עיכוב ביצוע פסק דין כספי

הכלל הוא, כי ברגיל אין מעכבים את ביצועו של פסק-דין אשר ניתן על-ידי בית המשפט. כך מורה לנו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 יתר על כן, כשמדובר בפסק-דין בו הוטל חיוב כספי, הנטייה שלא לעכב את הביצוע אף גוברת ופסק הדין יעוכב רק במקרים חריגים ויוצאי דופן. להלן החלטה בנושא עיכוב ביצוע פסק דין כספי: החלטה מבוא: בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי, במסגרת התיק שבכותרת, ביום 18.9.07. המשיב הגיש תגובה, לפיה הוא מתנגד לבקשה מטעמים שפרט בתגובתו. הרקע לבקשה: בין המשיב לבין המבקשת שררו יחסים רומנטיים, שאף הבשילו לכדי הצעת נישואין שנענתה בחיוב ורכישת דירה למגוריהם וכן רכב משותף, אשר נרשמו על שם המבקשת. יחסי בני הזוג עלו על שרטון, המבקשת עזבה את דירת בני הזוג, תוך שהיא נוטלת את הרכב לשימושה הבלעדי וביום 14.10.01 הגיש המשיב תביעה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו זכויות הבעלות ו/או כל זכויות אחרות שהן בדירה הינן שלו ולמתן צו לאכיפתן של זכויות אלה ולחילופין, ביקש לחייב את המבקשת לשלם לו סך של 1,200,000 ₪. כמו כן ביקש להצהיר כי זכויות הבעלות ברכב הינן שלו. המבקשת, מצדה, הגישה תביעה לתשלום דמי שכירות ראויים כנגד המבקש, שנסמכה על הטענה, כי היא בעלת מלוא הזכויות בדירה. הדיון בשתי התובענות אוחד והתיק נקבע בפני. בסופו של דבר קיבלתי את תביעת המשיב ודחיתי את תביעת המבקשת, לאחר שהגעתי למסקנה כי המבקש אכן רכש זכויות ברכב ובדירה. לפיכך, ובשים לב לעובדות שהוכחו במהלך המשפט, חייבתי את המבקשת בתשלום הסך של 80,000 ₪ המשקף את תמורת הרכב, כשאליו מתווספים הפרשי הצמדה וריבית מחודש ספטמבר 2001 ובתשלום הסך של 297,412 ₪, המשקף את הסכומים ששילם המשיב על חשבון הדירה, כשאליו מתווספים הפרשי הצמדה וריבית מחודש אוגוסט 2005. בנוסף, חייבתי את המבקשת בתשלום הוצאות המשפט של המשיב, כפי שהוצאו בפועל וכן בתשלום שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. ביום 15.10.07 באה בפני בקשת המבקשת לעיכוב ביצועו של פסק הדין מיום 18.9.07 עד למתן הכרעה בערעור, אשר בכוונת המבקשת להגיש לבית המשפט העליון. טענות הצדדים: לטענת המבקשת, סיכויי הערעור הינם טובים במידה המצדיקה את עיכוב ביצוע פסק הדין, באשר הוא מעורר שאלות משפטיות נכבדות ואף שאלות עובדתיות קשות. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי היה וישולם למשיב סכום כלשהו, לא ניתן יהיה לגבותו חזרה ממנו, באשר למשיב חובות עצומים ונושים רבים וברי כי כל סכום שיגיע אל המשיב יעוקל מיד על ידי אחרים. לטענת המשיב, סיכויי המבקשת בערעור הינם קלושים עד אפסיים, באשר פסק הדין מבוסס, רובו ככולו, על הודאת המבקשת עצמה ועל מהימנות העדים שהופיעו בפני בית המשפט. באשר למאזן הנוחות, טוען המשיב, כי לאור חוסר מהימנותה של המבקשת, כפי שהתברר במהלך המשפט, קיים חשש ממשי שעיכוב ביצוע של פסק הדין יגרום לכך שהמבקשת תנסה להבריח את רכושה וכספיה, או לעשות מניפולציות כאלה ואחרות שיותירו את פסק הדין חסר משמעות. מנגד, המשיב הוכיח, במהלך המשפט, כי שילם סכומים של מאות אלפי שקלים על חשבון הדירה והרכב, כך שאם תזכה המבקשת בערעור, יהיה בידה להיפרע מהמשיב. דיון והכרעה: כללי: הכלל הוא, כי ברגיל אין מעכבים את ביצועו של פסק-דין אשר ניתן על-ידי בית המשפט. כך מורה לנו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"). יתר על כן, כשמדובר בפסק-דין בו הוטל חיוב כספי, הנטייה שלא לעכב את הביצוע אף גוברת ופסק הדין יעוכב רק במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראה ע"א 1564/06 משה בן זאב ואח' נ' מיכל בן עמי ואח' (לא פורסם, 20.7.2006); ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין ייצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו(4) 178 (2002); ע"א 6146/00 עיריית תל-אביב-יפו נ' בצלאל אהובה (לא פורסם, 19.11.00)). כאשר בית המשפט דן בבקשה לעיכוב ביצוע, עליו להידרש לשני מבחנים מצטברים; ראשית, עליו לבחון את סיכויי הערעור ואם ימצא כי הערעור אינו משולל יסוד, עליו לעבור לבחינת מאזן הנוחות של הצדדים, דהיינו הנזק היחסי שייגרם לצדדים ממתן או אי-מתן הצו. בכלל זה, על בית המשפט לבחון עד כמה ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה ויתקבל הערעור. נטל השכנוע לקיומם של סיכויי ערעור גבוהים ולקיומו של נזק - שאינו ניתן להשבה אם יתקבל הערעור - מוטל על כתפי המבקש. מן הכלל אל הפרט: סיכויי הערעור: כל אימת שבחינת סיכויי הערעור צריכה להיעשות על ידי הערכאה הדיונית - שכן בקשה לעיכוב ביצוע יש להביא קודם כל לפניה (תקנה 467 לתקנות) - אזי מטבע הדברים הבדיקה היא בעייתית יותר, שכן עיניה של ערכאת הערעור טובות יותר לבחון את סיכויו. לפיכך ולצורך הדיון דנן אניח, שקיים סיכוי כאמור. עם זאת אציין, כי עסקינן במחלוקת עובדתית ומשכך סיכויי ההצלחה בערעור הינם נמוכים, שכן, כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהכרעות עובדתיות של בית המשפט קמא. מאזן הנוחות: אכן, שאלה מרכזית הנבחנת במסגרת מאזן הנוחות הינה האם יוכל המבקש להיפרע מן המשיב אם יזכה בערעורו. בענייננו, אכן קיים חשש אובייקטיבי, שהמבקשת לא תוכל להיפרע מהמשיב אם תזכה בערעור, שהרי במהלך המשפט הסתבר כי המשיב הוכרז בעבר, לבקשתו, כפושט רגל, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (פשר 006181/00). אף כי החלטה זו בוטלה בינתיים, לאחר שנודע לבית המשפט המחוזי בבאר שבע על דבר הגשת התביעה שבפני, הרי שאין מחלוקת כי למשיב חובות כבדים וכי המניע האמיתי לרישום הדירה על שם המבקשת היה רצונו למלט את הדירה מנושיו. לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, ובשים לב לעמימות המשודרת מתגובת המשיב בכל הנוגע למצבת חובותיו כיום, הנני סבורה כי יש מקום לעכב ביצוע פסק הדין, אך על מנת לאזן בין האינטרסים של שני הצדדים, העיכוב יותנה בהפקדת מלוא סכום פסק הדין בקופת בית המשפט או בהפקדת הסכום בערבות בנקאית מתאימה. אשר על כן, הנני מחליטה כדלהלן: הנני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי, במסגרת התיק שבכותרת, למעט רכיב הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד. עיכוב ביצוע פסק הדין מותנה בכך שהמבקשת תפקיד בקופת בית המשפט, בתוך 30 ימים מהיום, את מלוא סכום פסק הדין, או לחילופין, תפקיד ערבות בנקאית אוטונומית, צמודת מדד ובלתי מוגבלת במועד הפירעון, על מלוא סכום פסק הדין. היה ולא יופקד סכום פסק הדין כאמור בתוך המועד שקבעתי, תפקע החלטתי וזאת בתוך 7 ימים מהמועד האחרון להפקדת סכום פסק הדין בקופת בית המשפט והסכום בו חויבה המבקשת יועבר לידי המשיב ללא דיחוי. בשים לב לכך שהמבקשת טרם הגישה ערעור על פסק הדין, מותנית החלטה זו בהגשת ערעור כאמור. היה ולא יוגש ערעור בתוך המועדים הקבועים לכך, תפקע החלטתי וזאת בתוך 7 ימים מהמועד האחרון להגשת הערעור והסכום בו חויבה המבקשת יועבר לידי המשיב ללא דיחוי. סיכומם של דברים: הבקשה מתקבלת והיא מותנית בהגשת ערעור על פסק הדין ובהפקדת סכום פסק הדין בקופת בית המשפט, במועדים שנקבעו לכך. אי עמידה בתנאים שנקבעו לעיל תביא לביטולו של צו עיכוב הביצוע. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.ביצוע פסק דיןעיכוב ביצוע