להלן החלטה בנושא הוראת בית משפט להפקיד פיקדון: החלטה השאלה הצריכה הכרעה בגדר החלטה זו היא שאלת סמכותו של בית המשפט, המבטל פסק דין שניתן, להורות מיוזמתו לנתבע לשוב ולהפקיד בקופת בית המשפט פיקדון כספי בו הותנתה קבלת התנגדותו לביצוע שטר. תמצית העובדות הרלבנטיות התובענה שבפניי הינה תובענה שטרית. ראשיתה בבקשה לביצוע שטר (שיק) ע"ס 100,000 ₪ שזמן פרעונו 16.2.06, שהוגשה ללשכת ההוצל"פ. לאחר דיון בהתנגדותו של הנתבע, הוחלט לקבל ההתנגדות לגבי סך של 50,000 ₪, בתנאי שהנתבע יפקיד בקופת בית המשפט 50,000 ₪. לגבי יתרת הסכום, נתקבלה ההתנגדות ללא תנאי (החלטת הרשם צ'כנוביץ מיום 3.7.06). התובעת הגישה ערעור על החלטה זו (בש"א 170100/06). במסגרת הדיון בערעור הסכימו הפרקליטים בין היתר כי "תינתן למשיב רשות להתגונן לגבי הסך של 50,000 ₪ כנגד הפקדת מזומן או ערבות בנקאית צמודה בסך 60,000 ₪ לא יאוחר מיום 17.10.06". להסכמה זו ניתן תוקף של פסק דין על ידי כב' סגנית הנשיאה, השופטת אלמגור, ביום 5.10.06. הסכום האמור הופקד במועד. ביום 22.10.06 קויימה ישיבת קדם משפט. ב"כ התובעת לא התייצב. על כן, נמחקה התובענה והפיקדון שהפקיד הנתבע - הוחזר לו באמצעות בא כוחו. לאחר מכן, ביקש ב"כ התובעת לבטל את פסק הדין מיום 22.10.06. בקשתו נתקבלה. הבקשה העומדת לדיון ב"כ התובעת עתר - לאחר מכן - להורות לנתבע להשיב לקופת בית המשפט את הסך של 60,000 ₪. הנתבע מתנגד להשבה. לטעמו, משניתן פסק הדין ביום 22.10.06, פקעו כל הצווים הזמניים שניתנו במהלך הדיון. ביטול פסק הדין אינו מחייה את הסעדים הזמניים או צווי ביניים ולבטח לא את חובת הפקדת העירבון. יש צורך בהחלטה לשם החייאתה ויש צורך בבקשה מתאימה. כל עוד לא הוגשה בקשה לחיוב בהפקדת עירבון, אין ביהמ"ש מוסמך להורות מיוזמתו על ההפקדה. ההכרעה אני סבור כי על הנתבע להשיב את הסכום של 60,000 ₪ לקופת בית המשפט. שני טעמים עימדי. ראשית, כבר ביום 4.12.06, עת החלטתי לבטל את פסק הדין מיום 22.10.06, קבעתי כי "... הפיקדון בסך 60,000 ₪ יישאר בקופת בית המשפט ואם הוחזר למשיב - יש להשיבו לתיק לאחר ביטול פסה"ד ולא יאוחר מ - 15 יום לאחר תשלום ההוצאות" שנפסקו לחובת התובעת בשל אי התייצבותה לישיבת 22.10.06. הוצאות אלה שולמו ביום 21.2.07, לאחר הארכת מועד התשלום. חרף זאת, לא בוצעה ההפקדה. סברתי כי אין צורך להיזקק פעם נוספת לעניין זה של השבת הפיקדון, אך נדרשתי לו על מנת להסיר ספק כלשהו שאפשר ונתעורר אצל הנתבע בדבר חובתו לבצע ההפקדה. על מנת להפיס את דעתו של ב"כ הנתבע, אשר סבר כי בלא בקשה מפורשת, איני מוסמך להורות על השבת הפיקדון לקופת בית המשפט, אציין כי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, מורה כי בית המשפט הדן בבקשה לבטל החלטה שניתנה על פי צד אחד (ואף פסק דין במשמע), רשאי להורות על הביטול " ... בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים ..." (ההדגשות - שלי. מ' י'). מכאן, שמוסמך בית המשפט אף להשיב לחיים את חובת ההפקדה אשר היוותה תנאי מוקדם לקבלת ההתנגדות (בחלקה). כך עשיתי עת ביטלתי את פסק הדין, בהחלטתי מיום 4.12.06. שנית, אין חולק כי הסכום של 60,000 ₪ הופקד בעקבות הסכמת הצדדים מיום 5.10.06, כאמור. הסכמה זו לא עברה ובטלה מן העולם. עם ביטולו של פסק הדין מיום 22.10.06, שב התיק למסלולו. קבלת ההתנגדות הותנתה (בחלקה) בהפקדה, על דעת בעלי הדין. משכך, אף חובת ההפקדה שבה לחיים. אף לו אמצתי את עמדת ב"כ הנתבע, לפיה יש צורך בבקשה מפורשת לשם כך (ודעתי שונה), קיימא לן הבקשה מיום 22.2.07 שהגיש ב"כ התובעת. לשון אחר: גם אם חובת ההפקדה לא הייתה שבה לחיים עם ביטול הפסק (ועם החלטתי מיום 4.12.06), הרי שבעקבות בקשת התובעת יש להורות על השבתה לחיים של חובת ההפקדה (שהיא, כזכור, חובה הסכמית, לה ניתן תוקף של פסק דין). על כן, אני מורה כי הנתבע יפקיד בקופת בית המשפט את הסך של 60,000 ₪, לא יאוחר מיום 20.5.07, שאחרת - לא יורשה להישמע בטענותיו ביחס לסך של 50,000 ₪.פיקדון