בקשה לאכיפת פסק חוץ

להלן פסק דין בנושא בקשה לאכיפת פסק חוץ: פסק דין בפני בקשה לאכיפת פסק חוץ בהתאם לאמנה בין מדינת ישראל לבין הרפובליקה הפדראלית של גרמניה, בדבר הדדיות בהכרתם ובאכיפתם של פסקי-דין בעניינים אזרחיים (להלן - האמנה), ועל פי חוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958 (להלן - החוק). פסקי הדין אליהם מתייחסת הבקשה, ניתנו ברפובליקה הפדרלית של גרמניה על ידי בית המשפט המחוזי (Landgericht) בטריר, ביום 12/12/01 ועל ידי בית המשפט העליון (Oberlandesgericht) בקובלנץ, שאישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי (להלן - פסק הדין או פסק החוץ). המשיבה הגישה בקשה לדחיית הבקשה לאכיפה על הסף (בש"א 186817/04). טענות הצדדים: 1. המבקשת טוענת, כי לאור הוראות תקנות אכיפת פסקי חוץ (אמנה עם הרפובליקה הפדראלית של גרמניה) תשמ"א-1981 (להלן - התקנות), יש לאכוף את פסק הדין. לטענתה, לא מתקיימות בענייננו עילות ההתערבות הקיימות בחוק. אין לבית משפט בישראל סמכות להתערב בפסק הדין או בממצאיו ויש להורות על אכיפתו ככתבו וכלשונו.ולדידה, היא הרימה את נטל הוכחת התנאים לאכיפת פסק הדין ולהעדרן של מגבלות אכיפה, כאשר המשיבה לא הראתה שיש בפיה טענות הגנה על פי סעיף 6 לחוק. 2. המשיבה טוענת, שפסק הדין נוגד את "תקנת הציבור" בישראל, אינו אכיף בגרמניה והושג במרמה. עוד נטען, שפסק הדין אינו ניתן לאכיפה על פי חוק בישראל כיוון שאין בו חיוב אישי (IN PERSONAM). פסק הדין סותר הסכם פשרה בין המשיבה למבקשת. המבקשת נהגה שלא בדרך מקובלת ושלא בתום לב בהעלותה בפני בית המשפט בגרמניה עניין שסוכם בפשרה. בנוסף טוענת המשיבה, כי לא היה לה יומה בבית המשפט שם להביא את כל טענותיה, לרבות הוכחות חדשות שהשיגה. לא הוגש תצהיר כדין על ידי המבקשת לאימות בקשת האכיפה וקיימת התיישנות העילה לאכיפת פסק חוץ בישראל. לטענתה, אי צירוף פסקי החוץ במלואם מהווה מכשול לאפשרות התגוננות ראויה. המשיבה אף התיימרה להגיש תביעה שכנגד. 3. המבקשת דוחה את טענות המשיבה. הליך של אכיפת פסק חוץ הוא הליך "קדם הוצאה לפועל", שכל מטרתו היא "ייבוא" פסק החוץ למשפט הפנימי כדי שיהא אכיף ברשויות ההוצאה לפועל בישראל ותו לא. המשיבה לא הציגה כל טענה ו/או עילה שנולדה לאחר מתן פסק החוץ. לעניין ביטול הפשרה טוענת המבקשת, כי תרמית המשיבה היא האירוע שבגינו בוטלה הפשרה וכי בפשרה לא הייתה התייחסות לאפשרות שהמשיבה היתה בגטו תקופה קצרה יותר מזו שעליה הצהירה, על פשרה זו - שהושגה על ידי תצהירים כוזבים - הוכרע פסק החוץ. לעניין זה מוסיפה המבקשת, כי לפי הקריטריונים בדין הגרמני, שדומה לדין הישראלי: זכות סוציאלית אפילו "סופית" ניתן לבטל או לשנות, אם הושגה על סמך מצג כוזב או שנתגלה שבטעות יסודה וניתן לתבוע החזר סכומים ששולמו ובהעדר ערעור או דחייתו דינו של החיוב לעניין ההוצאה לפועל כדין פסק דין סופי של בית משפט. כמו כן טוענת המבקשת, כי החלטת ביטול הפשרה היא שהביאה לפניית המשיבה לבתי המשפט בגרמניה. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי בהליך אכיפת פסק חוץ לא קיימת אפשרות להגיש תביעה שכנגד, ואם ברצונה של המשיבה לתבוע הרי שהמקום הראוי לבירור תביעה שכזו יהא בגרמניה. באופן כללי טוענת המבקשת, כי היה על המשיבה להעלות את כל טענותיה בבית המשפט שם ולא בשלב הזה, ומשלא עשתה כן אין לה להלין אלא על עצמה. דיון אין חולק, כי ביום 12.12.2001 ניתן בבית המשפט המחוזי טריר בגרמניה, פסק דין נגד המשיבה ובו נדחתה תביעת המשיבה נגד המבקשת דכאן וביום 05.12.2002 בית המשפט לערעורים בקובלנץ גרמניה דחה את הערעור, אשר הוגש על ידי המשיבה. המשיבה יזמה את שני ההליכים ויוצגה בהם על ידי עורך דין מקומי. לאור היות המשיבה תושבת ישראל, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה לאכוף את פסקי הדין בישראל. הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים והגישו סיכומים בכתב. ביום 26/12/05 נערך נסיון פשרה, אותו יזמה המבקשת, אך הנסיון לא צלח. 4. ענייננו הוא בהוראות חוק אכיפת פסקי-חוץ, תשי"ח-1958 ותקנות אכיפת פסקי חוץ (אמנה עם הרפובליקה הפדרלית של גרמניה), תשמ"א-1981. החוק נסב על פסקי-חוץ, ו"פסק-חוץ" הוא, כאמור בסעיף 1 לחוק: "פסק דין שניתן על ידי בית משפט במדינה זרה בעניין אזרחי, לרבות פסק דין לתשלום פיצויים או נזקים לצד שנפגע, אף כשלא ניתן בעניין אזרחי". החוק קובע מסגרת על פיה יכריז בית-משפט בישראל על פסק-חוץ כפסק אכיף, ולענייננו צריכים סעיפים 3 ו- 6בו. סעיף 3 מונה כמה וכמה תנאים החייבים להתמלא בפסק-דין עד שיוכרז אכיף, ואילו סעיף 6 מונה כמה וכמה טענות הגנה, שאם תוכח אחת מהן לא יוכרז פסק החוץ אכיף. 5. התנאים לאכיפת פסק חוץ קבועים בסעיף 3 לחוק, בזו הלשון: "בית-משפט בישראל רשאי להכריז פסק-חוץ כפסק אכיף אם מצא שנתקיימו בו תנאים אלה: (1) הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי-המשפט שלה היו מוסמכים לתתו; (2) הפסק אינו ניתן עוד לערעור; (3) החיוב שבפסק ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי-דין בישראל, ותכנו של הפסק אינו סותר את תקנת הציבור; (4) הפסק הוא בר-ביצוע במדינה בה הוא ניתן". ככלל, חובת ההוכחה להתקיימות תנאי סעיף 3 לחוק מוטלת על כתפי המבקש לאכוף פסק חוץ. כעקרון, צירוף תצהיר מטעם המבקש המאמת את התקיימות תנאי סעיף זה מעביר את נטל ההוכחה למשיב. במידה ויכפור המשיב בטענת המבקש ויתמוך זאת בתצהיר, יחזור הנטל אל המבקש. כך נאמר לעניין זה ברע"א 2214/00 קרלו נובילי רובינטריה ס.פ.א. נ' משה קטן בע"מ, פ"ד נד(4) 403, 407-408): "נקודת המוצא בעניין זה הינה כי חובת ההוכחה בדבר קיומם של כל התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק רובצת על המבקש את אכיפת פסק-החוץ, ובין היתר עליו הנטל להוכיח כי הפסק אינו ניתן עוד לערעור (ראה ע"א 541/77 הנ"ל [2], בעמ' 705). בדרך-כלל עשוי המבקש אכיפה לצאת ידי חובת ההוכחה אם צירף תצהיר לאישור העובדות המבקשות לבסס את קיומם של כל התנאים שבסעיף 3 לחוק ואת המסמכים הנדרשים על-פי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 בעניין אכיפת פסקי-חוץ. בעשותו כן עובר הנטל המשני להפריך קיומו של תנאי זה או אחר הנדרש לאכיפה לשכמו של המשיב, אם הוא מתנגד לבקשת האכיפה...עם זאת הדעת נותנת כי אם העלה כפירה כזו וטען והצהיר כי תנאי כלשהו האמור בסעיף 3 לא נתקיים, חוזר הנטל הראשוני לשכם המבקש לבסס את טענתו כי התנאי אכן התקיים. אם לא השכיל לבססה, נשמט היסוד מבקשת האכיפה". המבקשת טוענת להתקיימות כל תנאי סעיף 3 לחוק. היא מבססת את טענותיה על תצהירו של עורך הדין דן יואל. לעומת זאת, המשיבה כופרת בתנאי מהתנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק. היא סבורה, שפסק הדין נוגד את תקנת הציבור בישראל ועל-כן לא מתקיים התנאי שבסעיף 3(3). שנית, לטענתה, פסק הדין אינו אכיף בגרמניה ולא מתקיים התנאי שבסעיף 3(4) לחוק. 6. תקנת הציבור תנאי מקדמי לאכיפת פסק חוץ בישראל הוא, שתוכנו אינו סותר את תקנת הציבור. לטענת המשיבה, פסק הדין נוגד את תקנת הציבור, נוגד ערכי יסוד של מוסר, צדק, חירות והגינות.(סעיף 55(ג) לסיכומי המשיבה). דין טענה זו להידחות. בבוא בית-המשפט לדון בשאלה האם לאכוף פסק חוץ, הוא אינו יושב כערכאת ערעור (ע"א 221/78 ז'ול עובדיה נ' סולומון כהן, פ"ד לג(1) 293, 296; ע"א 1137/93 גרטרוד (יעל) אשכר נ' טימון היימס, פ"ד מח(3) 641, 653 (להלן - אשכר). אי-אכיפת פסק חוץ בשל היותו סותר את תקנת הציבור תיעשה רק במקרים נדירים בהם פסק החוץ עומד בניגוד מוחלט לעקרונות ואינטרסים של החברה ושל המדינה. שימוש נמהר במכשיר 'תקנת הציבור' עלול לחתור תחת המטרות שבהסדר אכיפת פסקי חוץ. כך נאמר בעניין זה בפסק דין אשכר, בעמ' 651-653: "תקנת הציבור בהקשר זה שלפנינו היא "תקנה ציבורית חיצונית": ORDRE PUBLIC EXTERNE (INTERNATIONAL) ועניינה בעקרונות, בהשקפות ובאינטרסים של החברה ושל המדינה, שהם כה עקרוניים וכה בסיסיים עד שנראה לדחות מפניהם פסקי-חוץ מחייבים... מדברים אנו אפוא בערכי יסוד של מדינה ושל חברה, במוסר, בצדק ובהגינות, ורק אם מתנגש פסק-חוץ באחד מאלה כי אז נדחה אותו מפנינו… בתתנו דעתנו לתחום פרישתו זה של מושג תקנת הציבור בענייננו, מסקנה נגזרת היא כי רק לעתים נדירות נדחה מפניה פסק-חוץ, וטענה על דבר היותו של פסק-חוץ מוטעה או גורם אי-צדק לא יהיה די בה" (הדגשה הוספה). פסקי הדין לא צורפו לבקשת האכיפה ולכן לא ניתן לדעת האם הם קוראים תיגר על ערכי היסוד המושרשים בישראל או האם יש בפסק הדין כדי לקומם את השקפת המוסר וחוש הצדק של החברה. כמובן, שאין הדעת נותנת אפשרות של נתינת לגיטימציה לתצהירים, שחלק מהפרטים בהם לא תאם את המציאות, כפי שמודה ב"כ המשיבה והסבריה הכתובים לתצהירים אלה. מאידך, העדרו של פסק-הדין המלא אינו מאפשר לאשש את טענות ב"כ המבקשת, ש"התרמית של שטייטמן היא האירוע שבבסיס פסק-החוץ..." (סעיף 8 לתשובת המבקשת לבקשה לדחיית בקשת האכיפה על הסף). 7. פסק החוץ הוא בר ביצוע במדינה בה הוא ניתן המשיבה טוענת, כי פסק החוץ אינו פסק דין ואפילו אינו פסיקתה. כך למשל היא טוענת בסיכומיה בהתייחסותה לנספחי המבקשת : "... צירפה היא לבקשתה את נספח ו'- שהוא אישור כך!!! מביהמ"ש בטריר ואיננו פס"ד, אפילו לא פסיקתא. במסמך זה אכן צוין שתביעת המשיבה נגד החלטת המבקשת מ-23.1.01 להשבת - 225,358 מ.ג. נדחתה, אך מוזר הכיצד העזה המבקשת לנסות להטעות את ביהמ"ש ולעתור בבימ"ש בישראל להכניס דרך החלון את ההחלטה המינהלית הנ"ל שאיננה פס"ד תוך טענה שיש לאכוף על המשיבה פסק חוץ שמחייב את המשיבה להשיב כספים למבקשת, כאשר אפילו בנספח ו' הנ"ל אין כל קביעה שיפוטית שמחייבת את המשיבה להשיב את הסך הנ"ל למבקשת" (סעיף 18(ג) לסיכומים). המבקשת צירפה כנספח א' לבקשת האכיפה עותק מאושר ומתורגם של "פסיקתה מקוצרת" מבית המשפט המחוזי בטריר. כמו כן צירפה המבקשת בנספח ב' שם, "פסיקתה מקוצרת" של בית המשפט העליון בקובלנץ, אשר דוחה את ערעור המשיבה. סבורני, שיש מקום לקבלת טענה זו של המשיבה. על פי תקנה 354 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1964, יש לצרף לבקשה "העתק מפסק-החוץ שאישרה רשות מוסמכת של המדינה שבה ניתן". פסקי הדין בענייננו לא צורפו וספק אם די במקרה זה ב"פסיקתה מקוצרת", כדי לענות על הוראת התקנה. אף ההחלטה המינהלית של המבקשת, אשר צורפה כנספח יח' לתצהיר המשיבה, אינה בבחינה "פסק דין" ואינה ניתנת לאכיפה בישראל. זאת ועוד, גם לגישת המבקשת הליך זה הוא הליך של "קדם הוצאה לפועל", שמטרתו לאפשר הוצאה לפועל של "פסק חוץ" בישראל (סעיף 11 לסיכומי המבקשת; ע"א 74/77 לנד נורדריין וסטפליה נ' אדם פרידמן, פ"ד לא(3) 713, 723). דא עקא, שאין בפני פסק דין המחייב את המשיבה לשלם למבקשת סכום כלשהו. כל שמצוי בפני הוא "פסיקתה מקוצרת" הדוחה תביעה וערעור של המשיבה כלפי המבקשת. לא ניתן להגיש להוצאה לפועל פסק דין הדוחה תביעה (אין מדובר בשאלת ההוצאות בלבד). גם אם אין ספק, לגישת המבקשת, שהמשיבה חייבת בהשבת התשלומים שקיבלה, אין בכך די. בית המשפט מוסמך להכריז על "פסק-חוץ" כפסק דין אכיף ואין די בהחלטת המבקשת, שערעור עליה - נדחה. לכך מתקשרת טענה נוספת של המשיבה לפיה, יש להתעלם מתצהירו של עו"ד דן יואל, התומך בבקשה. על פי תקנה 354 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1964, יש לצרף לבקשה "תצהיר לאישור העובדות המוכיחות את קיומם של כל אחד מהתנאים הנקובים בסעיף 3 לחוק". ספק רב אם תצהירו של עו"ד דן יואל ממלא אחר דרישות התקנה. ראשית, מדובר בתצהיר המפנה לבקשה ואינו מפרט את העובדות המוכיחות את קיומם של כל אחד מהתנאים הנקובים בסעיף 3 לחוק. שנית, לא נאמר בתצהיר, שעו"ד דן יואל בקיא ומצוי בדין הגרמני, כך שהוא יכול להצהיר על כך, שהפסק בר ביצוע במדינה בה הוא ניתן (השוו: ע"א 4721/95 אברהם רימון נ' A.E.L Leasing Co. (פ"ד נ(5) 99, 102). יודגש, שמדובר בפסק עצמו ולא באפשרויות אחרות העומדות למבקשת נגד המשיב שם. סוף דבר 8. לאור המסקנה אליה הגעתי, שהמבקשת לא הוכיחה את התנאים הנקובים בסעיף 3 לחוק ובעצם כלל לא מונח בפני פסק דין הניתן לאכיפה בהוצאה לפועל, אין צורך לדון בטענות ההגנה על פי סעיף 6 לחוק. מאחר ופסק הדין לא הוגש במלואו, גם לא ניתן להתייחס לטענת ההתיישנות וטענות נוספות שהועלו על ידי המשיבה. מנגד ברור, שלא ניתן להגיש "תביעה שכנגד" במסגרת בקשה לאכיפת פסק-חוץ. 9. לאור האמור, אני מורה על דחיית הבקשה לאכיפת פסק-החוץ. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, אשר ישולמו עד ליום 2.4.06, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד התשלום בפועל. משפט בינלאומיאכיפת פסק חוץ