בקשת ביזיון בית משפט

להלן החלטה בנושא בקשת ביזיון בית משפט: החלטה 1. לפני בקשת ביזיון בית-משפט לכוף את המשיבים באמצעות הטלת מאסר ו/או קנס, מכוח סעיף 6 לפקודת ביזיון בית-משפט, לציית לצו מניעה שניתן כנגדם ביום 31.10.05 ע"י כב' השופט י. צבן במסגרת תיק בש"א 3434/05. 2. המבקש הינו בעל-זיכיון בבית- הקפה "קופי-שופ" שבקניון-הפסגה בפסגת זאב בירושלים (להלן- "הקניון"), המופעל בשטח שהושכר למבקש ע"י חברת ב. יאיר, המשיבה מס' 1 (להלן- "ב. יאיר"). ב. יאיר הינה הבעלים של הקניון. המשיב מס' 3, יאסר זלאבני (להלן- "זלאבני"), הינו בעליו של בית-הקפה "קפה-העיר", הממוקם בקומת הכניסה של הקניון. המשיב מס' 2, ראד ג'אבר (להלן- "ג'אבר"), הינו המנהל של של "קפה-העיר". 3. ביום 31.10.05 ניתן ע"י כב' השופט צבן צו מניעה זמני ולפיו נאסר על המשיבים 1 ו-3 "לפתוח בית קפה או דוכן קפה במתכונת שפתח המשיב 3, וזאת עד למתן החלטה אחרת". על המשיב 2 נאסר "להפעיל את בית הקפה של משיב 3 בקניון הפסגה". לטענת המבקש, המשיבים מפרים את צו המניעה שניתן נגדם. לדבריו, כ-10 ימים לאחר קבלת צו המניעה, המשיבים חידשו את הפעלתו של "קפה-העיר" עם אותו ציוד וריהוט שעמדו לרשות בית הקפה עובר לצו המניעה. המבקש מוסיף כי נמכרים בבית הקפה דברי-מאפה, כריכים, סלטים, קפה, תה וכו' וקהל הלקוחות יושב סביב שולחנות. המבקש צירף לבקשתו תמונות שצולמו על ידו, לגרסתו, ביום 13.11.05 ב"קפה-העיר" והמתעדות את הפעילות הנערכת במקום. 4. ב. יאיר טוענת כי בעקבות צו המניעה ועקב הבנת המשיבים כי לא ניתן להמשיך ולהפעיל את המושכר במתכונת בה הופעל קודם למתן צו המניעה, נחתם בין מנכ"ל הקניון לבין זלאבני מסמך הבנות המסדיר את המשך פעילותו במושכר. במסמך הוסכם כי זלאבני יפעיל את המושכר במתכונת אחרת- ללא ממכר קפה. כן סוכם, כי בשל כך לא ישולמו דמי השכירות. לטענת ב. יאיר בכך מילאה את שהתחייב ממנה עפ"י צו המניעה. לטענתה, השופט צבן אסר על הפעלת המושכר במתכונת בה הוא הופעל, בנקטו במכוון במילה "מתכונת". מכאן מסיקה ב. יאיר כי שינוי המתכונת בה הופעל המושכר עובר למתן צו המניעה מביא לאי תחולת צו המניעה. אף יתר המשיבים טוענים כי פתיחה והפעלה של בית העסק הנדון בצו המניעה תוך שינוי המתכונת בה הופעל לפני מתן הצו אינן נכנסות לגדר האיסור שנקבע בהחלטתו של השופט צבן. לטענתם- "כוונתו של השופט צבן לא היתה למנוע כל פעילות מסחרית בדוכן, אלא רק אותה פעילות שתהיה 'במתכונת שפתחו', קרי 'אספרסו בר', ומה שמופעל כיום... ברור הוא שאין מדובר ב'אספרסו בר' במובן הרגיל והידוע, ולו בשל העובדה שאין נמכר במקום קפה" (סעיף 7 לתצהירו של זלבאני). לגרסת המשיבים, הצו לא הופר, שכן כיום המקום מופעל במתכונת חדשה- לא נמכר או מיוצר בו קפה. לטענתם, ברגע שאין נמכר או מוגש במקום קפה, אין המקום נחשב לבית קפה כלל, ולפיכך הוא עומד בהוראות הצו. 5. המבקש טוען כי טיעונם של המשיבים הנו בגדר "התחכמות סמנטית" בלבד וכי מהותה של ההחלטה שניתנה ע"י השופט צבן היא איסור על הפעלת מקום בעל אופי של בית-קפה ע"י המשיבים. עוד טוען המבקש, כי למעשה לא שונתה כלל המתכונת של "קפה-העיר" וכי גם קפה נמכר עדיין במקום. על-פניו, אני מתקשה לקבל את טענת המשיבים כי די באי מכירת קפה על-מנת שלא להיכנס בגדר הצו שניתן ע"י השופט צבן. השופט צבן אסר "לפתוח בית קפה או דוכן קפה במתכונת שפתח המשיב 3". דווקא מן המילה "מתכונת", שבה נתלים המשיבים, ניתן להבין כי כוונתו של השופט צבן היתה לאסור את פתיחת המקום בצורה ובאופי שהיו לו כבית- קפה, והכוונה לא היתה לאסור אך ורק מכירת קפה. אופיו של המקום כבית- קפה יכול להישמר, אף אם לא נמכר בו קפה, אלא משקאות חמים אחרים ומוצרים נלווים וכאשר הישיבה בו היא כזו של בית-קפה. יחד עם זאת, איני סבורה כי ניתן לשלול לחלוטין את פירושם של המשיבים להוראתו של השופט צבן, ועל-כן אין מקום להפעיל את פקודת בזיון בית המשפט על עצם פתיחתו מחדש של "קפה-העיר", אלא רק על מכירת הקפה בו, באם היא נעשית. ההלכה היא כי אין לאכוף צו שנתן בית משפט ע"י הליכי ביזיון בית משפט, אלא אם הוא מצווה במילים חד-משמעיות את אשר חייב להיעשות. בית המשפט לא יפרש את הצו עפ"י ראיות חיצוניות וכוונת בית המשפט. זאת מאחר וההליכים עפ"י פקודת ביזיון בית-משפט הם מעין-פליליים, והנתבע-הנאשם עומד בחזקה שלא הפר את הצו, ולו מהטעם שלא הבין את משמעותו (מ' קשת ביזיון בית-משפט (תשס"ב) 110). 6. מאחר שמכירה של קפה ב"קפה-העיר" מהווה לכל הדעות הפרה של הצו שניתן ע"י השופט צבן, אפנה ואבחן האם אכן נעשתה מכירה שכזו לאחר מתן הצו. המבקש הפנה למספר ראיות כמלמדות שב"קפה-העיר" נמכר כיום קפה. התמונות שצירף המבקש אינן נושאות תאריך ועל כן מעוררות קושי, בשל כך שהישענות עליהן תלויה במתן אמון בגירסתו לענין מועד הצילום. המבקש צירף מסמכים (מ/5, מ/2) מהם עולה כי לאחר מתן הצו המשיבים פרסמו את "קפה העיר" בשמו זה וכן פרסמוהו כ"אספרסו בר". המבקש צרף כתבה עיתונאית מיום 18.11.05 (מ/3) בה נכתב: "בקומת הכניסה נפתח אספרסו-בר "קפה העיר" שמציע בנוסף לקפה גם סנדוויצ'ים...". איני רואה צורך לקבוע מה הערך הראייתי של כל אחת מראיות אלו, אבל, הצטרפותן יש בה למצער כדי לחזק באופן משמעותי ראיות ישירות בענין זה: המבקש העיד בחקירתו כי הוא ירד לדוכן שבו מדובר בעצמו וקיבל שם קפה (עמ' 5 לפרוטוקול). אך יותר מכך, ג'אבר עצמו העיד בחקירתו הנגדית (עמ' 18 לפרוטוקול): "ש. האם אתה רואה קפה מוקצף. האם אתם מכינים את שלושת הקפה האלו? ת. לא. הקפה מגיע מאינגליש קייק. אנחנו שכנים שלהם. אנו עובדים גם עם העוגות שלהם וגם הקפה שלהם. אנו מכינים סלטים וסנדוויצ'ים וכן סחלב. אצל אינגליש קיק מוכרים את הקפה. ... כשבא לקוח ורוצה קפה, אני אומר לו שב אני אביא לך קפה. אדם יושב, אני מביא לו קפה... כאשר מגיע התשלום, הלקוח משלם לי ואני לאינגליש קייק." אציין, כי העובדה שהקפה נרכש מאינגליש קייק אינה פוגמת בעובדה כי קפה נמכר ב"קפה העיר". מהאמור עולה, כי הוכח שהצו מיום 31.10.05 הופר בכך שב"קפה העיר" נמכר קפה אף לאחר נתינתו. יש להוסיף, כי לצורך ייחוס הפרה של צו בית משפט לשם חיוב לפי פקודת בזיון בית משפט אין צורך להוכיח כוונה של המפר לבצע את ההפרה (ע"פ 2351/95 "מובי" בירנבאום בע"מ נ' שמעוני, פ"ד נא(1) 661, 672). יחד עם זאת, אציין כי ההפרה האמורה מתייחסת רק למשיבים 2 ו-3, ג'אבר וזלבאני, ולא לב. יאיר. זאת מאחר וב. יאיר יצאה ידי חובתה בכך שהגיעה להסכמה עם זלאבני כי לא ימכר קפה במושכר. אין זה סביר לדרוש מב.יאיר, כבעלים של הקניון, לפקח כי אכן לא ימכר קפה בנכס המושכר על-ידה. 7. בהתייחס לדברים שנאמרו ע"י ג'אבר בחקירתו ושהובאו לעיל, טען זלבאני בסיכומיו כי הוא שמע זאת בפעם הראשונה בבית המשפט. לטענתו, הוא קבע הנחיה חד משמעית לעובדיו שלא למכור או להגיש קפה ומדובר ביוזמה פרטית של ג'אבר שנעשתה שלא על דעתו. זלבאני הוסיף כי הוא הורה על הפסקת נוהל זה. אציין כי אני מתקשה להאמין שג'אבר פעל על דעת עצמו בנוהג רכישת הקפה מאינגליש קייק, מבלי ליידע את הבעלים. מכל מקום, אין זה משנה את התמונה. בנסיבות אלו, אני רואה לנכון להטיל על ג'אבר וזלבאני קנס על תנאי שיכנס לתוקפו באם יוכח כי ב"קפה העיר" ממשיך להימכר קפה. הקנס יהיה בסך של 5,000 ש"ח. 9. המשיבים 2 ו-3 ישלמו למבקש הוצאות הבקשה בסכום כולל של 6,000 ש"ח.ביזיון בית המשפט