להלן פסק דין בנושא דחיית תביעה מחמת מעשה בית דין: פסק דין ערעור זה מופנה כנגד פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת דפנה גבע) מיום 7.4.02 (ת.א. 64462/00), לפיו נדחתה תביעת המערערת על הסף מחמת מעשה בית דין. העובדות הצריכות לעניינו הן כדלקמן. נגד המערערת - חיים כהן את ג'ודי, חברה לקבלנות והשקעות בע"מ (להלן: "כהן את ג'ודי) הוגש כתב תביעה לבית משפט השלום בת"א לתשלום 157,835 ₪ בגין חוב שחבה למשיב, שמואל נחום (להלן: "נחום"), עבור עבודות טיח, צבעות, ריצוף וסבלות שביצע עבורה על פי הזמנתה, בבנין אותו בנתה ברח' נוה יהושע ברמת גן (ת.א. 109344/99, להלן: "התביעה הראשונה"). בכתב הגנתה כנגד תביעה זו טענה כהן את ג'ודי כי הודיעה לנחום על הפסקת עבודתו לאחר שהפר את התחייבויותיו כלפיה וגרם לה נזקים כבדים, עוד טענה, כי נחום לא עמד בלוח הזמנים לביצוע העבודות וכי קצב עבודתו לא תאם את המוסכם. עוד נטען כי סך העבודות שביצע נחום היה בהיקף של 17,000 דולר. לנוכח ההפרות הנטענות הופסקה עבודתו בתאריך 15.7.99, לאחר ששולמו לו 40,000 דולר, דהיינו סכומים העולים על התמורה המגיעה לו בהתאם להיקף העבודה שביצע בפועל. המערערת הוסיפה וטענה כי בשל הפרת ההסכמים מצד נחום נאלצה להתקשר עם קבלן אחר לו שילמה 60,000 דולר לסיום עבודות הטיח והריצוף בבנין. בסעיפים 7 - 9 לכתב ההגנה סיכמה כהן את ג'ודי את נזקיה הנטענים שכללו תשלום ביתר לנחום, נזקים פיזיים שנגרמו לבניין על ידי פועלים, והסכומים העודפים שנאלצה לשלם לקבלן המחליף. תביעתו של נחום (להלן: "התביעה הראשונה"), נדונה בפני כב' השופטת יהודית שיצר, ולאחר שנסתיימה שמיעת הראיות ניתן על ידה בתאריך 31.7.01 פסק דין בו נדונו בהרחבה טענותיה של המערערת לעניין הגורמים להפסקת ההתקשרות בין הצדדים, התשלומים ששולמו עבור העבודות ויתרות החוב, כב' השופטת דחתה את טענותיה של המערערת ככל שהן נוגעות להפרת ההסכם על ידי נחום, ולנזקיה הנטענים. כהן את ג'ודי חוייבה לשלם לנחום 43,111 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק וכן הוצאות. בתאריך 25.06.00 הגישה כהן את ג'ודי כתב תביעה בסדר דין מקוצר נגד נחום לתשלום 201,600 ₪. על פי הנטען בכתב התביעה התחייב נחום לבצע עבודות טיח וריצוף בבנין ברח' נוה יהושע 22 ברמת גן. בסעיף 5 לכתב התביעה נטען כי בתקופה בה עבד בבנין עובר להפסקת העסקתו סיים נחום רק חלק קטן מסך העבודות שאותן התחייב לבצע ובכך הפר את סעיף 10 להסכמים. עוד טענה המערערת כי היקף העבודה שבוצעה ע"י נחום הסתכם ב-17,000 דולר בלבד ובשל הפרות אלה הופסקה עבודתו. בהמשך כתב התביעה חזרה כהן את ג'ודי ופרטה את ההפרש בין התשלומים ששלמה לנחום לבין העבודה שבוצעה בפועל, את הסכומים ששילמה, לטענתה, לקבלן המחליף ואת העלות הנוספת שנגרמה לה בשל כך (להלן: "התביעה השניה"). בתאריך 28.2.02 הגיש נחום בקשה בכתב לדחיית התביעה השניה על הסף מחמת מעשה בית דין (מוצג נע/5 למוצגי המערערת), בנימוק שהשאלות העובדתיות המפורטות לעיל הוכרעו בפסק הדין הראשון ובהסתמך על ההלכה לפיה אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת שהיתה חיונית לתוצאה הסופית והיא הוכרעה שם בפירוש או מכללה אזי יהיו אותם בעלי דין או חליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני (להלן: "השתק פלוגתא"). כב' השופטת דפנה גבע בחנה את טענות הצדדים והחליטה לקבל את בקשת נחום ודחתה את תביעת כהן את ג'ודי על הסף. הערעור: בהודעת הערעור אין ב"כ המערערת חולק על הכללים המוגדרים כ"השתק פלוגתא" אולם להשקפתו מכיוון ש: "כלל הפלוגתא הפסוקה יחול רק לגבי אותן טענות שהועלו למחלוקת בפלוגאות בתביעה הקודמת נדונו והוכרעו בקביעת ממצא פוזיטיבי וההכרעה בהן היתה נחוצה לצורך פסק הדין". רשאית המערערת לשוב ולהעלות טענות שהועלו על ידה ונדחו ע"י כב' השופטת שיצר בנימוק שלא הוכחו על ידה מפני שלהשקפתה "קביעת ממצא פוזיטיבי" אין משמעותה דחיית טענה עובדתית מחוסר ראיות. דיון: לאחר שעיינו בכתבי הטענות ובפסקי הדין, אנו סבורות, כי דין הערעור להידחות. עיון בכתב הגנתה של כהן את ג'ודי בתביעה הראשונה ובכתב התביעה השני (מטעמה) מעלה כי בשני כתבי הטענות נטענו על ידה טענות עובדתיות זהות, הן באשר להפרת ההסכם, הן באשר לתשלומים ששולמו על ידיה, יתרות התשלום והנזקים הנטענים בשל כך. טענות עובדתיות אלו נבחנו על ידי כב' השופטת שיצר, אשר דנה בהן אחת לאחת, וקבעה כי לא עלה בידי המערערת להרים את הנטל המוטל להוכחתן. טענות אלו עלו במסגרת הגנתה של המערערת, לפיה ביטלה את החוזה עם המשיב כדין. אין בכך, לשיטתנו, כדי לאפשר למערערת להעלות טענות אלו בשנית, במסגרת תביעה שהגישה. כאמור לעיל, לשיטת ב"כ המערערת, דחיית טענה עובדתית מחוסר ראיות אינה מהווה ממצא פוזיטיבי, שיש בו כדי לבסס השתק פלוגתא. בעניין זה תומך ב"כ המערערת יתדותיו בפסק דינו של כב' השופט זילברג בע"א 126/51 פלמן נ' שחב, פ"ד ו 313, בו נקבע (בעמ' 323): "אם הרעיון (או הרעיון הנוסף) המונח ביסוד טענת res judicata הוא כי אין לערער אחרי ,ממצאו' של השופט במשפט הקודם, הרי רעיון זה, כנראה בעליל, תופס רק כאשר השופט מצא משהו, לכאן או לכאן, ולא כאשר הוא, למשל, דוחה את התביעה מחוסר הוכחות. במקרה כזה, קובע השופט, כי לא קבע כלום, ואין לומר בשום אופן כי החלטתו היא ,אמת', כי לא מצאנו - אינו ,ממצא', ואין החלטת ,אמת' במקום שאין קביעת אמת". בעמ' 7 לסיכומיו, מיישם ב"כ המערערת הלכה זו למקרה נשוא הערעור. ראשית, מבהיר הוא, כי כב' השופטת שיצר דחתה את טענות ההגנה של המערערת דווקא משום שזו "לא עמדה בנטל להוכיח כי ביטול החוזה על ידה נעשה כדין". מכאן, ממשיך ב"כ המערערת ומעלה את הטיעון הבא: "משמע, מדובר על ממצא של חוסר הוכחה. לו היתה קובעת כב' השופטת שיצר שהנתבעת הפרה החוזה אזי היה מדובר על ממצא חיובי, אולם לא זו היתה קביעתה. לכן, לא יכולה קביעתה לשמש השתק פלוגתא בתביעתה של המערערת (הנתבעת שם) כנגד המשיב בתיק נשוא ערעור זה". מסקנתו של ב"כ המערערת היא כי מרשתו רשאית להוכיח את תביעתה ולהשלים את שהחסירה בהליך הקודם. אין בידנו לקבל עמדה זו. כב' השופטת גבע, בפסק דינה המנומק, התייחסה באופן מפורט לפסק הדין הראשון, והגיעה למסקנה כי מחדלה של המערערת להוכיח את הגנתה מהווה הכרעה בפלוגתאות לטובת המשיב באופן פוזיטיבי. מסבירה כב' השופטת גבע כי ההלכה אליה מכוון ב"כ המערערת רלוונטית לגבי ממצא עובדתי, אך היא אינה ישימה באשר למסקנה משפטית המתבקשת מממצא עובדתי כלשהו, וזאת בהסתמך להלכה שנפסקה בבג"צ 112/53 נקארה נ' שר הפנים, פ"ד ז' 955. שם נקבע (בעמ' 960): "ואשר לצד החוקי של השאלה, לא ייתכן שום 'ממצא שלילי' בבעיה משפטית, בחינת פסיחה על שתי הסעיפים, אלא ההכרעה לזכות טענה מסוימת שוללת ממילא את הטענה ההפוכה". ובהתאם לכך- משנקבע בפסק דינה של השופטת שיצר כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח כי החוזה בוטל כדין, הרי שאין מנוס מלקבוע כי המערערת ביטלה את החוזה "שלא כדין"; והמסקנה היא שהפלוגתאות כפי שהוגדרו בהליך הראשון התבררו לגופן והוכרעו בפסק הדין בממצאים פוזיטיביים, ולפיכך מושתקת המערערת מלהעלות את טענותיה באותן פלוגתאות בהתדיינויות נוספות. לאור האמור לעיל, החלטנו לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות משפט ושכ"ט בסך 25,000 ₪ בצירוף מע"מ. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. העירבון הכספי יועבר לב"כ המשיב על חשבון ההוצאות האמורות.מעשה בית דין