ערעור על החלטת רשם ליתן רשות להתגונן

להלן פסק דין בנושא ערעור על החלטת רשם ליתן רשות להתגונן: פסק דין ערעור זה מופנה כנגד החלטת כב' הרשם שמואל ברוך מיום 04.06.06, בת.א. 2112/05 בש"א 23288/05, לפיה ניתנה למשיבים רשות להתגונן כנגד תביעה שהגיש נגדם המערער בסדר דין מקוצר. על פי הנטען בכתב התביעה לוו המשיבים מאביו המנוח של המערער 2.5 מיליון דולר. את ההלוואה התחייבו להחזיר לא יאוחר מיום 15.08.05. להבטחת החזר ההלוואה נרשם שעבוד על נכס מקרקעין שהיה רשום על שם המשיבה 2. בהתאם להסכם ההלוואה מיום 12.12.04, עליו חתמו המשיבים, היה המלווה זכאי להמחות את זכויותיו, כולן או חלקן, והוא אכן המחה את זכויותיו לקבלת 1.1 מיליון דולר לבנו, המערער. בקשת הרשות להתגונן שהוגשה על ידי המשיבים נתמכה בתצהירו של משיב 1 בלבד, למרות שהועלו בה טענות עובדתיות המצויות בידיעתה של המשיבה 2. על פי הנטען בבקשה, המערער ואביו ביקשו לרכוש ממניותיה של חברה בשם AUSTIN TRADE AND FINANCE LTD (להלן: "אוסטין"), שהמשיב 1 ואחיו היו בעלי מניותיה ואשר החזיקה ב- 40% ממניותיה של חברה שעסקה בהפעלת בתי זיקוק. על ידי רכישת מניותיה של אוסטין ביקשו המערער ואחיו להיות בעלי 10% ממניותיה של חברת בתי הזיקוק. המערער ואביו שילמו למשיב 1 - 2 מיליון דולר, מתוכם הוחזרו להם כ- 530,000 דולר. דהיינו, על פי גרסת משיב 1, המערער ואביו שילמו לידו 1,467,000 דולר כחלק מהתמורה עבור המניות, ובסופו של יום המניות לא הועברו להם וגם כספם לא הוחזר. בשלב מסויים החלו המערער ואביו לגלות דאגה לגורל כספם והפעילו לחץ על המשיב בדרישה לבטחונות, ואכן נכס המקרקעין שועבד על פי דרישתם והמשיב ואשתו חתמו על הסכם ההלוואה. למרות החתימה על הסכם ההלוואה, נטען על ידי המשיב בתצהירו, כי הוא ורעייתו לא הבינו את תוכנו של המסמך ולא היו מודעים לכך שמדובר בהסכם הלוואה, מאחר שאינם שולטים בשפה העברית. בחקירתו הנגדית של משיב 1 קרסה הגרסה מניה וביה, כאשר הוצג לו מסמך מש/1 הכתוב בשפה הרוסית ושאת חתימתו עליו אישר. מסמך זה הינו כתב התחייבות להשבתה של הלוואה בסך 2.5 מיליון דולר למערער ואביו. בתשובה לשאלת ב"כ המערער בענין זה ענה המשיב: "ת. זוהי חתימתי. מסמך מש/1. ש. את הסכום הזה החזרת או לא? ת. החזרתי 500,000 דולר." בהמשך הוסיף המשיב בתשובה לשאלת בא כוחו בחקירה חוזרת: "ש. מה זה המסמך הזה שהראו לך, מש/1? ת. מתי שאנו סיכמנו פעם ראשונה, זה היה בחודש מאי 2003, היה שם אח שלי וגם אברהם יוסבשוילי ז"ל, שאמר שהוא הולך להיכנס לעסק, בית הזיקוק, סיכמנו שהוא קונה 25% מהחברה, זה שווה 10% של בית הזיקוק בשני מיליון דולר, ואם העסק לא יצליח, הוא רצה שאחרי 15.8.05 לקבל חזרה 2.5 מיליון דולר". מכאן, שהמשיב הודה בפה-מלא כי חתם על התחייבות להשבתם של 2.5 מיליון דולר. יתרה מכך, הוא אישר שהמניות מעולם לא הועברו למערער או לאביו. בהחלטתו נשוא הערעור העניק כב' הרשם למשיבים רשות להגן, למרות שהמשיבה 2 לא הגישה תצהיר וגרסת המשיב הופרכה בחקירתו. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. דיון לאחר שבחנתי את ההחלטה, לאור המוצגים והטיעונים שהעלו הצדדים בפני כב' הרשם, החלטתי כי דין הערעור להתקבל. כפי שציינתי לעיל, משיבה 2 לא תמכה את בקשתה בתצהיר, למרות שהיה עליה להתייחס לנסיבות חתימתה על הסכם ההלוואה ומסמכי השעבוד על נכס המקרקעין. יתרה מכך, בתצהירו של משיב 1 לא הובא כל הסבר מדוע נמנעה רעייתו מהגשת תצהיר התומך בגרסתה העובדתית. יודגש בענין זה, כי המשיבה 2 הינה רוקחת העוסקת במקצועה בישראל והטענה לפיה לא הבינה את משמעות המסמכים עליהם חתמה, טעונה הסבר מצדה. יפים לענייננו דברי כב' השופטת שטרסברג כהן בע"א 1766/92, 1767/92 ארווין זוסמן נ' הכונס הרשמי, דינים עליון כרך מ' 422: "5. אין להכביר מילים על העקרונות המנחים העולים מתקנות סדר הדין האזרחי ומן הפסיקה לענין הליך של סדר דין מקוצר ובקשת רשות להתגונן, ולענין חשיבותה של חקירה נגדית. על בקשת רשות להתגונן להתמך בתצהיר של המבקש עצמו (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית, 1995) סעיף 533, עמ' 672). המצהיר חייב להתייצב לחקירה על תצהירו גם ללא דרישה, אך רשאי בית המשפט מטעמים שירשמו להורות שהמצהיר לא ייחקר על תצהירו. (זוסמן בספרו הנ"ל, סעיף 535, עמ' 679). בעשותו כן ינהג השופט בזהירות רבה שכן, בפטור מחקירה נשללת מן היריב האפשרות להראות כי הדברים בתצהיר הם הגנת בדים. עם זאת, יש וניתן להסתפק בתצהירו של אחר, כגון, כאשר נבצר מהנתבע להצהיר בעצמו או כאשר העובדות החשובות ידועות לזר יותר מאשר לנתבע, וכן יכול בית המשפט להמיר את תצהירו של הנתבע בתצהיר של אחר כאשר הנתבע נסע לחו"ל ולא היה סיפק בידו לשוב ליום הדיון כדי להחקר על תצהירו, והוא, כשאין סיבה להניח שאי הופעתו של הנתבע לדיון, כוונתה להשתמט מן החקירה (זוסמן בספרו הנ"ל, סעיף 533, עמ' 672). בית המשפט מחמיר בענין זה עד כדי שגם כאשר המצהיר הבהיר כי הוא חושש שעם בואו ארצה תעוכב יציאתו, ושהותו תהפך למלכודת עבורו, אין בנימוק זה כדי להצדיק את אי הופעתו... לא הובהר מפי זוסמן עצמו, בתצהיר, מדוע לא יכול היה להתייצב לחקירה למרות חשיבות הענין עבורו, בהתחשב בסכומים העצומים בהם ביקשו לחייבו אישית, למרות העובדה שהיה בעל מניות ודירקטור בבנק, ולמרות שהוא היה יוצא ובא מעת לעת לישראל וממנה. גם אוביקטיבית אין מניעה להגיע מחו"ל ארצה בנקל. מכאן, שהחלטתו של השופט קמא לראות באי ההתייצבות, השתמטות מחקירה, ולא להתייחס לתצהירו של זוסמן, אינה שגויה ואין מקום להתערב בה". בנסיבות הבקשה שבפני, המסקנה היחידה המתבקשת היא שהמשיבה מתחמקת מחקירה על תצהירה ואין זה אחד מאותם מקרים בהם ברור על פני הדברים כי המצהיר יודע את העובדות טוב יותר מהנתבע עצמו, ומטעם זה בלבד היה על כב' הרשם לדחות את בקשתה של משיבה 2. באשר למשיב 1, כפי שציינתי, הוכח כי גרסתו לפיה מדובר בהשקעה עסקית שלא היתה עליו חובה להחזירה אינה נכונה, כמו גם טענתו כי לא ידע שהוא חותם על הסכם הלוואה בשל אי ידיעת השפה העברית, מאחר שהתחייבות בנוסח זהה נחתמה גם בשפה הרוסית. אולם, גם בהנחה שיש להתייחס לתצהיר המבקש כמהימן, אין באמור בתצהיר כדי להקים לו הגנה, ולו בדוחק, מכיוון שגם על פי הנטען בתצהיר, קיבל המשיב מהמערער ואביו למעלה מ- 1.4 מיליון דולר לרכישת מניות. העסקה לא יצאה לפועל והסכום לא הוחזר. המשיב אף הודה בתצהירו כי המערער ואביו דרשו בטחונות להשבת הסכומים ששולמו על ידם ושהחתימה על הסכם ההלוואה נועדה לספק בטחונות אלה. מכאן, שהמשיב הודה בחוב הנטען ואישר כי הכסף לא הוחזר. לאור האמור לעיל, סבורה אני כי מכל נקודה בה תיבחן בקשת המשיב, אין היא מקימה הגנה, ולו בדוחק, ולפיכך היה על כב' הרשם לדחות את הבקשה על כל חלקיה. לסיכום, הערעור מתקבל ובקשת הרשות להגן נדחית. משדחיתי את הבקשה, ניתן בזה פסק דין המחייב את המשיבים לשלם למערער 4,985,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית דולרית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כן ישלמו המשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 7% מהסכום שנפסק בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בקשת רשות להתגונןערעור על החלטת רשםרשםערעור