בקשה לשמיעת עד אחרי דיון הוכחות

להלן החלטה בנושא בקשה לשמיעת עד אחרי דיון הוכחות: החלטה בפניי בקשה לשמיעת עד לאחר שהסתיימו עדויות הצדדים. בתיק זה אוחדו מספר התנגדויות לביצוע שטר, שניתנה ביחס אליהן רשות להתגונן. לאחר מספר רב של דיונים, נשמעו החקירות לגופן. לאחר שמיעת עדויות הצדדים, הואיל והוצעה הצעה, המבוססת על רצונו של גיסו של הנתבע לסייע לו לפתור את הסכסוך בין הצדדים, התקיים דיון לפישור בפניי. למצער לא צלח הליך הפישור. לישיבה התייצב התובע, וביהמ"ש הופתע לראותו לראשונה. לאחר שהליך הפישור לא צלח. נקבעו מועדים להגשת סיכומים מטעם הצדדים, שאז הונחה על שולחני בקשה להורות על זימונו של התובע למתן עדות. ב"כ הנתבע התנגד בכל תוקף, שהרי שלב ההוכחות הסתיים זה מכבר, וכי הבקשה מהווה ניצול של ישיבת הפישור למקצה שיפורים. ב"כ התובע עתר בבקשתו ובתגובה לתגובת הנתבע וטען כי לביהמ"ש מסורה בכל עת הסמכות להורות על זימון עד נוסף, וכי על מנת לעשות צדק על ביהמ"ש להורות על זימונו. עוד נטען כי אי זימונו של העד נבע בשל שגגה שיצאה מלפני בא כוח התובע, ואין להשית על התובע את מחדלי בא כוחו. בע"א 73/49 ויסרברג נ' חברת מיסדי חדרה, פ"ד ד' 780 ,776 קובע השופט זילברג: "כלל גדול הוא בדין: המתחיל בראיות אומרים לו: גמור, והוא חייב למצות את ראיותיו עד תומן... כלומר: להגישן 'חבילה אחת' תוך פרשת הראיות שלו, ואינו רשאי לפלגן ולשייר את מקצתן לאחר סיום פרשת יריבו". כאשר נטל ההוכחה מוטל על תובע אין מתירים לו לפלג ולשייר את מקצת ראיותיו עד לסיום פרשת יריבו (ראה דברי השופט זלברג בע"א 73/49 ; שם ע' 780, ע"א 232/59 בסוביץ נ' גפן פ"ד יד' 2138 ,2136), אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד (ראה ע"א 207/51 "אגד" נ' ברנדס, פ"ד ו' .(1100 ,1089 אומנם קיימים מקרים נדירים בהם ביהמ"ש יסטה מסדר הדברים הרגיל, ואולם אינני סבורה כי סתם שכחה כלולה בהם. זאת ועוד, ב"כ התובע הפנה לספרו של זוסמן בעניין הבאת ראייה באיחור, ואולם גם בספרו של כב' השופט זוסמן, נאמר כי "אין ליתן היתר כזה כדבר שבשגרה, שאם לא ישקוד בית המשפט על סדרי דין תקינים, תשתלט אנדרלמוסיה בבית המשפטו ולא ייעשה צדק." ב"כ התובע צירף, לתגובה לתגובה תצהיר התובע, וטען כי תצהיר כזה הוגש בעבר, אף שאינו מצוי בתיק. התצהיר אינו חתום, אין עליו חותמת ביהמ"ש, וחשוב מכל אלה, המדובר בתצהיר הנוגע לאחת השאלותה מרכזיות בתיק, והינה, האם שולמו בעבור השיקים נשוא התביעה, כספים כלשהם. עדות זו הינה חשובה ביותר, ואינה טכנית או פורמלית שכן לדיון ההוכחות התייצב מר סרור שהעיד כי התובע שילם למר ורדי, אם כך, מדוע לא טרח התייצב התובע עד כה, בעוד שהמשפט מתנהל מזה מספר שנים, ושלב ההוכחות נמשך מספר ישיבות, להעיד על כך, אלא רק לאחר שביהמ"ש זימן את הצדדים לישיבת פישור וביקש שהתובע יתייצב על מנת לנסות לפתור את המחלוקת. יותר מכך, כבר בתצהיריו טען הנתבע כי עדותו של מר סרור הינה עדות שמיעה. לתיק הוגשו תצהירי עדות ראשית. ב"כ התובע הגיש תצהירים מטעם התובע, והודעת ב"כ התובע הייתה כי מוגשים תצהירים של מר סרור ושל מר ורדי. לא הייתה כל הודעה על הגשת תצהיר מטעם התובע. עוד יש לציין כי ב"כ התובע עתר לזימונם של עדים רבים, לאחר מכן ויתר על עדותם. בבקשה לזימון העדים לא צויין שמו של התובע. שלוש פעמים, הוגשו בקשות לעניין זימון עדים, בכל אותן פעמים לא צויין שמו של התובע. אם כן המסקנה הינה כי התובע בחר לנהל את ההליך ללא מתן עדותו, לא מתוך שכחה אלא מתוך טקטיקת ניהול הדיון, כעת לאחר שהסתיים ההליך, וביהמ"ש הפנה את תשומת לב ב"כ התובע כי אין בפניו עדות של התובע, לאור עדותו של מר סרור כי לא הוא שילם למר ורדי בגין השיקים, אלא התובע בעצמו, כעת מבוקש לזמן את התובע, ובכך לבצע מקצה שיפורים לאחר שהנתבע העיד, הביא את כל עדויותיו, והסתיימה פרשת ההוכחות. בנסיבות כאלה אין מקום להתיר הבאת העדות בשלב זה. אני דוחה את הבקשה. התובע יגיש סיכומים עד ולא יאוחר יום 1.5.06. ב"כ הנתבע יגיש סיכומים עד ולא יאוחר מיום 15.6.06. ב"כ התובע רשאי להגי שסיכומי תששובה עד ולא יאוחר מיום 2.7.06. לת.פ. ליום 3.7.06.דיון הוכחותדיון