סיווג הליך - ערעור בזכות או ברשות

החלטה של בית משפט אשר אין בה משום פסק דין המסיים סופית את הדיון, אינה נתונה לערעור אלא ברשות ולכן על "פסק דין" ניתן לערער בזכות ואין צורך ברשות בכך. המבחן המקובל לעניין סיווג החלטה כ"פסק דין" או כ"החלטה אחרת" הוא האם ההחלטה שניתנה סיימה את בירור המחלוקת שבין הצדדים: "מקום בו בית המשפט סיים בהחלטתו את הדיון בעניין הכולל העומד לפניו, הרי שמדובר בפסק דין. בכל מקרה אחר המדובר הוא בהחלטה אשר ערעור עליה הוא ברשות בלבד" (ראו ע"א 2817/91 מימון נ' שאולי, פ"ד מז (1) 152, 157 (1993)). עוד יוזכר כי לצורך קביעת סופיות ההחלטה נעזר בית המשפט ב"מבחן הסעד" שהינו מבחן דיוני-פורמאלי על פיו יש לבחון "האם בקטע כלשהו של ההתדיינות קיבל התובע את הסעד הסופי שביקש או חלק ממנו או שהוא נשלל ממנו" (רע"א 9711/07 שרעבי נ' עזריאל, מושב עובדים של הפועל המזרחי בע"מ, פסקה 19 (15.4.2008); בש"א 1977/13 מזאוי נ' מזאוי, פסקה 5 (12.5.2013)). בהתאם למבחנים אלו הרי שדרך כלל מקום בו מוגש הליך בגדרו מתבקש סעד מסוים, אזי ההחלטה בה מכריע בית המשפט לגבי סעד זה הינה בבחינת "פסק דין". עם זאת, על מנת להכריע האם החלטה מהווה "החלטה אחרת" או שמא היא "פסק דין" יש להוסיף ולבחון בנוסף ל"מבחן הסעד" את תוכנה ונושאה של ההחלטה, כך ש"בקשה שנושאה טפל לנושא המחלוקת העיקרית תסווג במרבית המקרים כ'החלטה אחרת'" (רע"פ 6016/06 קובן נ' מדינת ישראל, מע"מ, תל-אביב, פסקה 5 (17.7.2007) (להלן: עניין קובן). כן ראו והשוו ע"א 412/85 בנק קופת עם נ' הנדלס, פ"ד מ(3) 128, 131 (1986)). אמנם צויין בעניין קובן כי שלב שני זה של הבחנה רלבנטי בעיקר להחלטות הניתנות לאחר פסק הדין, אך לא תמיד כך הוא שהרי על פי ההלכה הנוהגת עימנו קיימים סוגים שונים של החלטות אשר בהן מוכרע סעד שנתבקש ואין אחריהן ולא כלום ובכל זאת מסווגות הן כ"החלטה אחרת". כך למשל, החלטה בבקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי, בין אם הבקשה נדחית ובין אם זו מתקבלת, מהווה "החלטה אחרת" באשר היא "טפלה למחלוקת גופה" (ראו רע"א 3968/93 זפקו נ' פינקל (29.8.1993); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 767 (מהדורה שביעית בעריכת ד"ר שלמה לוין)). כמוה החלטה בבקשה למתן סעד זמני המוגשת טרם הגשתו של הליך עיקרי מהווה "החלטה אחרת", אף שייתכן ולבסוף לא יוגש כל הליך עיקרי (ואז יפקע הסעד הזמני, ראו תקנות 363(א) ו-370(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 119 (2012)). דומה כי הרציונל לכך הוא כי באותם המקרים למרות שמדובר במעין הליך העומד בפני עצמו במהות הדברים טפל הוא להליך עיקרי אשר הגשתו מתבקשת או מתוכננת ולמחלוקת האמיתית שבין הצדדים (ראו והשוו ע"פ 2525/05 זיינלוב נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (9.6.2005)) וגם הוא נועד במהותם של דברים להשגת הסעד נשוא ההליך העיקרי. ##להלן החלטה בנושא סיווג הליך - ערעור בזכות או ברשות:## החלטה שני עניינים מצריכים את הכרעתי בנוגע לערעור שבכותרת: האחד - שאלת סיווגו הראוי של ההליך כערעור בזכות או כערעור ברשות; והשני - בקשת המערערת לפטור מאגרה ומעירבון. 1. המערערת מצויה בהליכי פשיטת רגל. עם מתן צו כינוס בעניינה באוגוסט 2009, הוצא כנגדה צו עיכוב יציאה מהארץ. ביום 3.5.2010 הגישה המערערת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לביטול זמני של צו עיכוב היציאה מהארץ, על-מנת לאפשר לה ולשלושת ילדיה הקטינים לבקר את הוריה המתגוררים ביוון במהלך חודש יולי הקרוב, וזאת כנגד הפקדת ערבויות לשובה ארצה. בהחלטתו מיום 23.5.2010 דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה. כנגד החלטה זו הוגש הערעור שבכותרת. עם הגשת הערעור, הגישה המערערת שתי בקשות: האחת, בקשה לפטור מאגרה ומעירבון. והשנייה, בקשה לקביעת מועד דיון דחוף בערעור נוכח רצונה לצאת מן הארץ החל מיום 1.7.2010. בהחלטתי מיום 6.6.2010 ביקשתי את עמדת הצדדים לעניין הדרך הדיונית המתאימה להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי נשוא ההליך - האם ערעור בזכות או ברשות. כן ביקשתי את תגובת המשיבים לעניין הבקשה לפטור מאגרה ומעירבון. בנוסף, אפשרתי למערערת להגיש תגובה משלימה ביום 15.6.2010. 2. בכל הנוגע לשאלת סיווג ההליך - המערערת והמשיבים מאוחדים בדעתם כי הגשת הערעור כערעור בזכות נעשתה כדין באשר נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי קשורה ישירות להליכי פשיטת הרגל, ולפי סעיף 182(א) לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה) קמה זכות ערעור על החלטות מן הסוג הנדון. 3. ייאמר מיד כי בענייני סיווג הליך הסכמת הצדדים אינה מכרעת, שכן הסכמת הצדדים כשלעצמה אינה יכולה להקנות את האפשרות להגיש ערעור בזכות או ברשות מקום שהדין אינו מאפשר לעשות כן (ראו: בר"מ 4676/08 עיריית חולון נ' משטא (לא פורסם, 11.2.2010). לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שבתיק, באתי למסקנה כי דרך ההשגה המתאימה על החלטת בית המשפט המחוזי נשוא ההליך שבכותרת היא באמצעות ערעור ברשות. כאשר עסקינן בהליכי פשיטת רגל, קובע סעיף 182 לפקודה כי קיימת זכות ערעור על "צו בפשיטת רגל". בפסיקה נקבע כי צו כאמור הינו צו הניתן על ידי בית המשפט "במסגרת הפעלת סמכותו המיוחדת לפי הפקודה כבית משפט לענייני פשיטת רגל" (בש"א 998/92 בן ציון נ' בנק ארץ ישראל בריטניה, פ"ד מו(2) 749 (1992)). בגדר "צו בפשיטת רגל" באים צו כינוס, הכרזת פשיטת רגל וצו הפטר וכן החלטות אחרות הניתנות בגדר הליך פשיטת הרגל, כמו החלטה בערעור של נושה נגד החלטת נאמן לדחות תביעת חוב (ראו: רע"א 2281/97 כיאל נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נא(3) 559 (1997)). מנגד, החלטות בעלות אופי דיוני והחלטות הנשענות על עקרונות משפט כלליים, אף שניתנו במהלכו של הליך פשיטת הרגל, אינן מהוות צווים בפשיטת רגל (ראו: רע"א 9629/03 מטר נ' עבאדי (לא פורסם, 30.8.2004); רע"א 474/10 זטאם נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 15.2.2010); ע"א 9965/09 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 21.4.2010); ע"א 3441/10 דגן נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 2.6.2010)). על החלטות שאינן "צו בפשיטת רגל" חלים דיני הערעור הרגילים המבחינים בין "פסק דין" לבין "החלטה אחרת" (ראו: רע"א 4569/91 סבג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מו(3) 811 (1992)). 4. מבלי לקבוע מסמרות באשר לנסיבות בהן ההשגה מופנית כנגד תנאי שנקבע במסגרת צו כינוס בהליכי פשיטת רגל, הרי בנסיבות המקרה שלפניי - בהן מדובר בהשגה על החלטה לדחות בקשה לביטול זמני של צו עיכוב יציאה מהארץ - עמדתי היא כי אין לראות בהחלטה האמורה "צו בפשיטת רגל" וזאת אף אם צו עיכוב היציאה מהארץ הוצא בשעתו במסגרת צו הכינוס. ההחלטה של בית-המשפט המחוזי מיום 23.5.2010 לדחות את הבקשה לביטול זמני של הצו הנדון נשענה על עקרונות משפט כלליים הנוגעים לסעדים זמניים. אמת, במסגרת ההכרעה בבקשה נדרש בית המשפט לנימוקים שנגעו לדיני פשיטת רגל, אולם בכך בלבד אין די כדי לקבוע כי בית המשפט עשה שימוש בסמכותו המיוחדת כבית משפט של פשיטת רגל (ראו והשוו: רע"א 9629/03 מטר הנ"ל, פס' 6). המסקנה היא כי ההחלטה הנדונה נמצאת מחוץ לתחום ההחלטות הנתונות לערעור בזכות לפי סעיף 182 לפקודה, וחלים עליה דיני הערעור הרגילים. בהתאם לדינים אלה, החלטה שלא לבטל באופן זמני צו עיכוב יציאה מהארץ מהווה החלטת-ביניים המסווגת כ"החלטה אחרת" שהערעור עליה הינו ברשות. 5. הערעור שבכותרת הוגש ללא קבלת רשות, ולפיכך דינו להימחק מהמרשם. יחד עם זאת, בהתחשב בכך שההליך הוגש בתוך המועד הקבוע בדין להגשתה של בקשת רשות לערער, אני מאפשרת למערערת להגיש תוך 3 ימים מעת המצאת החלטה זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. 6. נוכח המועד הקרוב בו מבקשת המערערת לצאת מן הארץ, אני רואה להכריע כעת בבקשתה לפטור מאגרה ומעירבון בהתייחס לבקשת רשות הערעור ככל שתוגש. מן החומר שהוגש לפניי עולה כי מצבה הכלכלי של המערערת אינו בטוב, וכי ביום 24.5.2010 הכריז בית המשפט המחוזי על המערערת כפושטת רגל. הכרזה זו מהווה ראיה לכאורה להעדר יכולת כלכלית, כאמור בתקנה 14(ד) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007. בנסיבות העניין, לא שוכנעתי כי ראיה לכאורית זו נסתרה ולפיכך תהא המערערת פטורה מאגרה. אשר לעירבון - עיינתי בבקשת הפטור של המערערת וכן בתגובתה מיום 15.6.2010 במסגרתה הוסבר בין היתר כי בא-כוח המערערת מייצגה בהתנדבות וללא שכר. כן עיינתי בתגובת באת-כוח המשיב 2 אליה הצטרף בהסכמה המשיב 1. לאחר כל אלה, באתי למסקנה כי אין בידי להיעתר לבקשת הפטור במלואה. ראשית, הבקשה אינה נתמכת בכל אסמכתא לעניין המצב הכלכלי, למעט התצהיר שצורף לבקשה. שנית, צודקת באת-כוח המשיב 2 בטענתה לפיה המערערת לא הבהירה מדוע אין ביכולתה להיעזר בסביבתה הקרובה, לרבות הוריה, לצורך הפקדת עירבון. חסר זה בולט בהתחשב בכך שלטענת המערערת, הוריה הם שאמורים לממן את נסיעתה ונסיעת שלושת ילידה ליוון. טענת המערערת בבקשתה ובתגובתה מיום 15.6.2010 לפיה הוריה אינם מוכנים לסייע לה כספית בנוגע להליכי פשיטת הרגל, נטענה באופן סתמי ללא תיעוד מתאים, ואין די בה בנסיבות העניין. לכל אלה יש להוסיף כי סיכויי ההליך אינם גבוהים במידה המטה את הכף לטובת קבלת הבקשה במלואה, תוך פגיעה באינטרס המשיבים להבטחת הוצאותיהם. נוכח מכלול הנימוקים האמורים, אין בידי לפטור את המערערת באופן מלא מהפקדת עירבון בגין בקשת רשות הערעור אם תוגש. יחד עם זאת, בהתחשב בשינוי הסיווג של ההליך לבקשת רשות ערעור; נוכח המצב הכלכלי של המערערת שהוכרזה כפושטת רגל, ואשר אף באת-כוח המשיב 2 אישרה בטיעוניה כי "אינו מן המשופרים"; ובהתחשב בפערי המעמד בין הצדדים; אני רואה לקבוע את סכום העירבון על הצד הנמוך ולהעמידו על 3,000 ש"ח. 7. סיכומם של דברים: א. ההליך שבכותרת יימחק מן הרישום באשר הוגש ללא קבלת רשות כמתחייב לפי דין. ב. המערערת רשאית להגיש תוך 3 ימים מעת המצאת החלטה זו בקשת רשות ערעור (היא רשאית כמובן להקדים). בפתח בקשת רשות הערעור - אם תוגש - תציין המערערת כי סיווג ההליך שוּנה בהתאם להחלטתי, וכן תצרף החלטה זו לבקשתה. המזכירות תתייק החלטתי זו בתיק השופט שיישב בדין. ג. המערערת תהא פטורה מתשלום אגרה בגין בקשת רשות הערעור ככל שתוגש. ד. עם הגשת בקשת רשות הערעור, תפקיד המערערת עירבון בסך 3,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבים בהליך. ערעוררשות ערעור (בזכות או ברשות)