בקשה להבהרת פסק דין

להלן החלטה בנושא בקשה להבהרת פסק דין: החלטה 1. בפני בקשה להבהרת פסק דין שניתן ע"י כב' סגן הנשיא השופט י. יעקובי שוילי. הבקשה הובאה בפני לרגל פרישתו. הבקשה היא להבהיר שתיים: א. כי פסק הדין שניתן הוא פסק דין למזונות אלמנה מעזבון בעלה המנוח. ב. כי החיוב שחויבה המבקשת לשלם לכל אחד מהמשיבים, 10,000 ₪ ישולם להם ללא תוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין (2.5.00) ועד ליום 15.7.04. 2. להבנת הבקשה והחלטתי לגביה, להלן עיקרי פסק הדין והרקע לנתינתו: א. המבקשת היא אלמנתו של אח המשיבים. היא נישאה למנוח בשנת 1996 והוא נפטר בשנת 1998. כיורשיו הוכרזו המבקשת בשעור 2/3 חלקים והמשיבים כאחיו בשעור 1/3, מאחר והאחים האחרים של המנוח' הסתלקו לטובתם. ב. המבקשת הגישה ביום 5.4.00, תביעה נגד עזבון המנוח ונגד המשיבים בת.א. 218/00 ובה תבעה לחייב את המשיבים לשלם לה כמזונות את דמי הפינוי מהמושכר בו התגורר המנוח , שמשרד השיכון היה אמור לשלם לעזבון. חוזה השכירות היה גם על שם המשיבים (ראה ע' 2 של הפרוטוקול). ג. ביום מתן פסק הדין נשוא החלטה זו התיצבו בביהמ"ש באי כח הצדדים וביניהם גם ב"כ משרד השיכון ועמידר שהיו אף הם נתבעים בתביעה והודיעו לביהמ"ש בין היתר כי הגיעו להסכמה שהתובעת תקבל 50,000 ₪ מתוך דמי הפינוי שמגיעים לעזבון. ד. לאחר מכן ניתן פסק הדין שחלקיו הרלוונטים הם: [1] משרד השיכון חויב לשלם למבקשת סך של 50,000 ₪ מתוך הכספים שמגיעים לעזבון המנוח כדי פינוי. [2] המבקשת תקבל את מלוא דמי הפינוי שיגיעו לעזבון ממשרד השיכון (בניכוי הסך 50,000 ₪ הנזכר בס' [1]) והיא תהיה חייבת לשלם לכל אחד מהמשיבים 10,000 ₪. 3. בבקשה שלפני נטען כי המשיבים לא פינו את הדירה ולכן לא שולמו דמי הפינוי מעבר לסך הראשון של 50,000 ש"ח ומשרד השיכון נאלץ להגיש נגדם תביעה בת.א. 2165/01, לבית משפט השלום בחיפה. רק ביום 11.5.04, ניתן בהסכמה פסק-דין ע"י כב' סגן הנשיא השופט א. רקם, לפיו הועמדו דמי הפינוי על סך 700,000 ₪ בניכוי 50,000 ₪ שכבר שולמו למבקשת כאמור לעיל. סכום זה, כך נטען בבקשה, נמוך מהסכום שהוצע כדמי פינוי מיד לאחר שניתן פסק הדין נשוא הבקשה שלפני וגם כב' השופט סוקול כתב בעקבות דיון שהתקיים בפניו בתביעה ביום 26.4.03, שההצעה הראשונית של משרד השיכון: "היתה הוגנת ועולה על הערך שנקבע בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט". 4. משנקטו המשיבים בהליכי הוצל"פ כדי לקבל את הסך 10,000 ₪ כשהם משוערכים (לכל אחד מהם) והם הטילו עיקול על דמי הפינוי, טען ב"כ המבקשת כי מאחר והסכום ששולם כדמי פינוי נפסק בפס"ד שניתן בתביעתה למזונות הרי שיש להתיחס לכסף שהתקבל כדמי מזונות שאינו ניתן לעיקול. הבקשה שלפני היא לקבוע שאכן כך הוא וכן לקבוע כי אין לשערך את הסך 10,000 ₪. 5. ביקשתי את תגובת המשיבים ואלו עיקרי התשובה: א. טענתם הראשונה היא פרוצדוראלית, היינו שאין לביהמ"ש סמכות כלל להבהיר את פסק הדין, שכן ביהמ"ש מוסמך להבהיר פסק דין רק לפי ס' 12 לחוק ההוצל"פ תשכ"ז-1967, היינו כאשר פונה אליו יו"ר ההוצל"פ ומבקש הבהרה כזו. ב. לגופו של ענין טוענים המשיבים כי המבקשת יכלה לשלם להם את המגיע להם כבר ביום 21.5.00 כאשר קיבלה את הסך 50,000 ₪. ג. בשאלה שבמחלוקת קיים כבר מעשה בית דין/השתק פלוגתא בהחלטתו של כב' ראש ההוצל"פ מיום 18.8.04, שכתב כך: "פסק הדין קבע במפורש כי מדובר בכספי עזבון וקבע כי החייבת תעביר מהם כספים לזוכה. פסק הדין אינו קובע האם מדובר במזונות מן העזבון או חלוקת עזבון רגילה כפי שטען ב"כ הזוכה ואולם אף אם מדובר בכספי מזונות מן העזבון הרי קביעת בית המשפט בענין זה ברורה. בנסיבות אלה אין מקום לביטול העיקול". 6. להלן החלטתי: אינני סבור כי ביהמ"ש אינו מוסמך להיזקק לבקשה. ס' 12 לחוק ההוצל"פ קבע את סמכותו של יו"ר ההוצל"פ לבקש הבהרת פסק הדין. סעיף זה לא בא לשלול את סמכותו הטבעית של ביהמ"ש להבהיר את פסק הדין לפי בקשת אחד הצדדים אם אכן מדובר בהבהרה ולא בתיקון או שינוי. 7. גם לטענה השניה אינני מסכים. הסך 50,000 ₪ ששולם למבקשת על חשבון, שולם לה לפי סעיף א' של פסק הדין. החובה של המבקשת להפריש ממה שתקבל ממשרד השיכון 10,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים נקבעה בסעיף ה'. דבר הלמד מעניננו הוא, כאשר קוראים את סעיף ה', שהכוונה היתה כי הסך 50,000 ₪ ישולם למבקשת כמקדמה לסיפוק צרכיה הדחופים ואילו חובת ההפרשה של 10,000 ₪ למשיבים תחול רק כאשר תקבל המבקשת את מלוא דמי הפינוי. 8. לגבי הטענה השלישית - נראה לי כי יש ממש בטענת המשיבים. המבקשת יכלה לערער על החלטת כב' ראש ההוצל"פ ולא עשתה כן ולכן החלטת ראש ההוצל"פ הפכה לסופית ככל שהדבר נוגע לשאלה אם מדובר בפסק דין למזונות או בכספי עזבון שניתנים לעיקול. אני דוחה לכן את הבקשה להבהרה ככל שהיא נוגעת לס' א' של הבקשה. 9. לא כך הוא לגבי סעיף ב' של הבקשה. בפסק הדין עצמו אין מילה וחצי מילה בשאלה אם לסך 10,000 ₪ יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית אם לאו. נכון הוא שגם בלי שהדברים יאמרו חלה חובה כזו מיום מתן פסק הדין, אך במה דברים אמורים - כאשר לא משתמע אחרת מפסק הדין. 10. במקרה שלפני כפי שכבר אמרתי - החובה לשלם לכל אחד מהמשיבים 10,000 ₪ חלה רק כאשר משרד השיכון ישלם את מלוא הכספים (להוציא המקדמה בסך 50,000 ₪). לכן ברור שכוונת פסק הדין היתה שהסכום יהיה צמוד ויחול עליו ריבית רק מהיום בו משרד השיכון משלם כאמור. 11. אילו שוכנעתי כי קולר העיכוב בתשלום תלוי בצווארה של המבקשת הייתי אומר שמשתמע מפסק הדין כי מיום שהתשלום עוכב באשמת המבקשת, חלים הפרשי הצמדה וריבית. לא זה המצב במקרה שלפני. אדרבא, המבקשת היא שלא קיבלה את מה שהיה צריך להיות משולם לה בשל עיכוב בלתי מוצדק מטעם המשיבים. האם יעלה על הדעת שבמצב זה המבקשת תקבל את הכסף בערכו הנומינלי רק לאחר שנים ותאלץ לשלם מתוכו למשיבים שגרמו לעיכוב כשהסכום משוערך?!! 12. אשר על כן - אני מבהיר כי על הסכומים שעל המבקשת לשלם למשיבים לפי סעיף ה' של פסק הדין יתווספו הפרשי הצמדה וריבית רק מהיום בו שולמו הכספים ע"י משרד השיכון לידי עו"ד אבו חצירה לפי פסק דינו של כב' סגן הנשיא השופט רקם מיום 11.5.04. 13. נוכח תוצאה זו, כל צד ישא בהוצאותיו. בקשת הבהרה