##מהי תביעה ייצוגית ?## תובענה יצוגית, ככלל, הינה כלי משפטי שמטרתו ליתן סעד לקבוצה גדולה של תובעים אשר לכל אחד מהם נגרם נזק קטן יחסית על ידי נתבע אחד (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ - טמפו תעשיות פ"ד נא(2), 312, עמ' 324). משמעותו של כלי משפטי זה באה לידי ביטוי בעיקר במקרים בהם הנזק שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה קטן מכדי שיגיש תביעה נפרדת. התובענה הייצוגית מאפשרת לאגד את נזקם של כל התובעים לתביעה אחת המתבררת בהליך אחד. שיקול נוסף הניצב בבסיס התובענה הייצוגית הוא האינטרס הציבורי. לעניין זה יפים דברי הנשיא ברק ברע"א 4556/94 רמי טצת ואח' - אברהם זילברשץ ו-8 אח' (פ"ד מט (5), 774 785): "ביסוד התובענה הייצוגית, מונחים שני שיקולים מרכזיים: האחד, הגנה על אינטרס הפרט באמצעות מתן תרופה ליחיד שנפגע. אותו יחיד, ברוב המקרים, אינו טורח להגיש תביעה. לעתים בא הדבר בשל כך שהנזק שנגרם לאותו יחיד הוא קטן יחסית. עם זאת, הנזק לקבוצה הוא גדול, כך שרק ריכוז תביעות יחידים לתביעה אחת, היא התובענה הייצוגית, הופך את תביעתם לכדאית ... השיקול השני עניינו אינטרס הציבור. ביסוד אינטרס זה מונח הצורך לאכוף את הוראות החוק שבגדריו מצויה התובענה הייצוגית. לתובענה הייצוגית ערך מרתיע. מפירי החוק יודעים כי לניזוקים יכולת פעולה נגדם... אינטרס ציבורי זה מוגבר לאור היעילות והחסכון במשאבים של הצדדים ובית המשפט הנילווים לתובענה הייצוגית. כן מושגת באמצעותה אחידות בהחלטות בית המשפט בעניינים דומים. נמנע ריבויין של תביעות... " ##מתי אפשר להגיש תביעה ייצוגית ?## יתרונות אלו של התובענה הייצוגית אף באו לידי ביטוי בסעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות הקובע כדלקמן: "מטרתו של חוק זה לקבוע כללים אחידים לענין הגשה וניהול של תובענות ייצוגיות, לשם שיפור ההגנה על זכויות, ובכך לקדם בפרט את אלה: (1)       מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים; (2)       אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו; (3)       מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין; (4)       ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות." יחד עם זאת, התובענה הייצוגית אף כוללת בחובה חסרונות בולטים. התובענה הייצוגית יוצרת מעשה בית דין כלפי כל קבוצת התובעים המוגדרת על ידי התובענה הייצוגית. למעשה אדם עשוי לאבד את זכותו לתבוע מבלי שידע כלל על קיומה של תובענה יצוגית. חסרון נוסף עשוי להיות ייצוג לקוי על ידי התובע הייצוגי. בכדי להתמודד עם חסרונות אלו פותחו הן בחקיקה והן בהלכה הפסוקה כלים מתאימים. בשנת 2006 נחקק חוק תובענות יצוגיות אשר יצר, לראשונה, הסדר ראשוני אחיד לכלי משפטי זה. חידוש מהותי נוסף בחוק תובענות יצוגיות הינו האפשרות להגשת תובענה יצוגית בתחומי משפט אשר קודם לכן לא היה הדבר אפשרי בהם או שאפשרות זו לא הייתה ברורה מאליה. כך הדבר כאשר מתייחסות אנו לתחום דיני העבודה. ##אישור הסתלקות מתביעה ייצוגית:## בסעיף 16(א) לחוק תובענות ייצוגיות קבע המחוקק תנאים לאישור הסתלקות צדדים מתובענה ייצוגית או מבקשה לאישורה, כהאי לישנא: "מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט; בהחלטתו אם לאשר טובת הנאה כאמור, ישקול בית המשפט את אלה: (1) אם הבקשה לאישור ההסתלקות הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה; (2) התועלת שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה". יוער, כי ס"ק 1 וס"ק 2 הוספו לחוק התובענות הייצוגיות במסגרת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 10 ), התשע"ו -2016, במטרה למנוע תופעות של תביעות סרק "מתוגמלות", שהן למעשה תביעות סרק של הגוף הנתבע מעדיף לסלקן תמורת תשלום שכר טרחה וגמול תובע בהיקפים נמוכים למדי, חלף לנהל הליך שלם, גם כאשר אין ממש בתובענה הייצוגית. כך נכתב בדברי ההסדר להצעת חוק זו (הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 10) (הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ו–2016, פורסם ברשומות ביום 30.05.2016): "סעיף 16 לחוק מתנה הסתלקות מתובענה ייצוגית או קבלת טובת הנאה בקשר להסתלקות כאמור באישור בית המשפט. במקרים רבים הנתבע מסכים לתת לתובע טובת הנאה כדי לחסוך מעצמו את ניהול ההליך; בקשות כאלה מטילות עומס על מערכת המשפט, כרוכות בעלויות מיותרות לנתבעים ואינן משרתות את עניינם של חברי הקבוצה המיוצגת ושל הציבור . לפיכך מוצע לקבוע כי בהחלטתו אם לאשר טובת הנאה לתובע המייצג או בא כוחו יידרש בית המשפט לשקול את התועלת שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה. עוד מוצע לקבוע כי אם בקשת ההסתלקות מוגשת לפני שהתובענה אושרה כייצוגית, יבחן בית המשפט, במסגרת שיקוליו אם לאשר טובת הנאה כאמור, גם אם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה" ##מינוי בודק בתביעה ייצוגית:## סעיף 19(ב) לחוק תובענות ייצוגיות קובע את ההסדר לעניין מינוי בודק להסדר הפשרה. ההוראות הרלוואנטיות לענייננו הן אלה: "(1) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקיבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה – בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נדרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שכרו והוצאותיו של בודק, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר. (2) לא ימונה כבודק אדם שעליו המליץ אחד הצדדים או שהגיש התנגדות להסדר הפשרה לפי סעיף 18(ד) או שיעץ עצה או חיווה את דעתו לאחד הצדדים בקשר לסכסוך שבענינו הוגשה הבקשה לאישור או אושרה התובענה הייצוגית." שונה של הוראת סעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות אינה מגבילה את תחום סמכותו של בית המשפט, אלא קובעת כי עליו למנות בודק "בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית". מכאן, שמבחינת לשון החוק אין איסור על מינוי מומחה בתחום המשפט. השאלה הנשאלת היא, איפוא, האם יש הצדקה לקרוא מגבלה כזו לתוך החוק. לפי מצוות המחוקק, מינוי בודק להסדר פשרה הוא הכלל, ואי מינויו הוא בגדר חריג, המצריך "טעמים מיוחדים שירשמו". יחד עם זאת, הלכה למעשה, מינוי בודק מתבצע רק ביחס לחלק קטן מהסדרי הפשרה ( על פי מחקרם של פרופ' אלון קלמנט וד"ר קרן וינשל-מרגל, בתקופה שמכניסת חוק תובענות ייצוגיות לתוקף באפריל 2006 ועד לסוף אוגוסט 2012 מונה בודק רק ביחס ל- 25 הסדרי פשרה, שהם כ- 15% מכלל הסדרי הפשרה שהוגשו ולא סולקו על הסף בתקופה זו . ראו "תובענות ייצוגיות – פרספקטיבה אמפירית" , עמוד 33). ההנמקה השכיחה לאי מינוי בודק להסדר פשרה בתובענה ייצוגית משלבת, במינון כזה או אחר, בין שלושה סוגי שיקולים : ראשית, מבחינה פרקטית אין זה יעיל למנות בודק. כך, למשל, כשערכו הכספי של הסדר הפשרה מוגבל, ואינו מצדיק את העלות המשמעותית, והעיכוב ביישום, הכרוכים במינוי בודק ; שנית, מבחינה עניינית אין הצדקה למינוי בודק. כך, למשל, כשמדובר בהסדר פשרה המבוסס על השבה כספית מלאה לכלל חברי הקבוצה; שלישית, מבחינה דיונית אין צורך במינוי בודק, לרוב מאחר שבית המשפט היה מעורב בגיבושו ובעיצובו של הסדר הפשרה. שאלות משפטיותתביעה ייצוגית