להלן פסק דין בנושא פינוי דירה של עמידר: פסק-דין 1. התובעת- עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: "התובעת"), הגישה כנגד הנתבע תביעה כספית לתשלום סך של 14,443 ₪ וכן לפינוי וסילוק ידו של הנתבע מהדירה הנמצאת ברח' יעלים 110 בבאר-שבע. כנראה שנפלה טעות בציון הכתובת של הדירה בכתב התביעה והכתובת הנכונה, מתוך הראיות שהובאו בפני, מתייחסת לדירה הנמצאת בשד' יעלים 106/29 בבאר-שבע (להלן: "הדירה"). 2. התובעת טוענת בתביעתה כי הנתבע פלש לדירה ביום 18/10/1999 ללא כל זכות או רשות ולכן, יש לחייבו לפנות את הדירה וכן לחייבו בתשלום דמי שימוש ראויים, עבור השימוש בדירה. העניינים שאינם שנויים במחלוקת 3. אין מחלוקת, כי הוריו של הנתבע, פרץ משה וג'נט ז"ל, התגוררו בדירה החל משנת 1978, בתנאי דיור ציבורי. כמו כן אין מחלוקת, כי בשלב מסויים אביו של הנתבע עזב את הדירה ועבר להתגורר במוסד רפואי; אך אמו של הנתבע, המשיכה להתגורר בדירה עד למועד פטירתה - בחודש אפריל בשנת 1999. המחלוקת 4. המחלוקת שעומדת על הפרק מתמקדת בשאלה האם הנתבע רשאי להמשיך ולהשתמש בדירה כ"דייר ממשיך", כהגדרת המונח בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998, וכדלקמן: "דייר ממשיך" - בן זוג של זכאי שנפטר ...וכן ילדו..., ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי...". 5. בדיון שהתקיים ביום 01/05/06, הגדירו בעלי הדין את המחלוקת בתיק באופן הבא: "המחלוקת היחידה היא האם הנתבע התגורר בדירה ברציפות החל מיום 12/04/96. אם תענה שאלה זו בחיוב - התביעה תידחה. אם תענה שאלה זו בשלילה - תתקבל התביעה". למרות שהתובעת טוענת, כי הנתבע פלש לדירה בשנת 1999; ביקשה התובעת בסיכומיה, שבית המשפט יקבל כראיה לכאורה, את כתובתו הרשומה של הנתבע ברישומי משרד הפנים, על פיהם תאריך כניסתו של הנתבע לדירה חל ביום 11.7.1996. מכל המקובץ עולה שאם הנתבע התגורר בדירה ביחד עם אמו ז"ל החל משלוש שנים לפני פטירתה (מיום 12/04/96) ועד למועד פטירתה, בחודש אפריל 1999, יזכה הנתבע בהגנה מפני תביעת הפינוי שהוגשה כנגדו. הראיות 6. התובעת הגישה מסמכים שונים ושלושה תצהירים של בעלי תפקידים העובדים אצלה. תצהיר של הגב' תמי שלי, המשמשת כמרכזת תחום פולשים, תצהירה של הגב' מרים קובל, המשמשת החל משנת 2001 כרכזת שטח ותצהירו של מר אוחיון יצחק, אשר שימש כמרכז שטח בשנים 1996 עד 1998. 7. הנתבע הגיש ארבעה תצהירים. תצהיר אחד שלו עצמו וכן שלושה תצהירים של שכנים המתגוררים בסמוך לדירה, הגב' קיון יעל ג'יזלה, הגב' ז'אנה שמאילוב והגב' פרנסין ואקי. 8. אומר כבר עתה, כי לאחר ששמעתי את כל העדויות, עיינתי בכל המסמכים שהוצגו בפניי, מצאתי לקבל את טענת הנתבע לפיה הוא מתגורר בדירה, ברציפות, לפחות מיום 12/04/96 [וכנראה שגם לפני כן]. ההכרעה 9. למעשה, העדויות מטעם התובעת של הגב' מרים קובל ושל הגב' תמי שלי, לא היו בהן כדי לעזור לבית-המשפט להכריע במחלוקת העומדת על הפרק. מדובר בעדויות המסתכמות, בעיקר על המסמכים שנמצאו בתיק התובעת. הגב' שלי מעולם לא ביקרה בדירה וביקורה הראשון של הגב' קובל בדירה נעשה ביום 24/06/02, היינו שנים רבות לאחר הזמנים הרלוונטיים, שבית משפט אמור להידרש אליהם (משנת 1996 עד שנת 1999). 10. במהלך התקופה הרלוונטית (שלוש שנים מיום 12/04/96) ביקרה התובעת בדירה שתי פעמים, באמצעות רכז השטח אוחיון יצחק. הפעם הראשונה הייתה ביום 24/02/97 והפעם השנייה ביום 06/07/98. העד אוחיון ציין בחקירתו הנגדית, כי לכל ביקור שנערך על ידו בדירה, הקדים להוציא טופס המרכז את הנתונים הקיימים אצל התובעת, על פי המדווח לה בשנה הקודמת. לשאלה אם טרח לשאול את הנוכחים בבית את השאלות המצויינות בטופס השיב: "יש שאלות שאני לא שואל ויש כאלה שכן". העד אוחיון הבהיר, כי אינו זוכר את הדייר החוזי (הכוונה להוריו של הנתבע), אינו מכיר את הנתבע ועוד הוסיף ואמר: "לשאלה אם בביקור שלי אני בודק את כל חדרי הדירה לראות מי גר בדירה או שאני יושב עם הדייר החוזי בסלון וממלא לפי דבריו, אני משיב שאני לא בודק את החדרים, כל הנתונים הרשומים בטופס זה ממידע שאני מקבל מהדייר החוזי.... אני משיב שלא כל שאלה שאני שואל את הדייר אני רושם... לשאלה אם יכול להיות שהנתבע גר בדירה ולא שאלתי על כך, אני אומר שאני לא מתחקר את הדיירים מה שהם אומרים אני רושם". 11. הגב' קובל אישרה בחקירתה, כי היא זו שערכה את הסימון בטופס המעיד על "פלישה" אך אין מחלוקת שלא היא גילתה את הפלישה, בכוחות עצמה, והמידע בנוגע לנתבע הועבר לה מהרכזת שהיתה לפניה "הגב' יהודית קמחי", אשר כאמור כלל לא העידה במהלך המשפט. אין מחלוקת שהנתבע הגיש באמצעות התובעת "בקשה להקניית זכות חוזית לדייר ממשיך" [להלן: "הבקשה" - נספח ג' לתצהירה של הגב' קובל] והמציא לתובעת את כל המסמכים שנתבקשו ממנו. הגב' קובל אישרה בחקירתה, כי מילאה את הפרטים המפורטים בטופס ובעמוד השני של הטופס ליד חתימתה נרשם : "אני החת"מ מאשר כי בהתאם לביקורי המעגל המצויינים לעיל עונים "הדייר החוזי" וה"דייר ממשיך" להגדרותיהם שבנוהל". משנתבקשה הגב' קובל להסביר כיצד אישרה בחתימתה, כי הנתבע מתאים להגדרה של דייר ממשיך, הסבירה: "אני משיבה שלא אני כתבתי זה יוצא כך מודפס. נכון שאני חתמתי על זה וידוע אצלנו שמה שאני מוסיפה זה מה שחתום ". משנתבקשה הגב' קובל לפרט מי ערך את הביקורים בדירה המפורטים בבקשה, ציינה שהם נעשו על ידי רכזים אחרים: "אני לא יודעת אם מדובר ברכז אחד או מספר רכזים, מדובר או באיציק אוחיון או ביהודית קמחי ". 12. כאמור, ניתן לסכם כי מרבית הראיות שהציגה התובעת הינן בגדר של עדויות שמיעה ולכן, ספק אם ניתן לבסס ממצאים עובדתיים על עדויות אלו. מנגד - העדויות מטעם הנתבע התייחסו, באופן ספציפי ונקודתי לעובדת המצאותו של הנתבע בדירה בתקופה הרלוונטית. 13. ב"כ התובעת חזר ושאל את הנתבע לגבי המועדים בהם הנתבע גר בדירה, להבדיל מהמועדים בהם התגורר עם אשתו בבית אחר. ייתכן ונמצאו מספר סתירות, לא מהותיות בעדותו של הנתבע, אך ניתן לקבוע שלא נסתרה הגרסה הבסיסית - על פיה הוא שוהה בדירה לפחות משנת 1990, לאחר שנפרד מאשתו. התובעת הציגה תמצית רישום ממרשם האוכלוסין, על פיו התאריך שבו נכנס הנתבע להתגורר בדירה, הוא 11/07/96 ואולם הנתבע הבהיר בחקירתו, כי לא שינה את הכתובת במרשם (של משרד הפנים) מייד לאחר חזרתו לבאר שבע (בשנת 1990) וטרח לעשות שינוי כתובת, רק בשלב מאוחר יותר, בעקבות דרישותיה של התובעת להמציא לה מסמכים התומכים בבקשתו לזכאות של "דייר ממשיך": "לשאלה למה הלכתי למשרד הפנים לצורך העברת הכתובת לשד' יעלים, עשיתי זאת, כי עמידר אמרו לי לעשות זאת, כדי להביא את המסמכים שאני באמת גר בדירה" (עמ' 22 לפרוטוקול). כדי לתמוך בעובדה שהנתבע גר בבאר שבע, לפחות משת 1990, ציין הנתבע, את מקומות העבודה בהן עבד, תחילה בסופר אטיאס, בקרית יהודית בבאר שבע, ולאחר מכן באיסוף בקבוקי שתיה בחברת א. א. משקאות. אין מחלוקת, שלפי סעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965, הרישום במרשם האוכלוסין "יהיו ראיה לכאורה לנכונות פרטי הרישום", אך אין בכך כדי להועיל לתובעת, שכן ללא כל ספק, עלה בידי הנתבע לסתור הראיה הלכאורית, בעדות שנתן, והסבריו הגיוניים בעיני, כי לא שינה את הכתובת המצויינת במשרד הפנים, בשל כך שהיה מסובך בחובות כספיים. 14. השכנה, הגב' שמואילוב, העידה כי היא גרה קומה אחת מתחת לדירה נשוא המחלוקת, החל משנת 1984 ואמרה שהיא רגילה לראות את הנתבע בדירה מאז שהיא גרה בבניין, תוך שהיא מציינת: "באופן תמידי ראיתי אותו". כמו כן, העידה הגב' שמואילוב שהייתה בת בית בדירה כאשר באה לבקר את אמו של הנתבע והיתה יושבת שם לפעמים "עד השעות הקטנות של הלילה". בעדותה הצליחה הגב' שמואילוב לתאר את חדרי הבית השונים, ציינה באיזה חדר התגורר הנתבע, מבין חדרי הדירה ופירטה, לפרטי הפרטים, את הריהוט שהיה בבית עד לרמת פירוט של גודל המיטה, ציבעה והארון שהיה בחדר. לשאלה איך היא ידעה שהנתבע התגורר בדירה השיבה: "הייתי נפגשת עם אמא שלו והיינו יושבות אצלה בבית עד השעות המאוחרות בביתה והנתבע גם היה... הפגישות לפעמים היו פעמיים בשבוע, לפעמים יותר או פחות... היו פגישות יום יומיות, אם הייתי יורדת למטה הייתי רואה את הנתבע והיינו משוחחים... כמו כל שכנים...". 15. העדה הגב' קיון יעל, שעל אף שעדותה נמצאה מגמתית, מתוך מטרה (כנראה) לעזור לנתבע, נראה שאין חולק שהיא מתגוררת קומה אחת מעל הדירה הרלוונטית, ואף היא היתה בת בית בדירתה של אם הנתבע ז"ל, תוך שהיא מציינת: "הייתי הרבה אצל אמא של הנתבע ז"ל, הייתי הרבה מאוד איתם...". גם הגב' קיון ידעה לפרט את חדרי הדירה ולציין את החדר שבו התגורר הנתבע מבין החדרים בדירה והוסיפה ואמרה : "היה לפעמים כשהייתי באה אליהם הביתה ויושבת עם אמא שלו ורואה אותו (הכוונה לנתבע ע.ר.) קם בבוקר ויוצא מחדרו... אני אומרת שהוא לא ביקר אלא גר אצל אמא שלו. אמא שלו היתה מכבסת לו את הבגדים, מכינה לו אוכל, אני ראיתי את הדברים האלה..." (עמ' 15 לפרוטוקול). העדה הגב' פרנסין, אף היא מתגוררת בכניסה ליד הכניסה שבה נמצאת הדירה, העידה כי מאז שהיא מכירה את עצמה היא יודעת שהנתבע מתגורר בדירה: "מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה אני יודעת שהוא גר שם..." וציינה כי אמנם הנתבע גדול ממנה ב- 9 שנים וכי הם לא היו חברים, אך הם היו שכנים וגדלו ביחד. 16. מהראיות שהובאו בפני עולה שאמו של הנתבע הסתירה את עובדת מגוריו של הנתבע בדירה, בין היתר, בשל כך שלנתבע היו חובות כספיים וכנראה שניסתה להגן עליו, בדרך זו. הנתבע העיד כי החל משנת 1990 היו כנגדו פקודות בהוצאה לפועל שהוצאו על ידי אשתו הראשונה ולשיטתו ברור שלא יכול להיות שלפחות משנת 1990 - גר ביחד איתה. ראה בענין זה גם עדותה של הגב' שמואילוב: "אמו ז"ל גם אם היו שואלים אותה איפה מומי היתה אומרת שהוא לא נמצא זה היה בשל הפחד שהיה כי היו לו בעיות אחרות של מזונות לגרושתו והיא היתה אומרת שהוא לא חי בבית. בגלל הבעיות הכספיות של הנתבע האמא לא חשפה את העובדה שהוא גר בבית. לשאלה אם אני אומרת את זה מידיעתי האישית, אני משיבה שכן היא אמרה לי את זה. היינו יושבות ומדברות על זה, היא פחדה שלא יהיה מי שיטפל בה והיתה אומרת שהוא לא בבית..." (עמ' 13 לפרוטוקול). ראה גם עדותה של הגב' קיון אשר תמכה בטיעון זה: "לפעמים הייתי שואלת את אמא שלו למה הבן שלה עצוב ואמא שלו סיפרה לי שיש לו בעיות". 17. כאמור, מן הראיות שהובאו לפני ובהסתמך על עדות הנתבע ושכנותיו, נראה שניתן להגיע לממצא עובדתי ברור, וללא היסוס, לפיו הנתבע מתגורר בדירה לפחות מיום 12/04/96 [וכנראה שגם לפני כן]. 18. לפיכך [לאחר שעיינתי בהודעת התובעת מיום 26.10.06], ומכל המקובץ אני מורה כדלקמן: א. אני מורה על דחיית התובענה. ב. אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪. פינוי דייר מוגןפינוי מדירת עמידרמקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)דירות עמידר / עמיגור / חלמישפינויפינוי דירה