האם הגשת ערעור מהווה עילה לעיכוב ביצוע פסק דין

הכלל הוא, כי הגשת ערעור על פסק דין אינה מצדיקה, כשלעצמה, את עיכוב ביצוע פסק הדין, ועל כך מורה לנו תקנה 466 לתקנות בדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, באופן מפורש: "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים." להלן החלטה בנושא האם הגשת ערעור מהווה עילה לעיכוב ביצוע פסק דין ? החלטה 1. לעיתים, כך נדמה, לא מפעילים הצדדים שיקול דעת מינימאלי בעת שהם מגישים בקשות לבית המשפט, ואף ההלכות הפסוקות אינן עומדות לנגד עיניהם, ולצערי, נראה, כי זה המצב בבקשה שלפני. 2. בבקשה שלפני עותר המבקש, לכך שיינתן צו לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ר' למלשטרייך לטר), מתאריך 29.11.2002 בתיק אז' 4329/06 (בש"א 7821/06). בהחלטתו האמורה דחה בית המשפט קמא את תביעת המבקש על הסף, בנימוק כי בין הצדדים קיים מעשה בית דין, והמבקש חויב לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 2,500 (אלפיים וחמש מאות ש"ח) בצירוף מע"מ כחוק. 3. המבקש אינו משלים על ההחלטה, והגיש עליה ערעור, ולצד הערעור הגיש בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, ובקשתו מופנית למעשה כלפי החיוב הכספי שהוטל על המבקש בעניין הוצאות המשפט (2,500 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק). 4. בתביעתו שהגשה לבית המשפט קמא, עתר המבקש לכך שהמשיב ונתבעים נוספים יחוייבו לפצותו עבור נזקים שנגרמו לו כתוצאה מכך שנאלץ לשלם חובה של חברה לה ערב. מתיאור העובדות המובא בהחלטת בית המשפט קמא עולה, כי בהתדיינות קודמת (שהתנהלה בבית משפט השלום בחדרה) הגיש המשיב תביעה נגד המבקש, בעילה כי ערב לחובותיה של חברה. המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן, והרשות ניתנה לו אך ורק ביחס לטענתו, כי לא חתם על כתב הערבות. ואולם, בפסק דין שניתן כנגד המבקש, נקבע שהמבקש אכן חתם על כתב הערבות. בעקבות זאת חויב המבקש לשלם למשיב סך 41,298 ₪. במסגרת הליכי הוצאה לפועל שננקטו נגד המבקש, נעשה בין המבקש והמשיב הסכם פשרה, בו קיבל המבקש על עצמו לשלם למשיב סך 40,000 ₪, בנוסף לסכומים שונים שנגבו ממנו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, ובאותו הסכם אף הצהיר, כי אין לו ולא תהיינה לו כל טענות נגד המשיב, והוא מוותר על כל טענה, דרישה או תביעה כנגד המשיב בעניין החוב. 5. לאחר הסכם הפשרה שנעשה, הגיש המבקש את תביעתו לבית המשפט קמא, בה כאמור עתר לכך שבית המשפט יחייב את הנתבעים, לרבות המשיב, לפצות את המבקש בגין נזקים שנגרמו לו. בעקבות הגשת התביעה, הגיש המשיב בקשה לסלק את התביעה נגדו על הסף, באשר לטענתו, קיים בין הצדדים מעשה בית דין. בית המשפט קמא, לאחר ששקל טענות ב"כ הצדדים, קיבל טענת המשיב, ודחה תביעת המבקש נגדו על הסף, וכאמור לעיל, חייב את המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. 6. בבקשתו לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט קמא, טוען המבקש, כי למבקש "זכות בסיסית שערעורו ישמע טרם ביצוע פסק הדין", וכי סיכויי ערעורו "טובים למדי". עוד טוען המבקש, כי "קיימת הצדקה משפטית וגם מוסרית, למתן צו לעיכוב ביצוע פסק הדין, ולעיכוב הליכי ההוצל"פ שנפתחו על סמך אותו פסק דין, על מנת למנוע [מהמבקש] נזקים מיותרים, עוגמת נפש ואי נעימות מכל ההליכים אשר צפויים להינקט כנגדו במסגרת תיק ההוצל"פ האמור". 7. לעומנת טענות המבקש, טוען ב"כ המשיב, כי אין מקום לעכב ביצוע החלטת בית המשפט קמא. 8. הכלל הוא, כי הגשת ערעור על פסק דין אינה מצדיקה, כשלעצמה, את עיכוב ביצוע פסק הדין, ועל כך מורה לנו תקנה 466 לתקנות בדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, באופן מפורש: "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים." על רקע תקנה זו, לא ברור מה היא ההצדקה המשפטית או המוסרית לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט קמא, שהמבקש טוען לה, ואף לא ברור, מהיכן שואב הוא את "זכותו הבסיסית", שערעורו ישמע טרם ביצוע ההחלטה. יתרה מזאת, בכל הנוגע לביצוע פסק דין המטיל על המבקש חיוב כספי, הנטיה היא שלא לעכב את ביצועו. הטעם לכך הוא, שתשלום סכום כסף לנושה אינו יוצר מצב בלתי הפיך, שלא ניתן יהיה להשיבו לקדמותו אם המבקש יזכה בערעור, שכן תמיד ניתן יהיה לחייב את המשיב להשיב למבקש את סכום הכסף שרקיבל, אם ערכאת הערעור תמצא מקום לשנות את פסק הדין שניתן בבית המשפט קמא. לכלל אחרון זה קיים חריג, והוא, כאשר נראה לכאורה, שמצבו הכספי של המשיב אינו טוב, וקיים חשש שבעתיד לא יוכל להשיב למבקש סכומי הכסף שיגיעו לו, אם כך יתקבש מפסק הדין שיינתן בערעור. 9. לצורך בחינת השאלה אם יש מקום לעכב ביצוע פסק דין, על בית המשפט לבחון איפוא את סיכויי הערעור, וכן עליו לבחון, האם ביצוע פסק הדין עלול לגרום להיווצרות מצב בלתי הפיך, שלא ניתן יהיה להשיבו לקדמותו אם המבקש יזכה בערעורו, וכאשר מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, על בית המשפט לבחון, האם קיים חשש שהמשיב לא יוכל להשיב למבקש סכומי כסף שישולמו לו. 10. לעניין סיכויי הערעור: עם כל הכבוד, אין אני שותף לתחזיתו האופטימית של המבקש בדבר סיכויי הערעור, ולדעתי, סיכויי הערעור אינם מזהירים. 11. לעניין החשש שלא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו: המשיב הוא מוסד בנקאי, מהגדולים בארץ, ולא נראה שקיים חשש שלא יוכל להשיב למבקש סך 2,500 ₪, בצירוף המע"מ החל על סכום זה, אם המבקש יזכה בערעורו. אוסיף, כי למעשה בעניין זה אין כל טענה בפי המבקש, וטענותיו הן לעניין אי הנוחות ועוגמת הנפש שיגרמו לו בעקבות הליכי ההוצאה לפועל הננקטים נגדו. 12. מוכן אני להניח, שהליכי הוצאה לפועל הננקטים נגד אדם, אינם מוסיפים שמחה לביתו. ברם, במקרה שלפני יכול המבקש למנוע את עוגמת הנפש ואי הנוחות העלולים להיגרם לו, אם ישלם את הסכום, הזעום יחסית, בו חויב, וכך יחסוך מעצמו את הליכי ההוצאה לפועל. אוסיף, שאף אין מקום להניח, שלצורך התשלום יהיה על המבקש לממש נכסים, כך שלא צפוי שהליכי ההוצאה לפועל יגרמו למבקש נזק שאינו בר תיקון. 13. בבקשתו מציין המבקש את העובדה, כי כבר הפקיד סך 12,000 ₪ על פי החלטת כב' הרשמת בבית משפט זה, להבטחת הוצאות הערעור. עם כל הכבוד, הנני סבור כי לעניין זה אין נפקות בבקשה שלפני. הפקדת הפקדון על פי החלטת כב' הרשמת נועדה להבטיח את הוצאות הערעור, ולא נועדה להבטיח את פרעון החיוב שהוטל על המבקש בבית המשפט קמא. 14. בנוסף לכל האמור לעיל: לא מצאתי בחומר שלפני, שהמבקש פנה תחילה לבית המשפט קמא בבקשה לעכב את ביצוע החלטתו, ועל כן, אפילו היה מקום להורות על עיכוב ביצוע החלטת בית המשפט קמא, נראה כי לא היה בידי להושיע את המבקש. 15. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את הבקשה. (ב) הנני מחייב את המבקש לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.ביצוע פסק דיןעיכוב ביצועערעור