להלן החלטה בנושא חוב בגין שירותי חינוך: החלטה בפני בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר. עיריית תל - אביב - יפו (להלן: "התובעת" או "המשיבה") הינה רשות מקומית המוסמכת על פי דין להטיל היטלים למיניהם על התושבים המתגוררים בתחום שיפוטה המוניציפאלי או הנהנים משירותיה על אף שאינם תושביה. בהתאם לחוק לימוד חובה, התש"ט - 1949, מוסמכת התובעת לדרוש תשלומים בגין שירותי חינוך. התובעת סיפקה שירותי חינוך בבית ספר לאומנויות לבתה של הגב' גריל ויקטוריה (להלן: "הנתבעת" או "המבקשת") במהלך שנות הלימוד תשס"ג - תשס"ו. הנתבעת לא שילמה את התשלומים כפי שנדרשה לעשות. כמו כן, ציינה התובעת, כי הנתבעת קיבלה הנחות משמעותיות על התשלומים בגינן חוייבה בסך של 60%. זאת, לפי טבלת הנחות אשר ניתנות לכלל התושבים לפי חישוב של שכר ברוטו לחודש בעבור כל בן משפחה ועדיין הנתבעת לא שילמה את הסך שנותר. משכך, ולאחר שכל ניסיונותיה של התובעת לגבות את החוב, אשר הצטבר (לאחר ההנחות דלעיל) לסך של מעל ל - 14,000 ₪ עלו בתוהו, נאלצה התובעת להגיש תביעה זו. מנגד, טענה הנתבעת, כי לשיטתה, הייתה זכאית להנחות נוספות אשר אם העירייה לא הייתה "חרשת" לטענותיה היה מצטמצם חובה לסך של 2,702 ₪ בלבד. הנתבעת היא עולה חדשה מחבר העמים אשר הגיעה ארצה בשנת 2000. לא השתלבה בחברה ולא למדה את רזי השפה העברית עת הגיע הזמן לרשום את בתה הבכורה לבתי הספר. לטענתה, כל שהיה ידוע (כחלק מ "ידיעה כללית") הוא כי בתור עולה חדשה תהיה זכאית להנחות מקסימליות שאף עוברות כל הנחה "רגילה" שניתנת לכלל התושבים. כפי שהעידה בפני המבקשת בחקירתה מה - 25/09/07, לא היה ידוע לה על אותה "טבלה" אליה התייחס ב"כ המשיבה. הטבלה הוצגה בפניה רק כשנה לפני שהוגשה התביעה ולאחר שהחובות כבר התגבשו בספרי המשיבה. באותה תקופה קיבלה המבקשת קצבת ביטוח לאומי בסך הנמוך מ - 3,000 ₪ ולפי מיטב הבנתה התשלום המקסימלי אותו הייתה אמורה לשלם עמד על 108 ₪ לחודש. כאשר החלה לקבל דרישות חיוב גבוהות בסך של אלפי שקלים, לא יכלה המבקשת לברר ואף לא ידעה למי לפנות בכדי להבין את מהות הדרישה, וזאת עקב אי ידיעתה של השפה. כאשר מכרים יכלו לעזור לה, שלחה המבקשת מכתבים לתובעת וביקשה את ההנחות המקסימליות שלה היא זכאית כעולה חדשה. המבקשת החלה להתרוצץ במסדרונות העירייה, ניסתה ככל יכולתה למצוא אוזן קשבת ואף יתרה מכך, ניסתה להגיע לאיזה שהוא הסדר ביניים בו היא תשלם 108 ₪ בחודש עד שהעניין יובהר ויוסדר אולם גם בקשה זו לא התקבלה אצל המשיבה. בכל אופן, המבקשת כן שילמה מדי פעם סכומים למשיבה, כראייה לכך צירפה המבקשת העתק תשלום (נספח ב' לבר"ל) בו שילמה המבקשת במזומן סך של 1,000 ₪ בעבור שכ"ל. דיון בחינת בקשתה של הנתבעת אינו מצריך לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיה וזכויותיה של הנתבעת אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו או אחרת לכאורה כדי להצדיק את בירורה. קרי, האם יש בתצהירו של הנתבעת יחד עם חקירתה הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה (ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443). לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהירה דוברת אמת, אא"כ נתבדו דבריה בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבעת (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובעת את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לה ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח' פ"ד כ(2) 520, 522). בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובעת יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש. בישיבה מיום 10/06/07 מצאתי כי טענות ההגנה של הנתבעת קלושות ביותר. המשיבה הייתה בארץ מספר שנים לפני שהחלו התרחשויות שהובילו לתביעה דנן ואני סמוך ובטוח כי יכלה להיעזר באחד מעובדי התובעת דוברי רוסית או באחד מחבריה העולים החדשים לתרגום והבנת העניין. כמו כן, הוצגה בפני הטבלה אשר גם אם הנתבעת לא הייתה מודעת לה, הרי שהיא קיבלה את מלוא ההנחה לה הייתה זכאית. לאור כל האמור לעיל דין בקשת הרשות להתגונן הייתה להידחות. יחד עם זאת, לא אעשה זאת לאור התחזקות הנטייה שלא לנעול דלתות בפני מתדיינים כבר בשלב מוקדם זה ולראות בזכותו של אזרח לקיום הליך בעניינו, כזכות חוקתית מוגנת. מכיוון שהנני עושה חסד עם הנתבעת, בהחלטתי להעניק לה רשות להתגונן, בפרט כאשר הגנתה לוקה בחוסר בהירות, חוסר פירוט וכאשר אין לנתבעת סיכויים רבים להוכיח את הגנתה (ראה ע"א 680/89 - בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד - פ"ד מה (3) 757 וכמו-כן ראה ע"א 519/65 - ברזילי נ' קשת, פ"ד כ (2) 141, וכן ע"א 244/66, מזרחי נ' בראון, פ"ד כ(4) 90, וכן - ע"א 38/77, צימרינג נ' גורדין, פ"ד לא (3) 401) הנני מוצא לנכון להשתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר דין אזרחי, התשמ"ד - 1984 ומתנה את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך 7,200 ₪ בקופת בית המשפט, תוך 30 יום מהיום וזאת על ידי הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בלתי מותנית, צמודה למדד, ומתחדשת ללא מגבלת זמן. במידה ולא יופקד הפיקדון תוך המועד הנ"ל תדחה בקשת רשות להתגונן וב"כ התובעת רשאי יהיה להגיש פסיקתא לבית המשפט. במידה ויופקד הפיקדון יועבר התיק לפסים של סדר דין מהיר וישמע בדיון מקדמי בתאריך ­­­4.2.2008, בשעה 16:30. מבלי לנקוט בעמדה מה תהיה התוצאה הסופית בתיק זה, אשר יכולה להתקבל במלואה או לחלופין להדחות, תוך חיוב הצדדים בהוצאות משפט, מוצא אני לנכון להציע לצדדים הסדר לפיו בעבור סכום ההפקדה הנ"ל תמחק התביעה ובכך יבוא העניין לסיומו. זאת כאמור מבלי להיכנס לעובי הקורה. הצדדים יודיעו עמדתם במקביל תוך 14 יום מהיום. תשומת לב ב"כ הצדדים להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, המתייחסות לתביעות בסד"מ, שניתנו בהם רשות להגן והועברו לפסים של "הליך מהיר". הוצאות ההליך (באם לא יתקבל ההסדר שלעיל) בסך 500 ₪ + מע"מ ישולמו בהתאם לתוצאות המשפט. דיני חינוךחוב