בערעור טען בא-כוח המערער כי פניית בית המשפט לעד על מנת שיבהיר האם ניתן להגיש מסמך המאמת את טענות המשיב, הינה בגדר יוזמה פסולה שיש בה לבסס את הרושם כי בית המשפט קמא נוקט עמדה אשר מצדדת בעמדת המשיב. בא-כוח המערער טען כי עמדה זו נלמדת אף מהחלטת בית המשפט קמא שלא לתקן את פרוטוקול הדיון. להלן פסק דין בנושא יוזמה פסולה של בית המשפט: פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (השופטת י' ייטב) מיום 20.12.2007 שלא לפסול עצמו מלדון בב"ש 11871/07. 1. ביום 18.11.2007 הוציא המשיב צו סגירה מינהלי נגד קיוסק בירושלים שבבעלותו של המערער (להלן: העסק). בצו הסגירה המינהלי (להלן: הצו הראשון) נאמר כי קיים יסוד סביר להניח שהמערער מוכר בעסק כדורים המכילים סוג של סם מעצב בשם "קאתינון", שהוא "חומר המסכן את בריאות הציבור ועלול לסכן חיים" (להלן: החומר המסוכן). לפיכך, הורה המשיב על סגירת העסק לתקופה בת שלושים ימים. המערער פנה בבקשה לביטול הצו לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (השופטת י' ייטב) אשר דחה ביום 22.11.2007 את הבקשה. בהחלטתו קבע בית המשפט קמא, בין היתר, כי רישיונו של העסק אינו מאפשר מכירת כדורים מכל סוג וכי מכירתם מפרה את תנאי הרישיון. אולם מתוך התחשבות בחופש העיסוק של המערער הורה בית המשפט על התליית תוקפו של הצו ואיפשר למערער לפתוח את העסק בתנאי שלא ימכרו בו כדורים המכילים את החומר המסוכן. עוד קבע בית המשפט בהחלטתו כי המשיב רשאי יהיה לסגור את העסק לאלתר במידה ויימצא כי המערער ממשיך ומוכר כדורים המכילים את החומר המסוכן. כעבור שבועיים, ביום 6.12.2007, הוציא המשיב צו סגירה מינהלי חדש נגד העסק (להלן: הצו השני). בצו הסגירה השני נאמר כי ביום 5.12.2007 ערך המשיב ביקורת שבמהלכה נמצא כי בעסק נמכרים כדורים המכילים את החומר המסוכן. לפיכך, הורה המשיב על סגירת העסק עד ליום 30.12.2007, כלומר לתקופה בת 25 ימים. סמוך לאחר שניתן הצו פנה המערער לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בבקשה לביטולו. ביום 16.12.2007 התקיים בפני השופטת ייטב דיון בבקשת המערער לבטל את צו הסגירה השני. בדיון זה טען המערער כי אין זהות בין החומר שבגינו הוצא צו הסגירה השני לבין החומר המסוכן שבית המשפט אסר עליו למכור בהחלטתו מיום 22.11.2007, ולפיכך טען כי צו הסגירה השני אינו חוקי. מנגד טען בא-כוח המשיב כי הכדורים שבגינם הוצא הצו השני הכילו את החומר המסוכן. על מנת לבסס טענה זו הופיע בבית המשפט כעד תביעה שוטר שהיה מעורב בחקירה (להלן: העד). בדיון טען העד כי לאחר שהכדורים נתפסו נערכה לגביהם בדיקת מעבדה שטרם נתקבלו בכתב תוצאותיה. עם זאת, טען העד כי ראש המעבדה אישר בפניו בעל-פה כי הכדורים שנתפסו מכילים את החומר המסוכן שנאסר על המערער למכור, ולפיכך הוצא צו הסגירה המינהלי השני. במהלך החקירה הנגדית של העד ביקש בא-כוח המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק. לדברי בא-כוח המערער, בית המשפט פנה במהלך החקירה הנגדית לעד וביקש לקבל חוות דעת המצביעה על זהות בין הכדורים שנתפסו לבין החומר המסוכן. לפיכך ביקש בא-כוח המערער כי בית המשפט יפסול עצמו, בטענה כי היה על בית המשפט להסתפק בחומר שהונח לפניו ו"לא ליזום צעדים שיביאו לסגירת או אישור סגירת העסק". עוד יצוין כי במהלך הדיון ביקש בא-כוח המערער כי פרוטוקול הדיון יתוקן כך שפנייתו של בית המשפט לעד תירשם בפרוטוקול בנוסח הבא: "[השופטת] פנתה לשוטר וביקשה חוות דעת שאומרת שיש זהות בין הכדורים שנתפסו לבין אלה שאליהם התייחסה בהחלטה הקודמת". המשיב התנגד לבקשה לתיקון הפרוטוקול בנוסח המבוקש ובית המשפט דחה את הבקשה. 2. השופטת ייטב דחתה ביום 20.12.2007 את בקשת הפסלות. בהחלטתה ציינה השופטת כי ההליך שלפניה אינו הליך פלילי רגיל אלא הליך ביקורת על החלטה מינהלית בו ממוקדת הביקורת השיפוטית בשאלה האם נפלו פגמים בשיקול דעתו של המשיב. נוכח טיבו האמור של ההליך הבהיר בית המשפט כי פנייתו לעד בשאלה האם קיים דו"ח אשר מאמת את טענות המשיב, באה לאחר שלא שוכנע כי המערער אכן מכר את החומר המסוכן. בית המשפט קבע כי בפנייה זו לעד לא חוּוְתָה כל דעה לגוף הבקשה, וכי כל טענותיו של המערער הינן למעשה טענות נגד ניהול ההליך שמקומן בערכאת הערעור. בהתחשב בכל אלה דחה בית המשפט את בקשת הפסלות, ועל החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 3. בערעור שלפניי טען בא-כוח המערער כי פניית בית המשפט לעד על מנת שיבהיר האם ניתן להגיש מסמך המאמת את טענות המשיב, הינה בגדר יוזמה פסולה שיש בה לבסס את הרושם כי בית המשפט קמא נוקט עמדה אשר מצדדת בעמדת המשיב. בא-כוח המערער טען כי עמדה זו נלמדת אף מהחלטת בית המשפט קמא שלא לתקן את פרוטוקול הדיון. עוד הלין בא-כוח המערער על כך שחרף העובדה שבקשת הפסלות הוגשה ביום 16.12.2007, נתן בית המשפט את החלטתו אך ביום 20.12.2007 ובזמן שצו הסגירה המינהלי עומד לפקוע ביום 30.12.2007. בא-כוח המשיב הגיב בכתב להודעת הערעור. בתגובתו טען בא-כוח המשיב כי בית המשפט לא הביע כל דעה לגוף ההליך וכי אין ניתן ללמוד מפניית בית המשפט לעד על גיבוש דעה נחרצת בנוגע לתוצאות המשפט. לפיכך נטען כי דין הערעור להידחות. 4. לאחר שעיינתי בחומר שלפני ושקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הערעור. לא שוכנעתי כי קם בענייננו חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של בית המשפט "ננעלה" והוא אינו ניתן לשכנוע. ראשית, טענתו של המערער בנוגע להחלטה שלא לתקן את פרוטוקול הדיון מופנית, למעשה, כלפי החלטה שיפוטית שניתנה במהלך הדיון. אולם, טענה המכוונת כלפי החלטה דיונית של בית המשפט אינה יוצרת כשלעצמה עילת פסלות. לכל היותר, מקומה בערכאת הערעור (ראו, ע"פ 3121/02 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.5.2002)). מעבר לכך, אף טענתו העיקרית של המערער, בדבר פנייתו של בית המשפט לעד, אינה מקימה כל עילת פסלות. טענה זו עניינה באופן בו בחר בית המשפט לנהל את ההליך. נקבע לא אחת כי במקרים מסוג זה מעורבותו של השופט בחקירת העדים, כשלעצמה, אינה מצביעה על דעה קדומה (ראו, ע"פ 10796/05 שליסל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.12.2005)). במקרה שלפניי באתי למסקנה כי בית המשפט פנה לעד על מנת להביא לייעול ההליך. על פניו, ובשים לב למהות ההליך, יש טעם רב בפנייה זו. בנסיבות אלה הגעתי לכלל מסקנה שאין כל עילה לפסילת בית המשפט. בשולי הדברים יצוין כי בערעור שלפניי טען בא-כוח המערער כי במהלך הדיון בעניין הצו הראשון ביקש בית המשפט מנציג המשטרה כי תועבר לו כתבה מהעיתון אשר עוסקת במכירת סמים בקיוסקים. לטענת בא-כוח המערער יש בכך לבסס את טענות הפסלות נשוא הערעור שלפניי. דין הטענה להידחות. טענתו של המערער לא נטענה בפני בית המשפט קמא בעת הדיון בעניין הצו הראשון והיא אף לא נטענה בפתח הדיון בעניין הצו השני. לפיכך, טענה זו נטענה בשיהוי כבד ומטעם זה דינה להידחות. מכל הטעמים לעיל דין הערעור להידחות. פסלות שופט