ביטול דחיית תביעה מחמת מעשה בית דין

להלן פסק דין בנושא ביטול דחיית תביעה מחמת מעשה בית דין:

פסק דין

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום (כב' השופט ח. ברנר) מיום 8.3.06 בת.א. 57363/05 לדחות על הסף את תביעתה הכספית של סולל בונה בע"מ (להלן:"המערערת") נגד גרנד האוז בע"מ (להלן:"המשיבה") מחמת מעשה בית דין.

ביום 21.9.99 נכרת בין הצדדים הסכם לפיו תבצע המערערת עבודות בניית קוטג'ים מסוגים שונים לרבות עבודות פיתוח החצר. עם תום ביצוע הבניה ובהתאם להסכם הגישה המערערת למשיבה חשבון סופי.

בעקבות מחלוקת בפריטים מסוימים של החשבון הסופי מינו הצדדים בהסכמה את דר' יואב סרנה, מהנדס, כבורר.

לאחר שפסק הבורר ניתן ואושר, הגישה המערערת תובענה בסד"מ לבית המשפט היא התובענה בה ניתנה ההחלטה נשוא הערעור.
בתובענה דרשה המערערת מהמשיבה את תשלום מלוא סכום החשבון הסופי בניכוי הסכום לתשלום שנקבע על ידי הבורר. לטענתה, פסק הבורר סב וניתן אך ורק על סעיפים בחשבון הסופי שהיו שנויים במחלוקת בין הצדדים, סעיפים 32,43,61,73 ו- 74 (להלן:"סעיפי המחלוקת"). סכום התובענה ליום הגשתה עמד על 2,342,394 ₪.

המשיבה הגישה בקשה לדחיית התובענה על הסף בנימוק של מעשה בית דין. לטענתה הסכסוך בין הצדדים נדון הוכרע ומוצה על ידי הבורר בפסק דינו.
בהחלטה קבע בית המשפט באופן חד משמעי כי שני הצדדים "הודו הלכה למעשה במסגרת התצהירים שהגישו, כי החשבון הסופי בשלמותו כלל לא עמד לדיון בבוררות" עוד נקבע באופן חד משמעי בהחלטה כי "מה שברור על פניו הוא שפסק הבורר אינו מתייחס לסכום הכולל שגרנד האוז צריכה לשלם לסולל בונה לפי החשבון הסופי, אלא אך ורק לסכום שיש לשלמו לפי סעיפים פרטניים בחשבון הסופי".

חרף קביעות ברורות אלה בהחלטה, התומכות היטב בגרסת המערערת בדבר הסוגיה במחלוקת שהועברה לפסיקת הבורר, קבעה ערכאה דיונית כי אין באלה כדי "להכשיר" את תביעתה של המערערת כדלקמן:"הבוררות נסבה בין השאר סביב השאלה מי אחראי לאיחור במסירת הדירות. המחלוקת בענין זה היתה ידועה היטב לצדדים. סולל בונה (המערערת) היתה מודעת לכך שגרנד האוז (המשיבה) מבקשת לקזז מהחשבון הסופי את הפיצוי המוסכם בגין האחור במסירה וכי לשיטתה לאחר הקזוזו אין היא חייבת דבר לסולל בונה. בנסיבות אלה לא ברור כלל ועיקר מדוע ויתרה סולל בונה על הכרעת הבורר בשאלה מהו הסכום הכולל המגיע לה מגרנד האוז לנוכח טענה הקזוז המועלית על ידי האחרונה. אין ולא היה כל הגיון לנהל בוררות המתייחסת לסעיפים בודדים בהסכם, תוך התעלמות מהטענה המרכזית של גרנד האוז לפיה בכל מקרה אין היא חייבת לשלם דבר לסולל בונה בעטייה של טענת קיזוז העולה על סכום החוב. ולא היה דבר טבעי יותר מאשר לבקש מהבורר לקבוע באותה הזדמנות בה הוא נדרש לשאלה זו, גם את הסכום הסופי שעל גרנדהאוז לשלם לסולל בונה על מנת שהסכסוך יבוא אל קיצו".

הוסיפה ערכאה דיונית כלדקמן:
"לא היה לסולל בונה כל יסוד להניח שגרנד האוז ויתרה על טענת הקיזוז שעמדה בבסיס סרובה לשלם את חובה לסולל בונה, גם בגין סעיפים בחשבון הסופי שלא היו שנויים במחלוקת. נהפוך הוא, כעולה מתצהירו וגם מעדותו של קוזין (העד מטעם המערערת) הדברים היו ידועים היטב לסולל בונה וסוגיית הקיזוז היתה בליבה של המחלוקת שהובילה למינוי הבורר. גם הסכם הבוררות שנכרת בין הצדדים בין בנוסחו הראשוני מיום 22.3.04 ובין בנוסחו הפורמלי מיום 14.7.04, נועד על פי לשונו ותכליתו לחול גם על השאלה מהו הסכום הכולל שגרנד האוז צריכה לשלם לסולל בונה, בשים לב לקיומה של טענת קיזוז שנויה במחלוקת. אין ולא היה כל הגיון להניח ענין זה מחוץ לדלת אמותיה של הבוררות, על מנת שבית המשפט יידרש פעם נוספת להכריע בסכסוך שכבר נדון על ידי הבורר. לא ניתן להצביע על תכלית דיונית או מהותית אשר יכולה היתה להצדיק את הפיצול שעשתה סולל בונה בין טענות שליבנה בבוררות, לבין טענות שהותירה לדיון בבית המשפט. ההסבר המוצע על ידי סולל בונה - לפיו החובה לפרוע את החשבון הספי כלל לא היתה שנויה במחלוקת למעט חמישה סעיפים מתוכו - אינו עולה בקנה אחד עם העובדות שהתחוורו מחקירת המצהירים, לאמור, היתה גם היתה מחלוקת ידועה בענין חובה או אי חותה של גרנד האוז לשלם לסולל בונה את הסכום הנקוב בחשבון הסופי, בשים לב לטענת הקיזוז שהעלתה גרנד האוז".

ביהמ"ש סיכם את ההחלטה בדברים אלה: "למעשה, בכל אחת מבין החלופות האפשריות קיים מעשה בית דין החוסם את התביעה הנוכחית: אם נניח כי הבורר התבקש להכריע מהו החוב על פי החשבון הסופי, וגם הכריע בשאלה זו, כפי שטענה גרנד האוז לראשונה בסיכומיה (מהלך שערכאה דיונית קבעה נחרצות כי הוא בגדר שינוי חזית אסור), קיים מעשה בית דין הואיל ועילת התביעה נבלעה בפסק הבורר; אם נניח כי הבורר התבקש להכריע מהו החוב על פי החשבון הסופי, אך הסתפק בהכרעה לגבי חמישה סעיפים מתוכו, קיים מעשה בית דין, והדרך הנאותה היתה פניה לבורר לצורך השלמת הפסק, אם נניח כי הבורר כלל לא נתבקש להכריע בשאלת החשבון הספי וממילא לא הכריע בה כפי שטוענת סולל בונה וכפי שניתן להתרשם מחומר הראיות, קיים מעשה בית דין הואיל ומעשה בין דין משתיק גם טענה שהיתה צריכה להטען ולא נטענה; וזאת לנוכח העובדה שסולל בונה ידעה כי חובת התשלום לפי החשבון הסופי שנויה במחלוקת בין הצדדים, אם נניח כי הבורר דחה את טענת הקיזוז, כפי שטוענת סולל בונה, אין בכך להכשיר הימנעותה של סולל בונה מהבאת החשבון הסופי בשלמותו להכרעת הבורר, -ותרופתה המתאימה היתה הליך להשלמת הפסק או הבהרתו, ולא הגשתה תביעה חדשה".

עצם העובדה שהערכאה הדיונית נזקקה לצורך הכרעתה לתצהירי הצדדים היא הנותנת שלא היה מקום לדחות התובענה על הסף.

ראוי היה שהטענה בדבר קיומו של מעשה בית דין בין הצדדים, בנסיבות המקרה המיוחד שבפנינו תלובן כדבעי בפני הערכאה הדיונית בהליך הוכחות מסודר, בין שאר טענות, ולאחר שתחשף היריעה הרחבה ויהיה בידה של זו להגיע לממצאים ברורים ונחרצים בדבר מהימנות הגרסאות שהונחו בפניה לרבות ובעיקר בשאלה אם טענת הקיזוז שהועלתה על ידי המשיבה נדונה על ידי הבורר ונדחתה על ידו.

בעיקר כך הם פני הדברים - כאשר המערערת טוענת וכך קבע גם ביהמ"ש - שהבוררות סבה בהסכמה אך ורק על סעיפי המחלוקת ושטענת הקיזוז נדונה ונדחתה, ואילו המשיבה טוענת שמהסעיפים שהיו מוסכמים "קוזז האיחור ובגינו פיצוי מוסכם בהסכם המקורי" (ראו עמ' 4 לחקירה נגדית של העד בליליוס מטעם המשיבה). טענה זו זיכרה לא בא בתצהירו של בליליוס.

עיון מדוקדק בהחלטה מעלה כי גם ערכאה דיונית לא הגיע לממצא נחרץ בדבר גדר המחלוקת שהונחה בהסכמה בפני הבורר, אחרת לא היתה נזקקת מן הסתם לפרט רשימת אפשרויות סגורה לטעמה. ולא היתה קובעת כי "למרבה הצער הבוררות נוהלה בלא שהצדדים יחליפו כתבי תביעה והגנה ובלא שבעלי הדין יהיו מיוצגים באמצעות עורכי דין, מה שהוליד את המחלוקות שיצוינו להלן".

ביהמ"ש גם נמנע מלהבהיר מדוע לא נתן נפקות ומשקל כלשהו למהפך בגרסת המשיבה שארע בסיכומיה, לגביו קבעה כי מדובר בשינוי חזית אסור הא ותו לא.

בנסיבות שפורטו לעיל אנו סבורות שלא היה מקום להגיע בשלב כה מוקדם למסקנה נחרצת בדבר דחית התובענה על הסף. היה מקום לעשות כן רק לאחר בירור לגופו של ענין.

אשר על כן אנו מקבלות את הערעור ומבטלות את ההחלטה בדבר דחיית התובענה על הסף ומחזירות התיק לערכאה הדיונית. הטענה אם למשיבה הגנה בדמות מעשה בית דין, תידון לגופה בהליך בירור התובענה.

המשיבה תשלם למערערת הוצאות הדיון ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ בצירוף מע"מ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

הפקדון הכספי שהופקד ע"י המערערת יוחזר לה ע"י המזכירות.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון