להלן החלטה בנושא בקשה למחיקת תובע מכתב התביעה: החלטה עניינה של הבקשה: בפני בקשה למחיקת התובע 2 מכתב התביעה. על פי הנטען, העיסקה נכרתה אך ורק בין התובעת 1 לבין הנתבעת. התובעת 1 הינה הבעלים הרשומים של הרכב נשוא התביעה. לטענת הנתבעת, כל מסמכי רכישת הרכב נערכו בין התובעת 1 לבין הנתבעת. מכאן גירסתה, כי אין כל עילה לשירבוב שמו של התובע 2 לכתב התביעה ויש להורות על מחיקתו, מחמת העדר יריבות. הבקשה ערוכה תל תלפיות, נזקקת לסוגית המורשה ולטענת העדר צרוף מסמכים מהותיים ואף נסמכת באסמכתאות כדין. לבקשה הוגשה תגובת התובע 2. התובע 2 מבהיר, כי הרכב רשום רק באופן פורמאלי, על שם אימו התובעת 1, אך הבעלות האמיתית לרכב מסורה לידיו. עוד הוא גורס כי לתובעת 1 אין רישיון נהיגה, היא לא נהגה ברכב ומי שנוהג בו בפועל הוא התובע 2. זאת ועוד, התובע 2 הוא שמימן את רכישת הרכב, הוא שבחר אותו והוא זה שמחזיק בו בפועל. התובע 2 טוען, כי הוא זה שנפגע כתוצאה ממכירת הרכב הבלתי תקין ולפיכך כדי להכריע ביעילות ובשלמות, יש צורך בנוכחותו מעבר לנוכחותה של התובעת 1. לאחר שהוגשה תשובת הנתבעת לתגובת התובע 2, ניתן להכריע בבקשה. דיון: החיקוק הרלוונטי הינו, תקנה 24 לתסד"א תשמ"ד-1984 שזה לשונה: "24. מחיקת בעלי דין והוספתם בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות ובתובענה". הגישה בדבר צרוף תובעים הינה ליברלית. ראה רע"א 560/94 שושנה נ' חפציבה חברה לבניין בע"מ, פד"י מ"ח 4, עמוד 63. ראה גם בעא 99 / 2643 קרן חברה להשקעות בע"מ (סגל-פרנקל) נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נה (2) 441, שם בעמוד 444. המבקשת דכאן, לא התמודדה בבקשתה הרהוטה, ואף לא בתגובתה המלוטשת, עם העובדות הפשוטות אשר הובאו בכתב התביעה ובתגובת המשיב התובע 2. התובע 2 מציין, בריש גלי, כי הוא זה שניהל את המו"מ עם הנתבעת. הוא זה שרכש את הרכב בפועל, הוא זה שעשה בו שימוש, והוא בעל הדין הנכון בתובענה. התובעת 1, אימו הישישה של התובע 2, רשומה כבעלים של הרכב מטעמים שאינם עניין לתביעה זו. נוכחותה של התובעת 1 בתביעה, נחוצה לאור רישומה כבעלים. הדבר יוצר יריבות משפטית בינה לבין הנתבעת. אולם, רישום זה אינו שולל את מעמדו של התובע 2, ואת היריבות המשפטית שהוא טוען לה מול הנתבעת. אם התובע 2, כטענתו, היה המוציא והמביא בפועל בכל עיסקת רכישת הרכב מאת הנתבעת, והוא זה שנוהג ברכב בפועל, פשיטא שיש לו מעמד של ממש בתביעה ואין לסלקו ממנה סתם כך. כבר בשלב מקדמי זה, ניתן להניח כי התובע ולא אימו הישישה הרשומה כבעלים, הוא זה שהוביל את עיסקת רכישת הרכב מול הנתבעת. הנתבעת בוודאי היתה יכולה לברר זאת מראש עם סוכניה, ועם נציג המחירון ג'וני קאר הנזכר בסעיף 3 לכתב התביעה. בירור קצר ויעיל, היה חוסך את הדיון בבקשה זו. על פי תקנה 24, רשאי בית המשפט לצרף בעל דין דרוש, אפילו אם הוא חיצוני למערכת היחסים בין הצדדים. קל וחומר במקרה דנן, כאשר התובע 2 לפי טענותיו, הוא בעל דין שאינו חיצוני למערכת היחסים בין הצדדים, אלא בעל דין נכון וישיר. ראה בספרו של כב' השופט אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שביעית תשס"ג- 2003 בעמ' 54-55: "המבחן הוא, אם השאלות הכרוכות בתובענה ניתנות לפתרון שלם ויעיל בלא שפלוני היה בעל דין, דהיינו בלא שבעל הדין יחייב את פלוני ושיהיה מעשה בית דין גם כלפיו". וכן ההפניה שם בהערת משנה 64 לבש"א 3973/91, אליהו חברה לביטוח נ' קרנית קרן ופיצוי, פד"י מ"ה 5, עמוד 457. זאת ועוד, רישומה של התובעת 1 כבעלים, אינו שולל ברמה המשפטית את מעורבותו של התובע 2, ברכישת עיסקת הרכב מול הנתבעת. הלכה פסוקה היא, כי מירשם כלי הרכב הוא דקלרטיבי ולא קונסטיטוטיבי. ראו בחיבורו של המלומד, כבוד השופט חרסונסקי "על מהות הרישום של כלי רכב במשרד הרישוי" דין ואומר- בטאון לשכת עורכי-הדין חיפה והצפון 6 (1992) 12. וכן את דברי בית המשפט העליון ברע"א 95 / 5379 "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ נא (4) 464, עמוד 473: "בית-משפט זה התייחס לא אחת לשאלת מעמדו של רישום כלי רכב במשרד הרישוי. בע"א 782/86 חברת אוטובוסים מטאר אל-קודס נ' מנהל מס ערך מוסף פד"י מ"ג 2 עמ' 564,שם בעמ' 570 נסקרה הפסיקה שקבעה כי הרישום הוא בעל ערך "דקלרטיבי " גרידא, ובראשה פסק-הדין בע"א 492/64 לוי נ' וייס ואח' פד"י י"ט 1 עמ'568. שם נקבע כי הרישום במשרד הרישוי אינו יוצר בעלות והשינוי ברישום אינו משנה בעלות, ולפיכך עיקול שנרשם במשרד הרישוי לא תפס לגבי משאית שנמכרה כדת וכדין. " כן הנני להפנות לאשר נקבע בע"א 79 / 634 טוביה קון נ' דני חסון לה (3) 611. הואיל וכך, עמדתו של התובע 2, כי הוא אשר רכש את הרכב בפועל, ונהג בו מנהג בעלים, עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה לעיל. בהיות רישום כלי הרכב, דקלרטיבי גרידא, אין לייחס חשיבות מופרזת לרישומה של התובעת 1 כבעלים, ואין בכך כדי לגרוע מזכותו הלגיטימית של התובע 2, להיות צד ראוי ונכון בהליך הנוכחי. התוצאה היא, כי אני מורה על דחיית הבקשה. סיכום: מן המקובץ לעיל נדחית הבקשה. אני קובעת, כי התובע 2, הינו צד ראוי ונכון לתובענה זו ואין בסיס למחיקתו ממנה. ההוראה להגשת תצהירים, אשר ניתנה בישיבת יום 15.5.06, תחול איפוא לגבי הצדדים הקיימים בתיק, ללא שינוי. אני מחייבת את הנתבעת / מבקשת בתשלום הוצאות הדיון בבקשה זו, בסך 2,500 ₪ בצרוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מחיקת צדכתב תביעהמסמכים