בקשה להוספת נתבע

כתב תביעה אמור להכיל טענות משפטיות ועובדתיות, אשר ההכרעה בהן תביא לפסק דין ראוי. על פי תקנה 92 לתסד"א תשמ"ד-1984, כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו כאשר בית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין - נעתרים לו ברוחב לב. אולם, כאשר אין בתיקון תועלת לבירור הפלוגתאות - לא יהיה בו צורך. עם זאת, פסק בית המשפט כי התיקון המבוקש להלן, מהווה הוספת עילה חדשה, שהראיות להוכחתה, שונות משמעותית מן הראיות הדרושות להוכחת טענות שנטענו, ואף שונות מהן ולכן דחה את הבקשה להוספת נתבע. להלן החלטה בנושא בקשה להוספת נתבע לכתב תביעה: החלטה כללי: בפני בקשה לתיקון כתב תביעה. הבקשה הוגשה ביום 30.11.06. כתב התביעה המקורי הוגש ביום 6.4.05 בגין הסך של 70,716 ₪. על פי כתב התביעה המקורי, ההתקשרות הבסיסית היתה בין התובעת לבין הנתבעת 1. עוד נטען, כי הנתבעים 2 ו- 3 כבעלים / בעלי עניין / מנהלים, ערבו בכתב למלוא חיוביה של הנתבעת 1 כלפי התובעת. הנתבע 4, אביו של הנתבע 2, אף הוא בעלים / בעל עניין / מנהל בנתבעת 1, ערב על פי הנטען, לחיוביה כלפי התובעת עד לגובה הסך של 30,000 ₪. הבקשה לתיקון כתב התביעה, עוסקת בהוספת נתבעת נוספת, הגברת חנה טסה. הבקשה: התובעת מבקשת להוסיף את הגברת חנה טסה כנתבעת נוספת לכתב התביעה. הבקשה נתמכת בתצהירו של מר גיא גרבר, מנהל פיתוח עסקים ושיווק אצל התובעת. מר גרבר חזר בתצהירו, על העובדות הנטענות בכתב התביעה ולרבות ההתקשרות הבסיסית בין התובעת לבין הנתבעת 1, וחתימות כתב הערבות ע"י הנתבעים המקוריים. בסעיף 7 ג' לתצהירו, טען מר גרבר, כי הגב' חנה טסה, נכחה במעמד החתימה של הנתבע 2 על הסכם ההתקשרות המקורי, נספח א' לכתב התביעה, בצרוף חותמת החברה ועל נספח ב' שהוא כתב ערבותו האישית. לטענת מר גרבר, הגב' חנה טסה אישרה בפניו באותו מעמד את כשירותם של הנתבעים 2 ו- 3 לחתום בשם הנתבעת 1, ואף הבטיחה לו להחתים את הנתבע 3 על כתב הערבות. בסעיף 7 ג' לתצהירו, הגדיר המצהיר את גב' חנה טסה כ"אמו של המשיב 3 אשר, למיטב ידיעתי, הינה בעלים ו/או בעלת עניין ו/או משמשת כמנהלת ו/או עובדת אצל המשיבה מספר 1". על רקע זה, לטענתו, הוא השאיר את נספחים א' ו- ב' לכתב התביעה בידי גב' חנה טסה, כדי שתבצע את אקט ההחתמה. דבר שעל פי הודעתה של גב' חנה טסה, אכן בוצע. ראו סעיפים 7 ד', ה', לתצהירו של מר גרבר. התובעת חוזרת בבקשה על העובדות, אשר לשיטתה מקימות חבויות לנתבעת 1 ולערבים הנתבעים 2-4. עם זאת סבורה התובעת, כי מאחר והנתבעים 2-4 מכחישים את ערבותם האישית, ובמיוחד הנתבע 3 שלא חתם לטענתו על כתב הערבות, הרי כאן יש מקום להשית חבות על גב' חנה טסה. לגירסת התובעת, כפי שהובאה מפי המצהיר מר גרבר, אזי במידה וטענות המשיבים 2-4 תימצאנה מוצדקות, מתעוררת אחריות חלופית לגב' חנה טסה. ומדוע? לפי סעיף 25 לתצהירו של מר גרבר, גב' חנה טסה הציגה לתובעת ולמר גרבר עצמו, מצגים כוזבים לעניין חתימת המשיבים 1 ו/או 3 על גבי הנספחים א' ו-ב' וכן ביחס לסמכותם של המשיבים 2 ו- 3 לחתום על הנספחים א' ו- ב' לכתב התביעה בשמה של הנתבעת 1, ומכאן מקור סמכותה. לשיטתו, מאחר וגב' טסה גרמה לחתימות על נספחים א' ו- ב' ע"י גורמים שאינם מורשים, יש להשית עליה אחריות לאותם חתימות. בסעיף 25 ד', הוא מוסיף, כי: "הגב' טסה גילתה זלזול ואי איכפתיות ביחס לאותנטיות של החתימות על גבי הנספחים א' ו -ב' לעיל ו/או בקשר עם סמכותם של המשיבים מספר 2 או מספר 3 לחייב בחתימתם את המשיבה מספר 1 בקשר עם מסמכים אלה". עמדת הנתבעים: הנתבעים מתנגדים לבקשה. הנתבעים טוענים, כי תצהירו של מר גרבר שגוי מיסודו או כלשונם החריפה : "משקר". הנתבעים מצביעים על כך שמר גרבר אישר את כתב הערבות נספח ב' לכתב התביעה, תוך שהוא מצהיר ביום 18.4.04 כי החתימות עליו נעשו בפניו. והנה, בתצהירו התומך בבקשה הנוכחית, טוען מר גרבר, כי רק נתבע 2 חתם בפניו ואילו לנתבע 3 נמסרו המסמכים באמצעות גב' חנה טסה, כדי שיחתום עליהם. מכאן, סבורים הנתבעים כי אמינותו של מר גרבר לוקה בחסר. אין לדעת לאיזו גירסה מפיו יש להאמין. על כן, ציינו הנתבעים כי הם שומרים על זכותם לחקירה נגדית של מר גרבר על תצהירו. לחילופין, גורסים הנתבעים, כי טענת התובעת לפיה נספח א' לא נחתם ע"י הנתבע 3 בניגוד להתחייבות שניתנה ע"י גב' חנה טסה, היא טענה עובדתית סותרת שאינה עולה בקנה אחד עם עילת התביעה המקורית וככזו, אינה יכולה לעמוד. מטעם זה, סבורים הם כי לא ניתן להיעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה ולהוספת גב' חנה טסה כנתבעת נוספת. הכרעה: מבלי לקבוע מסמרות, בשאלת אמינותו של מצהיר כזה או אחר, בשלב דיוני זה, אומר, כי דין הבקשה להידחות. טענותיו של מר גרבר, כביכול יש להשית אחריות מסוימת על צד ג' שאינו חתום על מסמך כלשהו, רק משום שלטענתו התחייב כלפיו, כי החותם עצמו אכן בעל סמכות לחתום על המסמך, או כי יחתים את בעל הסמכות, אינן מקובלות עליי. לטעמי, טענותיו אינן מקימות אחריות כלפי הגב' חנה טסה. ראשית, מדובר בטענה עובדתית, אשר כשלעצמה טעונה בדיקה. טענה מעוגנת ורצינית היתה אמורה למצוא ביטוי כבר בכתב התביעה המקורי. טענה זו עומדת אכן בסתירה להצהרה המופיעה בשולי נספח ב' לכתב התביעה, כי החתימות לעיל נחתמו בפניו. שנית ועיקר, עם כל הכבוד, כאשר מדובר בחתימות על הסכמי התקשרות וכתבי ערבות, צד ג' או במקרה דנן הגב' חנה טסה, אינה הגורם המתאים למסור מידע כלשהו על החותמים, או על סמכויותיהם. איש עסקים רציני וזהיר, אינו מטיל את משימותיו על הצד שכנגד. כלומר, על מר גרבר לבדוק בכוחות עצמו מיהו בעל זכות החתימה בחברה הנתבעת 1. כדי לעשות זאת , לא היה צריך ליזום מפי השמועה או מפי שמועות כאלה או אחרות, אם היו כאלה. היה עליו לבדוק את מסמכי ההתאגדות של החברה הנתבעת 1 ולבדוק לקבל אישור רו"ח או עו"ד באשר לסמכות מורשי החתימה. הוא הדין באשר להחתמה על כתב הערבות. אם מר גרבר הוציא מסמך כה מהותי לחתימה שלא בפניו, בניגוד גמור לאמור בשולי המסמך, לא יוכל להלין אלא על עצמו. מבחינה מהותית, סבורני, כי טענותיו של מר גרבר כלפי הגב' חנה טסה, אינן מעוגנות משפטית. גם אם הבטיחה לו בעל-פה הבטחות מסוימות באשר לחתימות וזהות החותמים, דבר שהוכחש ע"י הנתבעים, הרי אין הדבר גורע מאחריותו שלו לבדוק את אותן האמירות ולוודא כי כתב הערבות אכן נחתם בפניו. מר גרבר לא יוכל להלין על גב' חנה טסה ולכפות עליה מעורבות בתביעה זו, אך ורק משום שהוא עצמו התרשל אולי בבדיקת כשירות החותמים, ובאימות חתימתם. משכך, ולא מטעמיהם של הנתבעים, אינני מתירה את תיקון כתב התביעה. כתב תביעה אמור להכיל טענות משפטיות ועובדתיות, אשר ההכרעה בהן תביא לפסק דין ראוי. על פי תקנה 92 לתסד"א תשמ"ד-1984, כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו כאשר בית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין - נעתרים לו ברוחב לב. אולם, כאשר אין בתיקון תועלת לבירור הפלוגתאות - לא יהיה בו צורך. ראה בספרו של כב' השופט אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שביעית תשס"ג- 2003 בעמ' 120; רע"א 5491/01 ארליך נ' ציון חברה לביטוח, פד"י נ"ו 2, עמ' 871. התיקון המבוקש, מהווה הוספת עילה חדשה, ולטעמי יצירתית יתר על המידה, שהראיות להוכחתה, שונות משמעותית מן הראיות הדרושות להוכחת טענות שנטענו, ואף שונות מהן. בע"א 5016/91, שאוליאן נ' שאוליאן, פד"י נ"ט 5, עמ' 387, נפסק כי במקרה זה אין להתיר את התיקון. כך יש לנהוג גם בענייננו. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה. סיכום: מן המקובץ לעיל, נדחית הבקשה. אני מחייבת את התובעת בתשלום הוצאות בסך 1,500 ₪ בצרוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, ללא קשר לתוצאות בתיק העיקרי. צירוף / החלפת בעלי דין