדיינות בבית משפט השלום, ואיש לא מנע ממנו לפנות לבית המשפט ולצרפו לדיון, כדי שיתאפשר לו לטעון טענותיו ככל שסבר שאביו אינו הצד הנכון בדיון או שאינו מייצג באופן נאמן את האינטרס של המבקש. להתרשמותי, הטענה כי יש מקום ליתן צו המניעה הזמני משום שבית משפט השלום לא שמע טענותיו של המבקש, גובלת במידה רבה בשימוש לרעה בהליכי המשפט, והיא ככל הנראה חלק ממשחק מחבואים שהמבקש ופאיז ביקשו לשחק, מתוך הנחה, שאם יינתן פסק דין נגד פאיז, יקום המבקש ממקום מחבואו, וינסה לפתוח את ההליכים מתחילתם, בטענה כי הזכויות הנפגעות הן זכויותיו שלו. לדעתי, בהתנהגותם של פאיז והמבקש - בן ואביו - אין לא תום לב ולא ניקיון כפיים, ועל כן הנני סבור, כי המבקש אינו זכאי לסעד המבוקש על ידו, סעד שמקורו בדיני היושר. ד. סוף דבר 11. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את הבקשה. (ב) הנני מחייב את המבקש לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. משכוןצוויםצו מניעה