דחיית בקשה למתן פסק דין חלקי

להלן החלטה בנושא דחיית בקשה למתן פסק דין חלקי:

החלטה

בפני בקשת המבקש ליתן פסק דין חלקי הואיל ולדבריו המשיב, בהודעה המפרשת את נימוקי השומה, ויתר על טענה שהעלה במהלך ההליך השומתי כפי שזו באה לידי ביטוי במכתב ההנמקות הנלווה לצו, שיצא כחודשיים קודם לכן. המשיב מבקש באותה עת לתקן את נימוקי השומה באשר לדבריו נפלה טעות בנימוקים ואילו לא כללו נושא מן הנושאים השנויים במחלוקת, נושא שנדון גם בשנות מס מאוחרות לשנת המס שבערעור כאן היא שנת 2001. שתי הבקשות אוחדו לבקשת הצדדים הואיל ומדובר במסכת אחת.

בפירוט הנימוקים לקביעת הצו מיום 20.12.2004, דחה המשיב, בן השאר, את עמדת המערערת, כי הכנסות מפיקדונות בישראל הן חלק מהכנסות ממפעל מאושר בהתאם לחוק עידוד השקעות הון, התשי"ט -1959 (להלן - חוק העידוד). על כן, לא יחול לגביהן שיעור המס המופחת שבחוק העידוד של 25% אלא מס חברות מלא בשיעור 36% . בהודעה המפרשת את נימוקי השומה שבפני, נושא זה לא הוזכר על ידי המשיב. הנושא לא נדון בהנמקותיו המילוליות וסכום ההכנסה מפיקדונות אינו מופיע בטבלה שבסופה של ההודעה.

המערערת טוענת כי המשיב זנח את טענותיו בקשר עם סוגיה זו ועל כן היא מבקשת שינתן פסק דין חלקי בהתאם דהיינו כי המערערת חייבת בשיעור מס בגין הכנסות אילו, בשיעור 25% בלבד. המשיב מבהיר כי בשל טעות הושמט הנושא ועל כן הוא מבקש לתקן את נימוקיו.

בתגובתו מעלה ב"כ המערערת טענות בדבר משא ומתן שהתנהל ועלה על שרטון וכיוצא בזה טענות עובדתיות אשר לא נתמכות בשמץ ראיה ולו בתצהיר מטעם המערערת. המערערת סוברת כי המשיב נוהג שלא בתום לב שעה שהוא מקשיח את עמדתו כשהוא מעלה מחדש טענה שזנח. המערערת מבקשת מבית המשפט לקבל את בקשתה משום שלטעמה נטל השכנוע מוטל על כתפי המשיב להוכיח כי מדובר בשגגה וזה לא נשא בנטל זה. המערערת גם טוענת כי על המשיב היה להעיד את מי שחתם על נימוקי השומה ולא מי שערך אותם. מלבד זאת לטעם ב"כ המערערת, נוסח תגובת המשיב הינו כה בוטה עד כי בית המשפט צריך להבהיר בהחלטתו כי לא יסכין להתנסחות מעין זו ולו מטעם זה על בית המשפט לדחות את בקשת המשיב לתיקון הנימוקים וליתן את פסק הדין החלקי המבוקש. עוד טוען ב"כ המערערת כי המשיב מנוע מלהגיש את בקשתו על בסיס טענת שיהוי. היה על המשיב לגלות את הטעות בשלב מוקדם יותר ולהגיש בקשתו לבית המשפט קודם הגשת הבקשה למתן פסק דין חלקי ולאחר שהיה פונה באופן קולגיאלי אל מי ממייצגי המערערת ומיידע אותה באופן זה על דבר הטעות.


המפקחת, רו"ח אירית סהר, מצהירה מטעם המשיב כדלקמן:

"בשלב הכנת ההודעה המפרשת את נימוקי השומה היו מעורבים, מלבדי, גם רכזת החוליה, היועצת המשפטית של המשיב ופקיד השומה עצמו. בפניהם הצגתי את טיוטות ההודעה המפרשת את נימוקי השומה. לאחר שנתקבלו הערותיהם של כל הגורמים הנוגעים, כאמור לעיל, ביצעתי תיקונים בטיוטת ( כך במקור-מ.א.) בהתאם להערותיהם."(סעיף 6 לתצהיר).

בסעיף 7 לתצהירה , רו"ח מבהירה כי בטיוטה שהועברה ליועצת המשפטית הייתה התייחסות לנושא במפורש אולם בחקירתה, בהמשך לדרישת ב"כ המערערת לקיום חקירה זו, הבהירה כי אין בידה העתקים של טיוטות אילו, שכן היא לא נהגה לשמור עליהן עד למקרה זה.

בהמשך הדברים, הן בתצהירה והן בחקירתה, עוד מבהירה רו"ח סהר, כי בשעה שריכזה את כל ההערות מכל הגורמים, נשמט נושא מיסוי הפיקדונות לחלוטין, הן בשורות המלל והן בטבלה המסכמת את שומת המערערת. לדבריה שגגה זו חמקה גם מעינו הפקוחה של פקיד השומה אשר חתם לבסוף על ההודעה המפרשת את נימוקי השומה. המצהירה, לשאלות ב"כ המערער ובהתייחס לתגובתו לתגובת המשיב לבקשתו, עמדה על כך באופן חד משמעי כי לא רק שהנושא של מיסוי הכנסות מפיקדונות לא "נזנח" על ידי המשיב אלא שהוא עדיין תלוי ועומד בדיונים בין המשיב ומייצגי המערערת בשנים שלאחר שנת המס שבערעור.



דיון

שוכנעתי כי המשיב מתוך שגגה. רו"ח סהר העידה כי היא שטיפלה בשומת המערערת לכל אורך השלב השומתי שלאחר ההשגה והכינה את הצווים ואת נימוקיהם. היא ריכזה את הטיפול בהכנת ההודעה המפרשת את נימוקי השומה בהמשך להודעת הערעור שהגישה המערערת. אך טבעי הוא כי היא זו שתעיד מטעם המשיב בקשר עם השגגה שיצאה מתחת ידה ואשר נגררה גם אל בחינת פקיד השומה. חתימת פקיד השומה אינה אמורה להיות אמנם חותמת גומי המאשרת כלאחר יד את הצווים והנימוקים שמכינים עובדיו, אולם מי שמטפל במאות אם לא ברבבות של שומות,צווים, החלטות , מכתבי הנמקות, יכול שתצא תחת ידו טעות. הלכה היא כי פגם מעין זה בר ריפוי הוא. בפרט כאשר סוגיות סיווג ההכנסה מפיקדונות המערערת נדונה במפורש במהלך ההליך השומתי ויש לה ביטוי בצו ובנימוקי הצו (נספח א לבקשת המערערת). תמים דעים אני עם ב"כ המשיב כי עצם חסרונו של סכום ההכנסה מנימוקי השומה תומכת בעמדת המשיב כי מדובר בטעות. שהרי המשיב, לא החליט שלא למסות את ההכנסה כלל. המחלוקת לא הייתה בנוגע לעצם מיסוי ההכנסות מפיקדונות אלא באשר לשיעור המס החל עליהן. המדובר בהכנסה בסכום של כ 2.9 מליון ₪. העדר סכום זה בין בהנמקות גופן ובין בטבלה המסכמת המספרית, יש בכך כדי לתמוך בעמדת המשיב כי מדובר בשגגה.

המערערת מאידך, לא תמכה את אילו מטענותיה העובדתיות בראיות . בין אם הנטל מוטל על המבקש פסק דין חלקי בנסיבות אילו ובין אם הוא מוטל על המבקש תיקון הנימוקים, הרי שבהעדר כל תמיכה ראייתית , אין מקום לשהות אחר גרסת המערערת כי אין המדובר בטעות, כי מדובר בזניחת טענה כתוצאה מהבנות שהושגו במשא ומתן וכיוצא בזה. אף אם אניח כי הנטל כולו מוטל על כתפי המשיב להוכיח כי מדובר בטעות, מה שספק בעיני, הרי שהמשיב מציג גרסה מגובה בתצהיר ונסיבות תומכות ומסייעות לגרסתו בעוד המערערת משמיעה טענה כי אין הדברים כך ומסתפקת בכך. גם בהיבט זה גרסת המשיב עדיפה.

המערערת גם אינה סותרת את גרסת המשיב כי שאלת מיסוי הפיקדונות חוזרת ועולה בשנות מס נוספות שלאחר שנת המס שבערעור. היא אמנם מעלה טענה בדבר הסכמות שהושגו בפשרה במקום אחר בשנת מס מוקדמת , לגבי עסקה אחרת, אלא שהסכמות אילו נגעו לסיווג הכנסות אחרות אם הן הוניות או פירותיות ומכל מקום גם בקשר עם כך לא הניחה המערערת תשתית ראייתית.

שעה שקיבל לידיו את נימוקי הערעור ונוכח לדעת כי המערערת הגישה בקשה למתן פסק דין חלקי (ראה סעיף 34 לנימוקים) פעל המשיב להגשת בקשה לתיקון הטעות. לא מצאתי בכך שיהוי או התנהלות שאינה בתום לב.

באשר לנוסח תשובת המשיב לבקשת המערערת, קראתי וחזרתי וקראתי את הדברים ולא מצאתי בהם לשון לא ראויה או השתלחות כדברי ב"כ המערערת . המשיב משיב אמנם בנחישות לטענות המערערת אולם כדי בוטות אין הדברים מגיעים.

על סמך העובדות שבפני עדיפה בעיני גרסת המשיב כי המדובר בטעות בתום לב אשר בשלה נשמטה שאלת מיסוי ההכנסות מפיקדונות לחלוטין, נושא שמצוין במפורש בנימוקי הצו נשוא הערעור.

לבסוף אעיר כי על המשיב לנקוט בזהירות יתרה כאשר פקיד השומה מטעמו חותם על מסמכיו. שהרי חתימתו מעידה כי בחן את הדברים שקל אותם ואישרם. הוא הסמכות במשרדו לעשות כן ועליו להיזהר בהפעלתה ולשקוד על הוצאתה לפועל בקפידה ראויה. עוד אעיר כי דומני שהצדדים לא עשו עד תום לפעול בשיתוף פעולה המתבקש בטיפול בשומות ובכל הכרוך בכך, שאילו עשו כן לא היו הדברים מגיעים כדי דיון בפני.

ברגיל שעה שהמשיב מבקש לתקן הנמקותיו ראוי לפסוק הוצאות לטובת המערער אשר נדרש להגיב בתיקון הנמקותיו הוא , אולם בנסיבות שבפני, כאשר התנגדות המערערת כמו גם בקשתה הן נטולות כל עיגון עובדתי ועל כן גם ללא עיגון משפטי, אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות למי מהצדדים.

הבקשה למתן פסק דין חלקי נדחית. הבקשה לתיקון נימוקי השומה מתקבלת. נימוקי השומה יתוקנו כמפורט בבקשה. המשיב יגיש למען הנוחות עותק מתוקן של נימוקיו בתוך שבעה ימים. המערערת רשאית לתקן את נימוקי הערעור בתוך שלושים יום. ימי חופשה וחגים הבאים עלינו לטובה, לא ימנו במניין הימים. התיק נקבע לתזכורת פנימית בעוד 37 יום כאמור, לשם קביעת מועד לקדם משפט.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. דחיית בקשה ללא דיון

  2. דחיית בקשה לזימון עד

  3. דחיית בקשה להקטנת חוב

  4. דחיית בקשה לפטור מאגרה

  5. דחיית בקשה למתן פסק דין

  6. דחיית בקשה לביטול עיקול

  7. דחיית בקשה לתיקון שומות

  8. דחיית בקשה לביצוע בהוצל''פ

  9. דחיית בקשה להישפט על דוחות

  10. דחיית בקשה לקבל רישיון מבטח

  11. דחיית בקשה לביטול כתב אישום

  12. דחיית בקשה למתן פסק דין חלקי

  13. דחיית בקשה לסגירת תיק הוצל''פ

  14. ערעור על דחיית בקשה לעיקול

  15. ערעור על דחיית בקשה מקדמית

  16. הגדלת מקדמות ביטוח לאומי - דחיית בקשה

  17. ערעור על דחיית בקשה לביטול צו עיקול זמני

  18. דחיית בקשה להחזר מע''מ ע''י ראש ההוצל''פ

  19. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון