עיכוב ביצוע הליכי פינוי

להלן החלטה בנושא עיכוב ביצוע הליכי פינוי: החלטה 1. המבקש הגיש ערעור החלטת ראש ההוצאה לפועל בירושלים שניתנה ביום 30.7.06 בתיק הוצל"פ 4-99-06821-03. ראש ההוצאה לפועל דחה את טענת המבקש (החייב) לפיה הוא קיים אחר הוראות פסק-דין שהורה לו לסלק ידו מחלקים מסויימים של נכס מקרקעין המצוי ברחוב ניסים בכר 2 בירושלים (טענת "פרעתי"). עניינה של ההחלטה דנן בבקשה לעיכוב ביצוע הליכי פינוי שהוגשה בד בבד עם הגשת הערעור. המשיבה השיבה בכתב לבקשה והמבקש הגיב לתשובתה. 2. הרקע להליך שהתנהל בלשכת ההוצאה לפועל הוא כדלהלן: ביום 21.8.77, ניתן כנגד המבקש פסק-דין לסילוק ידו מהנכס הנ"ל (להלן - "הנכס"), וזאת בגדר ת"א 3208/75 של בית משפט השלום בירושלים (להלן - "פסק הפינוי"). לאורך שנים רבות לא פעלה המשיבה לביצוע פסק הפינוי, והמבקש ניהל בנכס תיאטרון הידוע בשם "פרגוד" ואף התגורר בו. תיק ההוצאה לפועל לביצוע פסק הפינוי נפתח רק ביום 4.2.99, למעלה מ-20 שנה לאחר מתן הפסק. לנוכח ההליכים לפינויו מהנכס, טען המבקש בשעתו, כי המשיבה הסכימה לכך שיחזיק בנכס והיא מנועה מלבצע את פסק הפינוי. טענות אלה נדחו הן על ידי ראש ההוצאה לפועל והן על ידי בית משפט השלום בירושלים (ת"א 23708/99, פסק דין מיום 29.1.04). ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום נדחה ביום 16.1.03 (ע"א (מחוזי-י-ם) 2291/01), ובקשת רשות ערעור לבית משפט העליון נדחתה אף היא ביום 17.5.05 (בר"ע 1764/03). בשלב הבא במאבקו של המבקש כנגד סילוק ידו מהנכס, נטען על-ידו שהוא ביצע את פסק הפינוי. על-פי טענה זו, שבגדרה ניתנה ההחלטה נשוא הערעור דנן, פסק הפינוי לא ציווה על המבקש לפנות את כל הנכס, אלא רק חלקים ממנו, כפי שאלה הוגדרו בסעיף 2(א) לפסק הפינוי, ומחלקים אלה סילק המבקש את ידו והשיב את החזקה בהם למשיבה. כאמור, הטענה האמורה נדחתה על ידי ראש ההוצאה לפועל. הנימוק שעמד ביסוד דחיית הטענה היה נעוץ בתוצאותיה של התדיינות נוספת שהתנהלה בין הצדדים. מדובר בתובענה שהוגשה על-ידי "פרגוד אגודה לתיאטרון ספרות ואומנות" כנגד המשיבה והמבקש במסגרת ת"א 10093/05 של בית משפט השלום בירושלים (להלן - "תביעת פרגוד"). פסק-הדין בתביעת פרגוד ניתן ביום 25.1.06 ובגדרו נדחתה תביעת פרגוד כנגד המשיבה ונמחקה תביעתה כנגד המבקש. תביעת פרגוד הסתיימה באופן האמור, מאחר ופרגוד עצמה ביקשה, לאחר הגשת הסיכומים, שכך ייעשה, ובית המשפט נעתר לבקשתה. ראש ההוצאה לפועל קבע, כי פסק הדין שניתן בתביעת פרגוד, משתיק לא רק את פרגוד, אלא גם את המבקש, שכן הייתה קיימת בינו לבין פרגוד זהות אינטרסים בכל הנוגע לפינוי הנכס. הואיל והתביעה נגד פרגוד נדחתה, ופרגוד מנועה מלטעון פעם נוספת את שטענה בתביעתה (נוכח קיומו של השתק עילה), ובכלל זה מנועה פרגוד מלטעון שפסק הפינוי חל רק על חלק מהנכס, גם המבקש מנוע מלטעון טענה זו. נמצא, כי החלטת ראש ההוצאה לפועל לדחות את טענת המבקש לא ניתנה לאחר בחינת טענות המבקש לגופן (לאמור, לאחר בחינת השאלה לאילו חלקים של הנכס התייחס פסק הפינוי והאם המבקש אכן פינה את אותם חלקים), אלא לנוכח הקביעה שהמבקש מנוע מלטעון שפסק הפינוי אינו מתייחס לכל הנכס, זאת בשל תוצאתה של תביעת פרגוד, היוצרת כלפיו השתק עילה. 3. בבקשתו לעיכוב ביצועו של פסק הפינוי טוען המבקש, כי אם הפסק יבוצע הרי שהוא יסולק ממקום מגוריו ויוותר חסר מגורים. לטענת המשיבה, פינוי הנכס אינו אלא פינויו של נכס ששימש לעסק של תיאטרון ולא פינויה של דירת מגורים. ואולם, לעניין זה די בשלב הנוכחי באמור בפסק הפינוי לפיו, חלק מהנכס משמש "למטרת תיאטרון הידוע בשם 'פרגוד' ... ואילו היתר משמש למגורי הנתבע". גם ראש ההוצאה לפועל ציין בהחלטתו כי המבקש החזיק בנכס, כשזה משמש אותו למגוריו ולהפעלת תיאטרון "פרגוד" (סעיף 1 להחלטה). מכאן, שיש להתייחס לבקשה כאל בקשה לעיכוב ביצועו של פסק פינוי מדירת מגורים. לנוכח עניין זה, ברי כי דחיית בקשת המבקש לעיכוב ביצוע, תיצור מצב בלתי הפיך, ושיקולי מאזן הנוחות נוטים, לפיכך, לטובת המבקש. ההלכה בסוגיה זו סוכמה בספרו של י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, סעיף 666, עמ' 859-860, ונאמר שם, שבתי המשפט נוהגים להיעתר לבקשת עיכוב ביצועו של צו פינוי "כמעט כדבר שבשגרה, שאם יפונה המבקש ולאחר מכן יזכה בערעורו, קרוב לוודאי שהנכס יהא כבר תפוס בידי אדם אחר, והוא לא יוכל לחזור אליו".. 4. לעניין סיכויי הערעור אציין רק, כי יצירת מניעות כנגד המבקש על יסוד פסק-דין שדחה את תביעת "פרגוד", אינה תוצאה מובנת מאליה, גם אם בפי המשיבה טענות בעלות משקל לעניין זה. אכן, ראש ההוצאה לפועל קבע כי הייתה קיימת זהות אינטרסים בין המבקש לבין "פרגוד" וקביעה זו הייתה מעוגנת בחומר הראיות שהונח לפניו, אך אין לשלול סיכויה של טענת המבקש כנגד הרחבה זו של עקרון השתק העילה, שהוחל על מי שלא היה תובע בהליך הקודם, שכן יש בה כדי לשלול מהמבקש את יומו לטעון לעניין היקפו של פסק הפינוי ביחס לחלקי הנכס השונים, טענה שלא נדונה לגופה. כאשר ביצוע פסק הדין ייצור מצב בלתי הפיך, "די בכך, בדרך כלל, שיש למערער סיכוי כלשהו, ולו גם קלוש,כדי להיענות לבקשת עיכוב הביצוע" (המ' 103/81 הרשקו נ' אורבוך פ"ד לה(2) 666, בעמ' 670). 5. להשלמת התמונה יצויין, כי לאחר הגשת הערעור נטען על-ידי המשיבה, כי דינו להדחות על הסף מחמת איחור בהגשתו (בש"א 3223/06). טענה זו נדחתה על ידי רשמת בית המשפט, כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ, בהחלטה מיום 14.1.07, לאחר שהתקבלה בקשת המבקש להארכת המועד להגשת הערעור. לנוכח טענת המשיבה, לפיה דין הערעור להדחות על הסף, הסכימה המשיבה בשעתו שלא לפעול בתיק ההוצאה לפועל עד להחלטה בבקשתה לדחיית הערעור על הסף. בגדר הסכמה זו עוכב ביצועו של פסק הפינוי עד עתה, במשך כ-4.5 חודשים. לעמדתה זו של המשיבה, שלא התנגדה לעיכוב ביצוע פסק הפינוי עד לסיום הדיון בבקשתה לסילוק הערעור על הסף, יש לצרף את העובדה, שפסק הפינוי הוגש לביצוע רק כעבור שנים רבות ממועד נתינתו. אכן, מן הראוי לפעול במטרה שפסקי-דין יבוצעו תוך זמן סביר ואין בעיכוב הממושך בביצוע פסק הפינוי משום תרומה לחיזוק שלטון החוק, בלשון המעטה, אך מהעובדות הנ"ל עולה גם שזמנה של המשיבה אינו דוחק, והיא גם לא טענה אחרת בהליך דנן. אגב, גם עמידתה (הלגיטימית) של המשיבה על מיצוי זכויותיה לטעון את טענותיה, הן לעניין סילוק הערעור על הסף והן לעניין הבקשה דנן, האריכה את ההליכים, שכן יש להניח שהדיון בערעור היה כבר נמצא בשלב מתקדם, או אף מסתיים, אלמלא הצורך לדון תחילה בטענות הנ"ל. ניתן, איפוא, להסיק מהילוכה של המשיבה שלא אצה דרכה למימוש פסק הפינוי. 6. לנוכח השיקולים המפורטים לעיל, אני מחליט כי עיכוב הביצוע, עליו הוריתי (בהסכמה) עוד ביום 4.10.06, יעמוד בתוקפו עד לסיום הליכי הערעור, או עד למתן החלטה אחרת. אין צו להוצאות בהליך דנן, ותוצאתו תילקח בחשבון בעת קביעת ההוצאות בהליך הערעור. עיכוב ביצועפינוי