להלן החלטה בנושא דחייה על הסף של ערעור שהוגש באיחור: החלטה בפני בקשה לדחות על הסף את הערעור שהגיש המשיב בשל העובדה שהערעור על פסק הדין של כב' הש' ז. אגי מבית המשפט קמא הוגש ביום 20.2.06 בעוד שפסק הדין קמא ניתן ביום 14.8.05 בהעדר הצדדים. לבקשה צורף אישור מסירה של בית המשפט של פסק הדין שנשלח אל המשיב על ידי מזכירות בית המשפט בדואר רשום וחזר ביום 22.9.05 מבית הדואר ברמלה, לאחר שלא נדרש על ידי המשיב. הכתובת אליה נשלח פסק הדין הינה ת.ד. 252 ברמלה - הכתובת שמסר המשיב ככתובתו למסירת כתבי בית דין. גם מכתב מטעם ב"כ המבקש מיום 11.10.05 אליו צורף ערעור שהגיש המבקש על פסק דינה של כב' הש' ז' אגי ביום 11.10.05, לפי כתובתו של המשיב בת.א. 252 רמלה, חזר מסניף הדואר ברמלה לאחר שלא נדרש, בשנית, גם ביום 23.10.05 חזר עם ציון "לא נדרש". המבקש טוען כי בהתאם לתקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, (להלן:"התקנות"), נקבע כי כל עוד לא הודיע בעל דין בהודעה בכתב לבית המשפט על שינוי מענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי. בסעיף 57ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"ה - 1971, נקבע כי המצאה בדואר רואים אותה, אם אין הוראה אחרת משתמעת, כמבוצעת במועד שבו היה המכתב מגיע לתעודתו בדרך הרגילה של הדואר, אם לא הוכח היפוכו של דבר. אין מחלוקת כי דברי הדואר נשלחו למשיב בדואר רשום עם אישור מסירה. המבקש טוען כי משהונחה הודעה על דבר דואר רשום בתיבת הדואר של המשיב, בסניף הדואר, הרי שאם לא הוציא המשיב את דבר הדואר, רואים אותו כמי שהומצא לו פסק הדין כראוי. המבקש מציין בנוסף, כי עוד בחודש יוני 2005 ביקש המשיב פעם שניה מכב' הש' אגי ליתן פסק דין ומכאן שעקב אחר הנעשה בתיק ולמרות זאת, הגיש את הערעור באיחור של למעלה מ- 5 חודשים. המשיב טוען כי עוד ב- 27.3.06 הפקיד את כספי הערובה שנדרש להפקיד על ידי בית המשפט להבטחת הוצאות המבקש בערעור, ומכאן שהמבקש ידע עוד בפברואר 2006 על האיחור בהגשת הערעור ולא טען דבר לענין האיחור ומכאן שהשיהוי בהעלאת הטענה כי הערעור הוגש באיחור, יצר מצג לפיו מוותר המבקש על הטענה . המשיב טוען כי פקיד בית המשפט היה צריך לחזור בשנית ולשלוח לו את עותק פסק הדין. בתצהירו של המשיב מציין הוא כי שנים מקבל הוא את דברי הדואר שלו בת.ד. 252 ברמלה וזו כתובתו האחת והיחידה לקבלת דברי דואר. אף אם נשלחים דברי דואר לכתובתו ברח' הקליר בתל אביב, מועברים הם לת.ד. ברמלה בשרות "עקוב אחרי". המשיב טוען כי רק ביום 8.1.06 נגש למזכירות בית המשפט וקיבל עותק מפסק הדין של כב' הש' אגי וממועד זה יש למנות את המועדים להגשת הערעור. המשיב טוען כי ביום 26.6.05 עבר תאונת דרכים קשה ובעקבותיה נזקק לטיפול רפואי והיה מרותק למיטתו תקופה ארוכה ונבצר ממנו להגיע לתיבת הדואר במועדים המצויינים בבקשה. המשיב עצמו הגיש בקשה לסילוק על הסף של הבקשה לדחיה על הסף שהגיש המבקש מאותם נימוקים שבתגובת המשיב לבקשת המבקש. המשיב צרף אישור של חדר מיון אורטופדי לפיו עבר תאונת דרכים וסבל כאבי גב. בקבלתו התלונן על כאבים בעמוד שדרה גבי , סחרחורת, כאבי ראש, כאבי צוואר. בבדיקה הגופנית נמצא כי מצבו הכללי משביע רצון, בהכרה מלאה, ללא כחלון, ללא קוצר נשימה, קולות לב סדירים ותקינים, בטן רכה. הבדיקה העצבית היתה תקינה, נמצאה רגישות בגב ובעמוד שדרה צווארי. בבדיקת האורטופד נמצא כי קיימת רגישות מעל עמוד שדרה לאורכו וכאבים בתנועה. כח גס תחושה והחזרים שמורים בארבעת הגפיים וקיימת המלצה למנוחה תוך נטילת משככי כאבים. לא נמצאה כל פגימה נוירולוגית. בתעודת מחלה של רופא המשפחה מיום 28.7.05 שאיננה מהווה אישור עבור מוסדות משפטיים, מתוארת צליפת שוט וכאבי גב תחתון וכאבי גב עם סימפטומים של הקרנה וכך גם בתעודה מיום 14.8.05. בתעודה מיום 6.9.05 התווספה אבחנה של שבר בצלע שישית מימין. ייאמר כבר עתה כי סיכום המחלה מבית החולים ותעודות המחלה שניתנו ע"י רופא משפחה ולא רופא מקצועי אין בהם כדי להצדיק או להצביע על חוסר יכולתו של המשיב להתנועע ולטפל בענייניו ולגשת לבית הדואר. בחקירתו הנגדית מציין המשיב כי את דברי הדואר הרשום מוציא הוא בסניף הדואר לאחר שמקבל הוא הודעה על מציאתו של דבר דואר רשום. לטענתו של המשיב מיום 26.6.05 ועד תחילת חודש נובמבר 2005 לא ניגש לסניף הדואר וכאשר ניגש לסניף הדואר, לא היו שם הודעות על מציאתם של דברי דואר רשומים הממתינים למשיב. המשיב טען כי נשברו לו צלעות, ולא כך הם פני הדברים. לכל היותר נשברה לו צלע אחת והדבר התגלה רק בחודש אוגוסט 05, דהיינו כשלושה חודשים לאחר התאונה. יוער כי צלע מחלימה לאחר תקופה והאבחון רק מצביע שהיתה צלע שבורה. הסכסוך שבין המשיב למבקש הינו בדמו של המשיב. המדובר במי שלטענתו נכווה מהתנהגות הבנק המבקש. המדובר במי שמייצג את עצמו ויודע לטעון כעורך דין את טיעוניו ולכן טענתו כי כאשר קיבל את החלטתו של כב' השופט שילה וראה כי המבקש הגיש ערעור ולכן היה בטוח שהוא שזכה בדין בביהמ"ש קמא ולכן המתין עד ינואר 2006 כדי לקבל את עותק הערעור אליו מצורף פסק הדין, אינה תואמת את התנהגותו ואישיותו של המשיב. כדוגמא "כאשר אני נשאל ע"י ביהמ"ש אם יצאתי מנקודת הנחה שזכיתי בתביעה, האם לא מגיעים לי הוצאות שאולי נפסקו לאור זכייתי, אני אומר - לא בדקתי. סכום של 15,000 ₪ אינו מטמון". תשובה זו אינה עומדת במבחן ההגיון ואינה מתאימה למשיב שבפניי בלשון המעטה. אם היה זוכה התובע בדינו כלפי הבנק, כפי שמנסה הוא לצייר זאת, היה מזדרז לדעת מה נכתב בפסק הדין מאחר והסכסוך עם המבקש הינו בדמו והוא מקדיש לו זמן רב ואנרגיות רבות. ברור גם כי מי שלא עבד מאז חודש יוני ונפסקו לטובתו הוצאות, אם אכן זכה בדינו, לא היה ממתין המשיב עד אשר יגיע עותק פסק הדין בדואר בזמן כלשהו. משכך הם פני הדברים לא הרים המשיב את הנטל להוכיח כי לא קיבל את פסק הדין בסמוך לאחר שנשלח לו על ידי ביהמ"ש ובסמוך לאחר שהודע לו על ידי המבקש כי ניתן פסק דין כנגדו. מעבר לכך, למעשה טוען המשיב כי מספר פעמים לא קיבל הודעה על מציאתם של דברי דואר רשומים הממתינים לו. אכן יכול שנופלות תקלות בדואר אבל אותן תקלות באופן רצוף, תמהני. כאשר מדובר במי שמתעסק בחשבונאות וקשר רב שלו עם הרשויות ואחרים נעשה באמצעות תיבת דואר בסניף דואר ברמלה, לא סביר שהמשיב לא הוציא דברי דואר במשך חודשים ואם עשה כן היה זה במודע. סביר יותר להניח כי המשיב ידע על קיומו של פסק הדין, אולם בחר הוא שלא להוציא את דבר הדואר הרשום. יש לזכור כי המשיב ידע לפנות פעמיים בבקשות לשופטת בביהמ"ש קמא על מנת לזרז את מתן פסק הדין בעניינו, ומכאן, שלא כפי שמנסה הוא לצייר הדברים, עקב הוא אחרי הנעשה בתיק באשר התביעה כנגד המבקש הינה תיק חייו. גם טענתו המקדמית של המשיב לפיה יש שיהוי בהעלאת הטענה בדבר האיחור בהגשת הערעור, לאו טענה היא, באשר המבקש הגיש את בקשתו לאחר שהודע לו מועד הדיון בקדם הערעור שהוא המועד הראוי לידון בטענה המקדמית של איחור במועד הגשת הערעור. לאור האמור, מתקבלת הבקשה לסילוק על הסף באשר דבר דואר שנשלח למשיב לא נדרש על ידו ורואים אותו כמי שקיבלו במועד שבו היה מגיע לתעודתו בדרך הרגילה של הדואר, או לחילופין, מספר ימים לאחר המועד שבו נשלח דבר הדואר הרשום על ידי ב"כ המבקש וחזר כ-"לא נדרש". לאור האמור מתקבלת בש"א 17270/06 ובש"א 20418/06 נדחית. המשיב ישלם למבקש הוצאות הבקשות בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.איחור בהגשת ערעורערעורדחיה על הסף