הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות

להלן פסק דין בנושא הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות: פסק-דין 1. זוהי בקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות, הנותן תוקף להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים, ואשר ניתן ע"י הבורר עו"ד א' אקסלרד ביום 2.2.06. הסכם הפשרה מסדיר את יחסי השכירות שבין הצדדים בהתייחס למושכר המצוי ברח' בן שטח 3 בירושלים, ובו מנהלת המבקשת מסעדה. ביום 13.11.06 הגישו המשיבות בקשה לאישור פסק הבוררות. ביום 10.12.06 הוגשה הבקשה דנן. לטענת המבקשת, כחודשיים וחצי לאחר שניתן פסק הבורר, באמצע אפריל 2006, הוחל במפתיע בביצוע עבודות חפירה ובניית תשתיות ברחוב, בחזית המושכר, ואלה נמשכו עד לחודש ספטמבר 2006. כתוצאה מכך, הואטה פעילותה העסקית של המסעדה, עד שלא היה ביכולתה של המבקשת לעמוד עוד בהתחייבויותיה הכספיות, ואף הוטלה הגבלה על חשבונה בבנק. עוד היא טוענת כי במכתביה למשיבות, העמידה אותן על טענתה כי לא יידעו את המבקשת מבעוד מועד על העבודות הצפויות ברחוב. בהמשך אף ביקשה הסכמתן לשינוי תנאי התשלום הקבועים בהסכם הפשרה באופן שהמועד החודשי לתשלום דמי השכירות יועמד על ה-5 בכל חודש. אף שהמשיבות הודיעו למבקשת כי יבחנו את בקשתה לגופה לאחר שיומצאו להם כתב הערבות ושטר הביטחון על פי ההסכם, משאלה הומצאו להן, נמנעו מלעשות כן, ותחת זאת מיהרו והגישו, בחוסר תום לב, בקשה לאישור הפסק. לטענת המבקשת, הנסיבות שתוארו לעיל מקימות לה עילה לתיקון פסק הבוררות, מכוח העילה המנויה בס' 24(10) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. משהביעו המשיבות את נכונותן לבחון את הצעת המבקשת לשינוי הסכם הפשרה בהסכמה, אך פעלו בניגוד לכך, קמה עילה להתערבותו של בית המשפט ולתיקונו של פסק הבוררות למען עשיית צדק. עוד היא טוענת כי הנסיבות המחייבות את תיקון הפסק נוצרו לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק להגשת בקשה לביטול הפסק, ועל כן נדרשת הארכת המועד. 2. המשיבות מתנגדות לבקשה. לטענתן, מתייחסת הבקשה לנסיבות שאירעו לאחר מתן הפסק, ואשר אינן מקימות עילה לביטול פסק הבורר. אף שהמבקשת טוענת לצורך בתיקון פסק הבורר, לא ברור מבקשתה איזהו התיקון המבוקש. עוד הן טוענות כי לא ניתן כל טעם, ודאי לא טעם מיוחד, לאי הגשת הבקשה במועד, או לחילופין, עם היווצרותה של העילה הנטענת, באפריל 2006. הבקשה לא הוגשה גם בחלוף 15 יום מיום המצאת הבקשה לאישור פסק הבורר. לטענתן, אין הבקשה אלא "המצאה מאוחרת" של המבקשת, שכל מטרתה התחמקות ממילוי חיוביה על פי פסק הבורר. 3. ס' 27 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 קובע כדלהלן: "(א) לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל-דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו. בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו.. (ב) היתה פניה לבורר לפי סעיף 22, תתחיל התקופה של ארבעים וחמישה יום מהיום שהבורר החליט או צריך היה להחליט בפנייה, ובבקשת ביטול על פי העילה האמורה בסעיף 24(10) - מהיום שנתגלו העובדות המשמשות יסוד לבקשה". המבקשת טוענת, כאמור, כי עומדת לה עילה לתיקונו של פסק הבורר מכוחו של ס' 24(10) לחוק הבוררות, על פיו רשאי בית המשפט לבטל או לתקן פסק בורר מקום בו "קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד". ס' 27(א) לחוק הבוררות קובע כי המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר הוא בתוך 45 יום ממועד מתן הפסק. חריג לכלל נקבע בס' 27(ב) לחוק בהתייחס לבקשה לביטול בעילה לפי ס' 24(10) לחוק. במקרה אחרון זה, על המבקש להגיש בקשתו תוך 45 יום "מהיום שנתגלו העובדות המשמשות יסוד לבקשה". אין חולק כי המבקשת לא עמדה במועד הנקוב להגשת בקשה לביטול פסק הבורר, אף לא במועד הנדחה הקבוע בס' 27(ב) לעיל. אף שלטענתה, החלו העבודות באמצע אפריל 2006 ונסתיימו באמצע חודש ספטמבר 2006, לא הגישה בקשתה אלא ביום 10.12.06, כשמונה חודשים לאחר שנודעו לה העובדות שביסוד בקשתה. המבקשת אף לא הראתה כל "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. הוראת ס' 27(א) נוקטת לשון זהה לזו של תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, העוסקת אף היא בהארכת מועדים שנקבעו בחיקוק. בשני המקרים חובה על המבקש להצביע על "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד שנתבקשה. בתי המשפט נטו להיענות לבקשות להארכת מועד כאשר הנסיבות שבעטיין חל האיחור לא היו בשליטתו של בעל הדין. ככלל, כך נקבע, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול את דרכו של בעל הדין ולפתוח לו את שערי בית המשפט מקום בו סוכלה כוונתו להגיש הליך משפטי, בשל אירועים שהינם מחוץ לשליטתו הרגילה, או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ראה ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח', פ"ד נה(2) 904). ממילא אין בטעמים המיוחדים כדי לפרוץ דרך למי שבשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה מוקדם יותר, ובחר שלא לעשות כן. בהקשר להארכת המועד בהליכי בוררות נקבע ע"י בית המשפט העליון, אך לאחרונה, כדלהלן: "...נקודת האיזון בין ערכים אלה מצדיקה הארכת מועד רק מקום שקיים טעם מיוחד אמיתי ובעל עוצמה ניכרת המסביר את העיכוב שחל בנקיטת הליך על-ידי בעל דין. הדברים מקבלים משנה תוקף בענייני בוררות, בהם קיים אינטרס ציבורי מובהק לסיים באופן מהיר ויעיל את הליכי הבוררות" (רע"א 10753/05 חסן נ' בן חמו, ניתן ביום 5.4.07). המבקשת איחרה חודשים רבים בהגשת בקשתה. טענתה להתעלמות המשיבות מ"התחייבותן" לבחון את בקשת המבקשת לתיקונו של פסק הבוררות, איננה מהווה טעם מיוחד. הלכה נושנה היא כי משא ומתן בין הצדדים, כשלעצמו, איננו מהווה טעם מיוחד להארכת המועד. אף לא מצאתי במכתב המשיבות נספח ה' לבקשה, כל "התחייבות" שהיא מטעם המשיבות בהתייחס לבקשת המבקשת לשינוי תנאי התשלום על פי פסק הבוררות. מעבר לדרוש יצוין כי גם לגופו של עניין ספק אם יש בעובדות הנטענות בבקשה כדי להקים למבקשת עילה לביטול פסק בורר מכוח ס' 24(10) לחוק הבוררות (וראה רע"א 6724/95 הוכמן נ' י.פ. יבואנים ומפיצים ציוד 1988 בע"מ, תק-על 96(3) 44 (1996), וכן ראה בספרה של פרופ' ס. אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, הוצאת דע-פורט בע"מ, מהדורה רביעית, עמ' 1100-1113). 4. הבקשה נדחית. הנני מורה, אפוא, על אישור פסק הבוררות נשוא ה"פ 5404/06. המבקשת תשלם למשיבות את אגרת בית המשפט ששולמה בה"פ 5404/06 וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.הארכת מועדיישוב סכסוכיםבוררותביטול פסק בוררות