תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 קובעת כי המצאה תהא, ככל האפשר, לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה, די בהמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, די בהמצאה לעורך הדין, למתמחה, או בהנחה במשרדו, אלא אם הורה בית המשפט אחרת. ההלכה בנוגע לסיפת תקנה 477 קובעת כי אין הכרח בקיומה של הסמכה מפורשת לעורך הדין על מנת לקבל כתבי בי דין בשם לקוחו, ודי שהוא פועל אותה עת כעורך-דין של הנמען, כדי שייראה ככתובת מספקת לקבלת כתבי-בי-דין בשמו. להלן החלטה בנושא המצאה לעורך דין: החלטה 1. בתיק זה הוגשה בידי התובעים תביעה כנגד הנתבעת לסכום של 225,975 ₪. מקורה של עילת התביעה בעסקת מקרקעין בין הצדדים לרכישת דירה ברח' ולנברג בחיפה. הנתבעת חתמה על הסכם המכר באמצעות עוה"ד סמי דה-קלו, וזאת בהתאם לייפוי כוח קונסולרי שהופקד בידו, וכתובתה בהסכם נקבעה במשרדו של עוה"ד דה קלו. 2. כתב התביעה נקב בכתובתה של הנתבעת במשרדו של עוה"ד דה-קלו, וזאת בהתאם לייפוי הכוח והומצא למשרדו. ביום 16.1.06 התקבלה במזכירות הודעתו של עוה"ד דה-קלו, לפיה כתב התביעה הומצא למשרדו, אולם הוא אינו מורשה לקבלו עבור הנתבעת. עוה"ד דה קלו ציין בהודעתו את פסק הדין ברע"א 1947/91 שטיין נ' כץ וטען כי מאחר ושימש כעורך דינה של הנתבעת לצרכי החוזה בלבד, לא ניתן להמציא לה באמצעותו את כתב התביעה. ביום 22.1.06 הגישו התובעים תגובתם להודעה זו. לפי הנטען בתגובה, עוה"ד דה קלו משמש כמיופה כוחה של הנתבעת כבר מיום 21.9.00, וזאת כארבע שנים לפני עריכת החוזה בין הצדדים. נטען, אפוא, כי ההמצאה לעוה"ד דה קלו הינה מכוח דיני השליחות, ואינה קשורה לטיפולו בחוזה דווקא, או להיותו עורך דינה של הנתבעת. לתגובה צורף העתק ייפוי הכוח לפיו מוסמך עוה"ד דה קלו, בין השאר, לנהל הליכים משפטיים בשם הנתבעת, לקבל עבורה דברי דואר, לחתום בשמה על ייפוי כוח לאחרים. סעיף 34 לייפוי הכוח קובע כי הוא תקף גם לגבי זכויותיוה של הנתבעת בנכס המקרקעין. בהחלטה מיום 29.1.06 קבעתי כי אני רואה את תגובתה של ב"כ התובעים כבקשה לקבוע שההמצאה לידי עוה"ד דה קלו הינה כהמצאה כדין לידי הנתבעת. אפשרתי לעוה"ד דה קלו להגיב לבקשה זו, ולחילופין לדאוג להגשת בקשת רשות להתגונן בשם הנתבעת, תוך שאני מציין כי מובן שאין כל חובה כי דווקא הוא יהא עוה"ד אשר ייצג את הנתבעת בהליך עצמו. 3. עוה"ד דה-קלו הגיש ביום 27.2.06 תגובה בהתאם להחלטה הנ"ל, חזר על טענותיו שהועלו בתגובתו הראשונה, והוסיף וטען כי אין לו קשר עם הנתבעת. בסעיף 20 לתגובתו טוען עוה"ד דה קלו כי לנתבעת הגנה טובה כנגד התביעה ותוכל בנקל להראות כי לא הפרה את ההסכם. ביום 7.3.06 הגישה ב"כ התובעים תשובתה לתגובת עוה"ד דה-קלו, וביקשה כי כנגד הנתבעת יינתן פסק דין בהתאם לכתב התביעה. לתשובה צורף מכתבו של עוה"ד דה קלו מיום 9.2.06, בעניין אחר, אשר ממנו עולה לכאורה כי הוא ממשיך לייצג את הנתבעת ולעמוד עימה בקשר רצוף. עוד הוסיפה ב"כ התובעים והפנתה לפסיקת בית המשפט המחוזי בה.פ. 4190/05 MOTOROLA CREDIT CORPORATION נ' CEM CEMGIZ UZAN 4. כפי שנאמר בפסק הדין בעניין מוטורולה הנ"ל, הרי: תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 קובעת כי המצאה תהא, ככל האפשר, לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה, די בהמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, די בהמצאה לעורך הדין, למתמחה, או בהנחה במשרדו, אלא אם הורה בית המשפט אחרת. ההלכה בנוגע לסיפת תקנה 477 קובעת כי אין הכרח בקיומה של הסמכה מפורשת לעורך הדין על מנת לקבל כתבי בי דין בשם לקוחו, ודי שהוא פועל אותה עת כעורך-דין של הנמען, כדי שייראה ככתובת מספקת לקבלת כתבי-בי-דין בשמו (ע"א 23/83 סוזן ריטה יוחימק ואח' נ' תרז קדם ו-2 אח'". מתברר כי עוה"ד דה-קלו ממשיך ומייצג את הנתבעת גם בימים אלה, כפי שעולה ממכתבו שהוזכר לעיל. 5. אף עיון בפסק הדין בעניין שטיין, עליו מסתמך עוה"ד דה -קלו, מגלה כי ההלכה שנקבעה שם אינה בהכרח כטענתו. פסק הדין שם מתייחס למקרה בו "כתובתו של עורך הדין נמסרה ככתובתו לצורכי המצאה של הנתבע בחוזה שבינו לבין צד זר". בית המשפט מבדיל מקרה זה ממקרה בו "ייצג הפרקליט הנוגע בדבר את הנתבע לעניין המשכנתא נושא התובענה וגם לעניין משכנתא קודמת בין אותם בעלי דין ולגבי אותו נכס מקרקעין". במקרה דנן, אין מדובר אך במסירת כתובתו של עוה"ד דה-קלו במסגרת החוזה, אלא שהוברר כי הוא מטפל בעניינה של הנתבעת מזה מספר שנים, ומוסיף לעשות זאת עד היום. 6. מעבר לאמור לעיל, הרי כפי שציינתי בהחלטה מיום 29.1.06, אין מדובר אך בטענה בדבר המצאה לעורך דין לפי תקנה 477, אלא בהמצאה למורשה לפי תקנה 478 או 482. ברע"א 39/89 General Electric Corp. נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, דן בית המשפט העליון בשאלה, וקבע, כי "מורשה" אינו "שלוח", אלא במי שדרגת האינטנסיביות של הקשר בינו ובין הנתבע היא כזו, שניתן להניח, כעניין שבדין, שהוא יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו, ושבאמצעותו יוכל בית המשפט להחיל על הנתבע את שיפוטו הפרסונאלי. "השאלה, מה מידת האינטנסיביות של הקשר בין הנתבע לבין ה"מורשה" הנדרשת כדי לעשות את ההמצאה בת-פועל, היא שאלה שבדרגה" מבחן האינטנסיביות משתנה מעניין לעניין בהתאם לנסיבות. במקרה דנן הודיע עוה"ד דה קלו כי איבד את הקשר עם הנתבעת, אולם מתברר כי רק לאחרונה המשיך לפועל בשמה בעניין אחר. לעניין זה נאמר ברע"א 2652/94 עמיחי טנדלר נ' Le Club Mediterane S.A כי: "נראה לי כי קיימת חשיבות להתרשמותו הסובייקטיבית של המתבונן מן הצד..." בנסיבות כאמור מתברר כי ייפוי הכוח נמסר לא רק לעניין הסכם המכר, וכי הוא מטפל בענייניה מזה זמן. לפיכך, מסקנתי היא כי מהנסיבות אשר התבררו ניתן לקבוע כי עוה"ד דה קלו הינו "מורשה" של הנתבעת. 7. אשר על כן, מכל הטעמים שלעיל גם יחד, אני קובע כי המצאת כתב התביעה לידי עוה"ד דה קלו הינה כהמצאה כדין לידי הנתבעת. יחד עם זאת, אינני רואה מקום ליתן פסק דין בהעדר הגנה, ועל עוה"ד דה -קלו לדאוג להגשת בקשת רשות להתגונן בתוך 30 יום מהמצאת החלטה זו לידיו. יואר כי לטענת עוה"ד דה -קלו לנתבעת טענות הגנה טובות כנגד התביעה, ובמידת הצורך, אם לא יצליח להגיש תצהירה שלה לתמיכה בבקשה, יוכל לבקש הגשת תצהירו שלו, או של מנהל עסקיה הנזכר בתגובה שהגיש. אם לא תוגש בקשת הרשות להתגונן במועד, יוכלו התובעים לשוב ולעתור למתן פסק דין. בשלב זה לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות, והדבר יובא בחשבון בעת פסיקת הוצאות ההליך כולו. עורך דין