הקצאת מגרשים באגודה שיתופית

להלן פסק דין בנושא הקצאת מגרשים באגודה שיתופית: פסק דין 1. כללי: א. זוהי תובענה שהוגשה על דרך של המרצת פתיחה, בה עתרו המבקשים כדלקמן: (1) להצהיר כי התיקון להחלטה מס' 612 של המשיב 3, המבטל את החלטה 612, ככל שהוא קשור בשיקול דעתה הבלעדי של האגודה בנושא הקצאת מגרשים, מבוטל. (2) לחייב את משיב 1 להקצות מגרשים במסגרת תכנית ההרחבה הקיימת של המושב גם לבני המקום שהם צאצאיהם של בעלי זכויות חכירה במשקי עזר או של מגרש מגורים; (3) לחייב את המשיב 1 לרשום צאצאיהם של בעלי זכויות חכירה במשקי עזר או של מגרש מגורים לצורך הגרלת המגרשים. (4) לחייב את המשיב 1 לכלול בהגרלה להקצאת מגרשים צאצאיהם של בעלי זכויות חכירה במשקי עזר או של מגרש מגורים. ב. ביום 4.11.96 הגישו המבקשים בקשה לתיקון התובענה המקורית (המ' 13728/96) ובהחלטה מיום 1.12.96 (כב' השופטת ש. סירוטה) נעתר בית המשפט לבקשתם. אי לכך ולאור החלטת ביהמ"ש, הוחלפו סעיפים 29 ו- 32 לתובענה המקורית בסעיפים חדשים כמפורט בנספח לאותה בקשה. 2. העובדות: א. המבקשים 18 ,1,2,4,5,7,9,10,12,14,15,17 מתגוררים במושב נווה ירק, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, הוא המשיב מס' 1. מבקשים 19 ,3,6,8,11,13,16 הם צאצאיהם הבגירים של המבקשים הנזכרים לעיל. משיב 1 הוא אגודה שיתופית הרשומה עפ"י פק' האגודות השיתופיות (להלן: "המושב" או "האגודה השיתופית"). משיב מס' 2 הוא ועד האגודה (להלן: "הועד"). ב. מושב נוה ירק נוסד בשנת 1951. במועד הגשת התובענה התגוררו במושב 128 משפחות כאשר 108 משפחות חברות באגודה ושאר המשפחות, עליהן נמנים המבקשים, אינן חברות באגודה אלא בעלות זכויות במשקי עזר ובבתים מקצועיים. ג. "משבצת הקרקע" בה מצוי המושב נמצאת בבעלות המינהל ומושכרת לאגודה לתקופות מתחדשות של 3 שנים. מכוח "חוזה המשבצת" נעשית הקצאה של יחידות קרקע לחברי האגודה, על פיה מקבל חבר האגודה זכויות של שוכר משנה או בר רשות בנחלה. הנחלה, אשר שטחה הכולל כ- 32 דונם, מורכבת מ- 3 יחידות קרקע: חלקה א' המשמשת למגורים וחלקות ב' ו- ג' המשמשות לחקלאות. ד. משקי העזר והבתים המקצועיים כוללים יחידת קרקע המשמשת את המתיישב למגוריו. המתיישבים במשקי העזר, ובכלל זה המבקשים, אינם חברים באגודה. ה. עקב מצוקה הנובעת ממחסור ביחידות קרקע לצורך מגוריהם של בני הדור הממשיך במושבים, נתגבשה במינהל מדיניות המאפשרת החכרת מגרשים למגורים במושבים, בהיקף רחב יותר מכפי שהיה נהוג בעבר. על רקע זה ולאור מצוקת חברי האגודה בכל הנוגע למגוריהם של בני הדור הממשיך, החלה האגודה בשנת 1990 לבחון אפשרות לקידום יוזמה להרחבת המושב ע"י יצירת יחידות קרקע עצמאיות חדשות אשר תוקצינה לבני הדור החדש. מדיניות המינהל בקשר עם תכניות ההרחבה באגודות השיתופיות עברה גלגולים רבים עד להחלטה מס' 612 והחלטה מס' 737 הרלוונטיות לענייננו. ו. ביום 13.10.93 קיבלה מועצת מקרקעי ישראל החלטה תחת הכותרת "כללים להקצאת מגרשים למטרת מגורים באגודות ישובים שהם מושב עובדים, כפר שיתופי או אגודה שיתופית חקלאית" (להלן: "ההחלטה 612"). סעיף 14-12 להחלטה 612 קובעים כדלקמן: "12. האגודה רשאית לבקש כי תינתן עדיפות להקצאת מגרשי המגורים בהרחבה לבני המקום. 13. בן מקום לעניין זה: צאצא, לרבות בן זוגו, של מתיישב בישוב שהינו בעל זכות חכירה של נחלה, של משק עזר, או של מגרש מגורים, בתנאי שהמתיישב גר במקום בקביעות בחמש השנים האחרונות וגילו (של הצאצא) הנו 18 ומעלה. 14. אין לשייך זכות לקבלת מגרש מגורים לנחלה." המבקשים עונים על התנאים שנדרשו בהחלטה 612 לגבי "בן מקום". ז. (1) בשנת 1991 הגיש ועד האגודה, בשם האגודה, את המתכונת הראשונה לתכנית ההרחבה. תכנית ההרחבה התייחסה ל- 202 יחידות דיור (ר' נספח ו' לתצהירו של מר אורי אורן, יו"ר ועד ההנהלה של המושב). הועדה המקומית לתכנון ובניה סירבה להמליץ על הפקדת התכנית מאחר והיא חרגה מהמכסה שהוקצבה לתכניות ההרחבה היינו מכסה של יחידת דיור אחת לכל נחלה. (2) למרות האמור לעיל ניסתה האגודה לקבל את אישור ועדת הפרוגרמות במשרד החקלאות להרחבה בהיקף של 128 יחידות דיור כדי לאפשר גם למתיישבים במשקי העזר ובבתים המקצועיים שבמושב להנות מתכנית ההרחבה. ניסיונות אלה לא נשאו פרי. (3) ביום 19.7.92 הודיעה ועדת הפרוגרמות למושב כי הועדה דנה בבקשת המושב והחליטה לאשר הרחבה של 109 יחידות בלבד עם עדיפות לבני המקום (ר' נספח ז' לתצהירו של מר אורן). ח. ביום 12.2.94 אשרה האסיפה הכללית של האגודה את תכנית ההרחבה, בהיקף של 109 יחידות מגורים, והחליטה כי המגרשים יוקצו לחברי האגודה בלבד, לצאצאיהם או למי מטעמם (ר' נספח ט' לתצהיר אורן). ט. ביום 1.8.94 הגיש ועד האגודה, בשם האגודה, את התכנית שד/במ/7/60 לול"ל (הועדה לבניה למגורים ולתעשיה, מחוז המרכז). התכנית לא כללה הקצאת מגרשים במסגרת תכנית ההרחבה (ר' ס' 44 לתצהירו של מר אורן שלא נסתר). י. ביום 7.11.94 התקיימה ישיבת חברי ועד הנהלת המושב בה הוחלט לעשות מאמצים נוספים להרחבת תכנית ההרחבה על מנת לכלול במסגרתה גם את המתיישבים במשקי העזר ובבתים המקצועיים. בועדה האמורה נכלל גם מר י. פולמן, אחד מהמבקשים בתובענה זו (ר' נספח י"א לתצהיר אורן). ביום 6.9.95 פנתה האגודה פעם נוספת למנהל רשות התכנון במשרד החקלאות בבקשה להגדיל את תכנית ההרחבה ולאשר תוספת של 20 יחידות דיור, כדי לאפשר לבני הדור הממשיך של משקי העזר והבתים המקצועיים להשתלב בתכנית (ר' נספח י"ד לתצהיר אורן). ניסיונות המושב להגדיל את היקף תכנית ההרחבה לא צלחו. יא. ביום 17.12.95 קיבלה מועצת המינהל החלטה נוספת, החלטה מס' 737 (להלן: "החלטה 737"). סעיף 4(א) להחלטה 737 קובע כדלקמן: "4(א) מגרשי המגורים יוחכרו על ידי המנהל למועמדים שיומלצו על ידי האגודה, ובלבד שהמגרש מיועד למגורים והמועמד אינו בעל זכות של נחלה, מגרש מגורים או משק עזר בישוב, או בישוב אחר, וכן אינו חבר קיבוץ או חבר מושב שיתופי." תחולת החלטה 737 היא מידית תוך שהיא נותנת ארכה של כחודשיים וחצי (עד 29.2.96) לסיום והשלמת ביצוע עסקאות לפי החלטה 612 (ר' ס' 12-11 להחלטה 737). יב. ביום 27.12.95 התכנס ועד המושב והחליט להמליץ בפני האסיפה על הקצאת 109 מגרשים בתכנית ההרחבה, לבניהם של בעלי הנחלות ולמומלצים מטעמם, וכן המליץ על תכנון 19 מגרשים נוספים אשר ישווקו בעדיפות לבני משקי העזר והבתים המקצועיים (ר' נספח ט"ו לתצהיר אורן). יג. ביום 19.2.96 אשרו מוסדות התכנון והבניה את תכנית ההרחבה -תכנית שד/במ/7/60. יד. ביום 24.2.96 התכנסה האסיפה הכללית של האגודה והחליטה על הרשמה להגרלת מגרשים וביצוע בפועל של ההגרלה במסגרת תכנית ההרחבה, כשההליכים בתיק זה, שכבר החלו, מדווחים לנוכחים. (התובענה הוגשה ב- 7.1.96); (ר' נספח כ' לתצהיר אורן). טו. בעקבות ההליכים המשפטיים בתיק זה ועפ"י החלטת כב' השופטת ש. סירוטה מיום 2.2.96 (והבהרות לאותה החלטה) "הוקפאו" שש יחידות במסגרת תכנית ההרחבה עד לסיום ההליכים בתיק זה. ראה החלטה מיום 31.3.97: "הנני להבהיר כי אין בצו המניעה כדי למנוע קבלת דמי היתר מהוונים וחתימה על חוזה עם התושבים הנ"ל, תשלום דמי ההיתר, חתימה על תכניות כולל תכניות בניה וכל הכרוך בעבודות הפיתוח, באשר ההחלטה התייחסה למניעת חלוקת שישה מגרשים מתוך מכלול המגרשים." טז. בשלב מאוחר יותר אושרה תכנית הרחבה של יחידות נוספות (שלב ב') וההרשמה להקצאה זו היתה פתוחה לכל התושבים - חברי האגודה, בעלי משקי עזר ובתים מקצועיים. המבקשים לא הגישו בקשות במסגרת שלב ב' של ההרחבה ומשום כך גם לא קיבלו מגרשים בשלב ב' של תכנית ההרחבה. יז. שלב ב' של ההרחבה איננו חלק מהתובענה הנוכחית. בקשה לתיקון התובענה לצורך הכללת סעד חלופי במסגרת הרחבה ב' נדחתה. (ר' החלטתי מיום 26.10.99 בבש"א 30024/99). גם בקשה לצו מניעה זמני המתייחס להרחבה ב' נדחה ע"י כב' השופט י. זפט (ר' החלטה מיום 7.12.99 בבש"א 30023/99). יח. המבקשים סברו כי זכויותיהם נפגעו, כי החלטה 737 פוגעת בזכויותיהם להקצאת מגרשים, גורמת להעדפת בני חברי האגודה ולאפליית המבקשים ומשום כך הגישו, ביום 7.1.96, את התובענה הנוכחית. יט. פסק דין זה דן, אם כן, בתובענה שהגישו המבקשים, כשהמחלוקת בין הצדדים מתייחסת לשלב א' בלבד של תכנית ההרחבה. 3. דיון: א. עתירתם הראשונה של המבקשים היא להצהיר כי התיקון להחלטה 612 (הכוונה להחלטה 737), ככל שהוא קשור בשיקול דעתה הבלעדי של האגודה השיתופית בנושא הקצאת מגרשים, מבוטל. ב. ביום 29.10.98 ניתן פסק דין ע"י ביהמ"ש העליון בע.א. בארותיים, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' מרים ארד ואח', פ"ד נב(4) 614 שם נדחתה עתירה לביטולה של החלטה 737 ונקבע כי החלטה זו תקפה. משום כך אין עוד מקום לדון בעתירת המבקשים להצהיר כי החלטה זו בטלה ודין עתירה זו להידחות. ג. אשר על כן ומכוח פסק דין "בארותיים" אני דוחה את עתירתם הראשונה של המבקשים להצהיר על בטלותה של החלטה 737. 4. ב"כ המבקשים היתה ערה לכך כי בעקבות פס"ד בארותיים, דינו של חלק ניכר מהתובענה להידחות, וכך הצהירה בעמ' 16 לפרוטוקול מיום 5.12.99: "אין מחלוקת היום לגבי החלטה 737 ועל תקיפותה וגם על החלטה 612. מה שנשאר האם המבקשים כתושבי מקום בנווה (ירק -ש.ג.) זכאים או לא להשתתף בהקצאה של מגרשי מגורים שמוקצים על ידי מנהל מקרקעי ישראל לפי המלצתה של האגודה השיתופית כאשר הזכויות צריכות להיבחן, כפי שהיו ביום הגשת התביעה… הפלוגתא לדיון היום לטעמנו, האם נימוקי האגודה למנוע את השתתפות המבקשים בהקצאת המגרשים בהרחבת היישוב נוה ירק עומדות במבחן משפטי והאם מזה נגזר גם האם סרוב המינהל להקצות את אותם מגרשים בעקבות עמדת האגודה עומד אף הוא במבחן משפטי." 5. עיון בסעדים ב'-ד' לתובענה מגלה כי המבקשים עותרים בהם לחייב את משיב 1 בהקצאת מגרשים, רישום צאצאי בעלי זכויות חכירה ומשקי עזר וחיוב משיב 1 לכלול את אותם צאצאים בהגרלה. אין בסעדים אלה כל עתירה כנגד משיבים 5-3 ומטעם זה דין התובענה, ככל שהיא מתייחסת למשיבים 5-3, להידחות. צודקת עו"ד דותן, ב"כ משיבים 3 ו- 4, כי לאחר פסק דין בארותיים אין עוד התביעה מגלה כל עילה כלפי המינהל ודינה להידחות (ר' סעיף 7 לסיכומי משיבים 3 ו- 4). 6. המבקשים ניסו לטעון בשלבים שונים של הדיון כי הם חברים באגודה. אין ממש בטענה זו ומוטב היה אילמלא נטענה. עיון בסעיפים 8, 32 ו- 34 לתובענה מעיד כי המבקשים עצמם הבחינו באופן ברור בין 108 משפחות החברות באגודה השיתופית לבין 20 משפחות אחרות בעלות משקי עזר ובתים מקצועיים, שאינן חברות האגודה. הבחנה זו עולה גם מסעיף 7 ו- 31 לתצהירו של מר פולמן שצורף לתובענה. יתירה מכך - בעמ' 6 לפרוטוקול מיום 19.6.00 העיד מר פולמן כי הוא אינו חבר באגודה ולמיטב ידיעתו גם שאר המבקשים אינם חברים באגודה. כשנשאל מר ראובן, אשר הצהיר בתצהירו כי הוא חבר באגודה, מדוע הצהיר זאת השיב: "היתה לי הרגשה שאני חבר באגודה" (ראה פרוטוקול מיום 19.6.00, עמ' 21). בעניין זה ראה גם מכתבה של עו"ד קופר-דונקלמן מיום 31.10.93 (נספח ט"ז לתובענה) בו מודה עו"ד דונקלמן במפורש כי המבקשים אינם חברי האגודה. ב"כ המבקשים בסיכומיה הבינה כי המבקשים אינם חברי האגודה ולכן ציינה, בסעיף 24 לסיכומיה: "המבקשים ביקשו להוכיח לביהמ"ש כי בעת קבלתם לישוב, הם הפכו לחברים באגודה. אמנם חברים בעלי מעמד מוגבל, אך נגבו מהם דמי כניסה, והם עברו הליך קליטה בדיוק כמו כל מועמד המבקש לרכוש נחלה חקלאית ביישוב...". (ההדגשה אינה במקור - ש.ג.) מעמד זה של "חברות מוגבלת" באגודה לא הוגדר, לא הובהר ולא הוכח וטענת המבקשים כי הם חברי האגודה, לא הוכחה, ולו לכאורה. כאמור, מוטב היה אילמלא נטענה טענה זו אשר אין בה כל ממש. ראוי גם לצטט מסיכומי ב"כ המינהל, המקובלים עלי לחלוטין, בסעיף 10 לסיכומים: "ניסיונות המבקשים לטעון כאילו הם חברים באגודה, הינם ניסיונות סרק ונסתרים בעליל על פי הוראות הדין ולרבות תקנון האגודה." אשר על כן טענת המבקשים לפיה הם חברים באגודה נדחית. 7. ביום 12.2.94 אשרה האסיפה הכללית של האגודה את תכנית ההרחבה בהיקף של 109 יחידות מגורים והחליטה כי המגרשים יוקצו לחברי האגודה בלבד, לצאצאיהם או למי מטעמם. המבקשים אינם חברי האגודה ומשום כך קיים שוני בין חברי האגודה לבין בעלי משקי עזר ובתים מקצועיים והחלטה לפיה מגרשי ההרחבה יועדו רק לצאצאי בעלי הנחלות אינה סותרת את החלטה 737. עמדה זו היא גם עמדת המינהל, הן על פי עדותו של מר קריספין מטעם המינהל והן על פי הנטען בסיכומי המינהל (ר' סעיף 5 לסיכומים). החלטה 737 ביטלה את אמות המידה ביחס לחלוקת המגרשים עפ"י החלטה 612. מכלל "הן" אתה שומע "לאו", לאמור - הורחב שיקול דעתה של האגודה והעדפת חברי האגודה על פני מתיישבים אחרים איננה סותרת את החלטה 737. 8. טוענים המבקשים כי החלטת אסיפת האגודה מיום 12.2.94 אינה עולה בקנה אחד עם החלטה 612 והמבקשים היו זכאים, באותו מועד, למגרשים, עפ"י החלטה זו של המינהל. לאור טענה זו מן הראוי לבדוק את העובדות הרלוונטיות וההשלכות המשפטיות לעניין טענה זו. 9. א. ההליכים לייזום וקידום תכנית ההרחבה במושב החלו עוד בשנת 1990, מספר שנים לפני כניסתה לתוקף של החלטה 612. ב. ביום 12.2.94 אישרה האסיפה הכללית של האגודה את תכנית ההרחבה בהיקף של 109 יחידות והחליטה על הקצאת המגרשים לחברי האגודה וצאצאיהם או למי מטעמם. ג. החלטה זו של האסיפה הכללית התקבלה לפני שהליכי תכנון תכנית ההרחבה הושלמו. במהלך התקופה מאז 1990 ועד 1996 הגיש המושב מספר תכניות הרחבה לאישור ואלה נדחו ורק ב- 19.2.96 אישר המינהל את תכנית ההרחבה הסופית. ד. במועד זה של אישור תכנית ההרחבה (19.2.96) כבר היתה בתוקף החלטה 737 שמועד תחילתה חל ביום 17.12.95. עפ"י החלטה זו לא נאסר ליתן עדיפות לחברי האגודה. החלטה 737 ביטלה את אמות המידה שנכללו בהחלטה 612 לעניין המועמדים להקצאת מגרשים. ה. החלטת ועד המושב האחרונה לעניין הקצאת המגרשים התקבלה ב- 27.12.95, והחלטת האסיפה הכללית של האגודה בה הוחלט על מועד ההרשמה להגרלה והגרלה בפועל התקבלה ב- 24.2.96. במועדים אלה היתה כבר החלטה 737 בתוקף, שכן מועד תחולתה הוא מיום קבלתה, היינו 17.12.95. ו. בין אם מועד תחילת הליכי ההקצאה הוא המועד הקובע ובין אם מועד ההרשמה להגרלה הוא הקובע לעניין תחולת החלטה 737, שני מועדים אלה נופלים בתקופה בה היתה החלטה 737 בתוקף. ז. אין לאזרח זכות קנויה כנגד שינוי מדיניות. ר' בג"צ 4556/93 יצחק הילמן נ' שר האוצר ואח', תק' עליון 95(3) 369. ח. החלטת האסיפה משנת 1994, שעמדה בסתירה להחלטה 612 שהיתה אז בתוקף, בטאה הצהרת כוונות, כפי שטוענות משיבות 1 ו- 2, ומכל מקום - בפועל לא נעשה דבר. במישור החיצוני לא נעשתה כל פניה מטעם המושב למינהל בעניין הקצאת המגרשים ולא נעשה כל ניסיון להגיש למינהל רשימת מומלצים או מסמכים אחרים לאישור תכנית הקצאות המגרשים. במישור הפנימי לא הוכח כי נעשו פעולות כלשהן בעקבות החלטת האסיפה כמו הרשמה, הכנת רשימת מומלצים, הכנה להגרלה או פעולות דומות. מחומר הראיות עולה כי לאור העובדה לפיה התכניות היו עדיין בהליכי אישור אצל הרשויות השונות, ולאור ההתנגדות שעוררה החלטת האסיפה משנת 1994, הושאר נושא הקצאת המגרשים על סדר היום הציבורי במושב, עד לקבלת הסכמה או מציאת פתרון, בין היתר, ע"י קבלת אישור ליחידות נוספות בתכנית ההרחבה אשר יענו גם על דרישת בעלי משקי העזר והבתים המקצועיים. ניסיונות המושב להביא לפתרון שיענה על צרכי כל בני המקום עולה גם מנספחים י"א ו- י"ד לתצהירו של מר אורן. ט. ב"כ המבקשים מפנה לע.א (ת"א) 819/96 ישרש מושב עובדים בע"מ נ' מירב ליאני, פסק דין מיום 23.11.97 (טרם פורסם). פסק דין זה שונה מענייננו מבחינה עובדתית. בפסק דין ישרש בוצעה ההרשמה להקצאת המגרשים וההגרלה בעת שהחלטה 612 היתה בתוקף. עקב התנהגות המושב שם, שנהג בגב' ליאני ב"זלזול והתנשאות" היא איחרה את המועד לרישום להגרלה עד שהתקבלה החלטה 737. בפסק דין זה נפגעה זכותה של גב' ליאני בפועל שכן אילו נרשמה יכולה היתה לזכות במגרש, מאחר ומפסק הדין עולה כי אילו השתתפה בהגרלה היה לה "סיכוי סביר להשתתף בתכנית ההרחבה ולזכות בחלקת קרקע". עוד ראוי לציין כי בפס"ד ישרש ניתן היה בפועל להגיש למינהל את רשימת המומלצים. לענייננו - בשנת 1994 היתה תכנית ההרחבה בהליכי אישור, עדיין לא התגבשה רשימת מומלצים, טרם נערכו הגרלות ועדיין לא הוגשה רשימת מומלצים למינהל. יתירה מכך - המושב לא התחמק מהמבקשים אלא ניסה שוב ושוב להביא לפתרון אשר יענה על דרישות המינהל לפי החלטה 612 ויהיה מוסכם על הכל. מר אורון העיד בעמ' 12-11 לפרוטוקול מיום 14.1.01 כדלקמן: "נכון שכשהתחלנו לקדם את תכנית ההרחבה התכוונו להשיג עוד כמה מגרשים כדי לפתור את בעית המגרשים. היתה החלטת ביניים, הדברים ריחפו באויר ומה שנקרא 737 זה 100 אחוז, הצענו לבעלי משקי עזר והתושבים שהתאזרו (צ.ל יתאזרו - ש.ג.) בסבלנות ויקבלו חלקות במסגרת 15%... התלבטנו בתוך היישוב באסיפות הרבות שקיימנו ואת ההחלטה הסופית קיבלנו ברגע שיכולנו לפעול על פי 737 שזה פתר את בעיות הכלליות של כל בני המושב." ובעמ' 13: "ההחלטה הראשונית היתה שאנו נותנים לכל נחלה מגרש וכיוון שהיא לא עמדה במבחן המציאות של תקנת המינהל, היו לנו את כל העכובים ועד שהגענו להחלטה 737 שאפשרה לנו להחליט שהאגודה היא זו שמסמנת את המגרשים." עדותו של מר אורון מתקבלת על דעתי והיא גם נתמכת במסמכים. המושב אכן רצה, מלכתחילה, להעניק את המגרשים לחברי האגודה אולם משדרשו בעלי משקי העזר והבתים המקצועיים להשתתף בהקצאה, והחלטת המושב לא התיישבה עם החלטה 612 של המינהל, ניסה המושב באופן פעיל לפתור את הבעיה ע"י הגשת תכניות לאישור המינהל אשר בהן יוקצו מגרשים נוספים מעבר ל- 109 מגרשים שאושרו. התנהגות המושב לא היתה של "זלזול והתנשאות" בדומה לעובדות בפס"ד ישרש ואף לא התנהגות מכוונת לסחבת או שיהוי. ההיפך הוא הנכון - המושב ניסה לפתור את המחלוקת שנוצרה כתוצאה מרצונו הראשוני לחלק את המגרשים לחברי האגודה לבין רצונו לענות גם על דרישות בעלי משקי העזר והבתים המקצועיים. בעניין זה מקובלים עלי לחלוטין דברי משיבים 1 ו- 2 בסעיף 28 לסיכומיהם לפיהם "המבקשים לא טרחו להציג בפני בית המשפט את דבר הקמת הועדה האמורה, כמו גם את יתר המאמצים שהאגודה עשתה על מנת לאפשר להם להיכלל במסגרת תכנית ההרחבה." י. עוד ראוי לחזור ולציין כי באותם מועדים (בהם חלה החלטה 612) טרם ניתן אישור סופי לתכנית ההרחבה ע"י רשויות התכנון והבניה ומשום כך לא היה טעם בהגשת רשימת מומלצים, עריכת הגרלה ובהמשך העיסוק בעניין. יא. טעוני המשיבים והסבריהם לענין השתלשלות העניינים ולפעולות הועד והאסיפה הכללית מגלים התנהגות סבירה מטעם המושב. העובדות המבססות טיעונים והסברים אלה לא נסתרו ומשום כך אין לקבל את טענות המבקשים לפיהן זכאים הם למגרשים מכוח עמידתם בתנאים של החלטה 612 בשנת 1994. 10. ב"כ המבקשים מפנה לנספחים י"א-כ"ז שצורפו לתובענה המקורית ומבקשת להוכיח את טענות המבקשים באמצעותם. צודקים ב"כ המשיבים הטוענים כי משעה שס' 29 ו- 32 לתובענה תוקנו ע"י החלפתם בסעיפים חדשים, ומשלא צורפו הנספחים לתובענה המתוקנת - אין הם חלק מהתובענה. יחד עם זה - מאחר והתצהירים שצורפו לתובענה המקורית מתייחסים לנספחים אלה, מצאתי להתייחס אליהם, על אף האמור לעיל. עיון במסמכים אלה מעיד כי הם מהווים, בעיקר, חלופת מכתבים בין המינהל לבין מר פולמן (מיחידי המבקשים) ובאת כוחו וכן עם גורמים נוספים. מר פולמן לא שלח לאגודה עותק ממרבית מכתבים אלה ומכתבי המינהל אף הם לא הופנו לאגודה. יתירה מכך - באותו מועד לא פנתה האגודה למינהל בבקשה לבצע את תכנית ההרחבה לפי החלטה 612 שכן תכנית ההרחבה במועדים אלה טרם אושרה אלא בפברואר 1996. משום כך, מכתבים אלה אינם מתייחסים לתכנית הרחבה תקפה אלא לתכנית שטרם הבשילה וטרם אושרה. מכתבים אלה גם אינם מתייחסים לפניות האגודה למינהל שכן לא היתה כל פניה של האגודה למינהל, במועדי משלוח המכתבים, בעניין הקצאת מגרשים בתכנית ההרחבה. זאת ועוד - המכתבים נכתבו בתקופת חלותה של החלטה 612 והם נכונים לתקופה בה נכתבו. משהגעתי למסקנה, כאמור בפסק דין זה, כי במועדים בהם הבשילה תכנית ההרחבה והתקבלה ההחלטה להקצאת המגרשים ולהרשמה להגרלה חלה כבר החלטה 737, כי אז אין בנספחים י"א-כ"ז לתובענה כדי להועיל למבקשים. 11. א. החלטה 737 התקבלה ב- 17.12.95 וביטלה את החלטה 612. הקצאת המגרשים בענייננו נעשתה בפברואר 96' ובתקופה זו היתה כבר החלטה 737 בתוקף ומשום כך חלה על הענין החלטה 737. לעניין זה ראה ה"פ (י-ם) 628/95 מכלוף נ' בית שיקמה, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח', תק' מח 97(1) 2712, שם נפסק בס' 16 לפסק-הדין: "החלטה האסיפה הכללית נעשתה כשהחלטה 612 היתה בת-תוקף, ועל בסיסה של ההחלטה האמורה. אולם, משלא יוחדו כל היחידות ולא שווקו בזמנם, ובעת שהיתה החלטה 612 בתוקף, הרי משבוטלה החלטה זו בהחלטה 737, על המושב לפעול לפי הוראות החלטה 737... אכן, המסקנה ההגיונית והנכונה היא שהמושב יפעל על פי הקריטריונים שנקבעו בהחלטה 737, שהיא ההחלטה המאוחרת שביטלה את קודמתה. למושב גם אין אפשרות שלא לפעול לפי החלטה 737, לגבי הליכים שלא החלו או לא הושלמו. בעניינה של המבקשת, אפילו יקבע כי היא זכאית להכלל כמועמדת לקבלת מגרש בתכנית ההרחבה, ההליכים לגביה לא החלו במינהל ולא הושלמו, וממילא צריך שהוראות החלטה 737 יחולו עליה. זאת, גם אם בשעת הגשת בקשתה חלו הוראות החלטה 612". ראה גם ת"א (י-ם) 764/95 פנחס לוי ואח' נ' בני ראם ואח' , תקדין מח 97 (3), 2972. בענייננו, כאמור, לא הוחל בהקצאת המגרשים שעה שהחלטה 612 היתה בתוקף. יתרה מכך - הקצאת מגרשים באותו מועד לא היתה אפשרית שכן רשויות התכנון אישרו את תכנית ההרחבה רק בפברואר 96'. תכנית ההרחבה והקצאת המגרשים התבצעה במסגרת הוראות החלטה 737. האגודה לא פנתה למינהל בבקשה לבצע הרחבה בהתאם להחלטה 612, האגודה לא הקצתה מגרשים בהתאם להחלטה 612, המבקשים לא פנו לאגודה בבקשה להקצות להם מגרשים בהתאם להחלטה 612 והאגודה לכן גם לא סרבה לבקשה שכזו. ב. גם אילו רצתה האגודה לבצע את תכנית ההרחבה בהתאם להוראות החלטה 612 היא לא יכלה לעשות כן. סעיף 11 להחלטה 737 קובע כי ניתן יהיה להשלים ביצוע עסקאות שהוחל בטיפול בהן לפי החלטה 612 ובלבד שתשלום דמי החכירה וחתימת הסכם פיתוח יבוצעו לא יאוחר מ- 29.2.96. לענייננו - תכנית ההרחבה אושרה, כאמור, רק בפברואר 96' ומשום כך מובן הוא כי האגודה לא פנתה למינהל בבקשה לאשר את תכנית ההרחבה והקצאת המגרשים לפני אישור התכנית במוסדות המינהל ומשום כך ניתן היה לבצע את תכנית ההרחבה רק לפי החלטה 737. לאור האמור לעיל, ניתן לקבוע, כי על נושא המחלוקת בתיק זה היינו הקצאת המגרשים בשלב א' של ההרחבה, חלה החלטה 737. 12. כאמור, הקצאת המגרשים בהרחבה ניתנה לחברי האגודה בלבד. טוענים המבקשים כי העדפה של בני חברי האגודה על פני צאצאיהם של בעלי זכויות חכירה במשקי עזר או בתים מקצועיים מהווה קריטריון שרירותי, מפלה ולוקה בחוסר סבירות קיצוני. העדפת קבוצת בני אדם על פני קבוצה אחרת הוכרה בפסיקה ונקבע כי אין בה הפליה, באותן נסיבות. ראה בג"צ 528/88 אליעזר אביטן נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח', פ"ד מג(4) 297, 299: "עקרון השיוויון בא לשרת מטרה של תוצאה צודקת. לא השוויון ה"טכני" או "הפורמאלי" הוא הראוי להגנה, אלא השוויון המהותי, דהיינו השוויון בין שווים. בני האדם, או קבוצות בני אדם, שונים לא אחת זה מזה או זו מזו בתנאיהם, בתכונותיהם ובצורכיהם, ולעיתים יש צורך להפלות בין מי שאינם שווים כדי להגן על החלש או הנזקק, לעודדו או שקדמו... לפיכך, השאלה המתעוררת כשנטענת טענת הפליה אינה רק אם פלוני מופלה לטובה לעומת אלמוני, אלא גם יש לברר, אם ההפליה היא בלתי מוצדקת. דהיינו, האם מסיבות זהות גררו אחריהן יחס שונה. ההבחנה בין מסיבות שונות, מאידך, אין בה משום הפליה... מהאמור לעיל עולה, וכזו היא פסיקתו העקבית של בית משפט זה, שכדי לבסס טענת הפליה בלתי מוצדקת, העשויה לשמש יסוד להתערבותו של בית משפט זה, אין די להצביע על יחס שונה, אלא גם יש צורך להראות, שהיחס השונה ניתן למי ששונים במאפייניהם הרלוואנטים ומתוך שיקולים פסולים." לעניין העדפת בני חברי האגודה על פני מי שאינם חברים ר' ה.פ. (ת"א) 1617/97, אסתר חסון ואח' נ' כפר טרומן, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח', דינים מחוזי לב(2) 121, שם נפסק בסעיף 6 לפסה"ד: "מבחינתי דרך ההתבוננות הראויה היא במקור הקרקע ששימשה ליצירת 69 המגרשים. כאמור, הקרקע נלקחה מהמשבצת של המושב. תהא זכותם של המושב ושל החברים בו במשבצת אשר תהא, אין חולק על כך שלחברי המושב זיקה למשבצת. לאור אותה זיקה, אין לומר שמתן עדיפות לבניהם של חברי האגודה על פני מי שאינם חברים, מהווה אפליה לרעה של האחרונים." 13. גישה זו של העדפת חברי האגודה על פני מי שאינם חברים התקבלה גם על דעת המינהל והוא אף מנמק את עמדתו. בסעיף 6 לתצהירו השני מצהיר מר דרור קריספין, מנהל האגף החקלאי במינהל מקרקעי ישראל כדלקמן: "6. להלן אפרט את הנימוקים שהובילו לביטול החלטה 612 ולקבלת החלטה 737. א. כקבוע בהחלטה 612, השטח המיועד להרחבה למגורים יופרש מתוך שטח המשבצת של האגודה. כל חברי האגודה שהינם בעלי זכויות בנחלה - להבדיל מבעלי זכויות במשק עזר או במגרש - מחזיקים בשטחים הכלולים בשטחי המשבצת של האגודה… שטחים אלה מהווים חלק בלתי נפרד מנחלתם ומכונים חלקות ב',ג' של הנחלה… טענת חברי האגודה בעלי הזכויות היתה - אם כן - כי לשם ביצוע תכנית ההרחבה נדרשים הם לתרום מהשטחים בהם להם "יש זכויות" לעומת בעלי זכויות של משקי עזר או מגרשי מגורים, אשר אינם תורמים מאומה לשם ביצוע תכנית ההרחבה, ומאידך אין לצאצאים של חברי האגודה בעלי הזכויות בנחלה כל עדיפות על בני מקום אחרים. עוד טענו חברי האגודה בעלי הזכויות בנחלה כי בעוד שהם נושאים בחובות האגודה, האחרים, דהיינו בעלי זכויות של משקי עזר או מגרשי מגורים, שאינם חברי האגודה, אינם נושאים בחובות אלה, ולמרות זאת נהנים צאאי האחרים מההרחבה באופן זהה לאלה הנושאים בחובות האגודה. בטענה זו, היה ממש" (ההדגשה אינה במקור - ש.ג.) מהאמור לעיל עולה כי גם המנהל קיבל את עמדת חברי האגודה לפיה עקב "תרומתם" לתכנית ההרחבה ע"י תרומת חלק מקרקעותיהם, זכאים הם גם להעדפת צאצאיהם על פני בני המקום אשר לא תרמו כל קרקע לצורך תכנית ההרחבה. בעניין זה העיד מר יוסף פולמן, מיחידי המבקשים, בעמ' 9 לישיבה מיום 19.6.00: "אני לא תרמתי שום שטח שלי לטובת שטח התכנית - 142.5 דונם וגם אף אחד לא ביקש ממני לתרום שטח." ובעמ' 10 העיד: "אני יודע שאנשים נתנו מהחלקות שלהם לטובת תכנית ההרחבה אבל קיבלו דברים אחרים וגם זאת אני יודע משמועה, לא ראיתי מסמכים על כך." בניגוד לידיעה מ"שמועה" העיד מר אורי אורן מידיעתו, בעמ' 15 לישיבה מיום 14.1.01: "לא נכון שההרחבה נבנתה על קרקעות של הפול הכללי של המושב ומעט אדמה חקלאית. חלקות ב' של המושב שהיו סביב המושב הם בסדר גודל של 20 דונם לכל נחלה. כיוון שהיה צריך לפנות כ- 10 עד 12 בעלי חלקות ב' מאדמתם ולהעבירם לחלקות האחרות, לפרדס, וכל זה לצורך ביצוע ההרחבה. ההרחבה בוצעה במלואה על חלקות ב' של החברים. על חלקות ב' של כ- 10 עד 12 חברים בנינו את ההרחבה. לחברים אלה נתנו קרקע חלופית במקום שטח ב' שלהם ובנוסף הקצנו להם מגרשים בהרחבה כמו לכל אחד." ובעמ' 20: "החלקות של ההרחבה, מגרשים של חצי דונם הוקצו על פני 10-12 חלקות בנות 20 דונם כל אחת, חלקות ב' של אותם חברים. על מנת לפנותם מחלקותיהם, האגודה הקצתה מתוך הפול הכללי חלקות חלופיות בנות 20 דונם לכל אחד מ'המפונים'. עקב כך, מתוך המאגר הכללי, נגרע מתוך חלקתו היחסי של כל אחד מחברי המושב כ- 2 דונם. המאגר שמתוכו הוקצתה קרקע ל'מפונים' היה שייך לכלל חברי המושב ולכן התוצאה היא שכל אחד מחברי המושב תרם כ- 2 דונם." (ההדגשה אינה במקור - ש.ג.) מהאמור לעיל עולה בבירור כי כל אחד מחברי האגודה תרם 2 דונם מכלל האדמה השייכת לו, במסגרת המאגר הכללי של אדמות חברי האגודה. עובדה זו לא נסתרה ומאידך המבקשים לא תרמו כל קרקע לצורך תכנית ההרחבה ומכל מקום - "תרומה" שכזו, בקרקע, לא הוכחה. משום כך אין מדובר בהפליה בין שווים אלא בהבחנה בין שתי קבוצות שונות. אני גם מסכימה להחלטת כב' השופטת ש. סירוטה בתיק זה, במסגרת המרצה 2284/96, שם נקבע (החלטה מיום 2.2.96): "העיקרון שלפיו פעלה האגודה היה עיקרון שוויוני, כל מי שהקצה קרקע מחלקתו יקבל מגרש. מספר המגרשים הוא כמספר חברי האגודה. מעמדם של המבקשים שונה. מצד אחד מצבם יותר טוב כי להם חוזה חכירה עם המינהל בעוד שחברי האגודה הם בעלי רשות. אין ממש בטענה של אפליה משום שהמבקשים נמנים על סוג אחר של אנשים. הם לא נשאו בחובות האגודה ויכלו להשתמש בחלקותיהם ככל שנראה בעיניהם". מדובר בשני ציבורים שונים הנבדלים זה מזה והעדפת בניהם של בעלי הנחלות, חברי האגודה, אשר תרמו כל אחד שני דונם לצורך תכנית ההרחבה, על פני המבקשים שלא תרמו כל קרקע לתכנית ההרחבה, היא הבחנה מותרת בין קהלים שונים אשר איננה פסולה ולטעמי, גם נכונה. 14. ב"כ המבקשים בסיכומיה התייחסה לדרישות הכספיות שהעלה המושב בעניין הקצאת המגרשים. אני מקבלת לחלוטין את טענת ב"כ המשיבים בסיכומיהם (סעיפים 65-66) לפיה הפכו והפכו בכתבי טענותיהם ולא מצאו, ולו פעם אחת, טענה או מסמך ממנו עולה כי האגודה דרשה מהמבקשים כספים כלשהם תמורת שילובם בשלב א' של תכנית ההרחבה. אי שילובם של המבקשים בשלב א' של תכנית ההרחבה נבע אך ורק מן הטעם הפשוט שמספר המגרשים תאם למספר חברי האגודה ולכן הוקצו המגרשים לחברי האגודה. (ראה סעיף 65, 66 ואילך לסיכומי משיבים 1 ו-2). 15. לאור התוצאה אליה הגעתי בעניין העדפת חברי האגודה משום תרומתם בקרקע לצורך תכנית ההרחבה לא מצאתי מקום לדון בטענות המבקשים להשתתפות כספית כזו או אחרת או לתשלום מיסים כאלה ואחרים. לטעמי - תרומתם של חברי האגודה בשיעור של שני דונם כל אחד לתכנית ההרחבה, די בה כדי להעניק להם העדפה מותרת על פני המבקשים אשר לא תרמו כל קרקע לצורך תכנית ההרחבה. 16. המבקשים מלינים על כך כי ב"רשימת הזכאים" אשר הגישה האגודה נכללים קטינים שהומלצו ע"י הוריהם, חברי האגודה. החלטה 737, בניגוד ללשונה המפורשת של החלטה 612, אינה קובעת תנאי סף של גיל ומשום כך אין פסול בהקצאת מגרשים לקטינים שהם צאצאיהם של חברי האגודה. בעניין זה העיד מר קריספין, מנהל האגף החקלאי במינהל, בעמ' 4 לפרוטוקול הישיבה מיום 14.1.01: "בדוגמא שאת מציגה לי: הורים במושב שנפטרו, כל ילדיהם עזבו את המושב וקטינה שהיא נכדתם שאינה גרה במושב היא מועמדת למגרש. בימי 612 קטינה זו לא יכולה להיות מועמדת. בימי 737 היא כן יכולה להיות מועמדת." לענייננו - הקטינים עליהם מלינים המבקשים הם צאצאי חברי האגודה (ר' סעיף 29 לסיכומי המבקשים) ואין מניעה לכלול אותם בין הזכאים במסגרת תכנית ההרחבה, עפ"י החלטה 737. יתירה מכך - מדוע יגרע חלקו של קטין להקצאת מגרש מכוח זכות הוריו החברים באגודה, רק משום שהוא קטין, ומדוע יועדף על פניו בגיר אשר הוריו לא תרמו כל קרקע לצורך תכנית ההרחבה? לפיכך - הקצאת מגרש לקטין בהמלצת הוריו, חברי האגודה, עומדת בתנאי החלטה 737, היא סבירה, צודקת ונכונה. 17. מלינים המבקשים כי ב"רשימת הזכאים" אשר הגישה האגודה נמצאים מומלצים שהומלצו ע"י חברי האגודה שנפטרו. עמדת המינהל הובעה בעדותו של מר קריספין, כמפורט בסעיף 16 לעיל, ולפיה המלצות אלה מתיישבות עם החלטה 737. צודקים ב"כ המשיבים בטיעוניהם המופיעים בסעיף 103 לסיכומים לפיהם החלטה 737 "אינה מעודדת" נישול יורשים חוקיים מעזבון הוריהם וצודקים המשיבים באמור בסעיף 105 בסיכומיהם: "החלטה 737 מאפשרת הקצאת מגרשים גם לקטינים, גם ליורשים, וגם לצאצאי חברים שאינם מתגוררים באופן זמני בישוב. בית המשפט העליון, בפסק דינו בעניין בארותיים, אישר, כאמור, את חוקיותה של החלטה 737." 18. המבקשים מלינים גם על מומלצים שהומלצו ע"י חברי האגודה שאינם תושבי הישוב שנים ארוכות, או לפחות במרץ 1996. גם המלצות אלה עולות בקנה אחד עם החלטה 737, ועדותו של מר קריספין בעמ' 4 לפרוטוקול מיום 14.1.01 מעידה כי גם מקרים אלו אינם סותרים את החלטה 737. 19. לעניין קטינים, נפטרים וחברי אגודה המתגוררים מחוץ למושב (סעיפים 16-18 לעיל) התייחס מר אורי אורן בתצהירו המשלים מיום 26.3.97 (המ' 4508/97) - סעיפים 22-27 לתצהיר. תצהירו של מר אורן מפרט ומסביר את העובדות הרלוונטיות לשלוש קבוצות אלה והוא תומך במסקנה לפיה ההמלצות בעניין מומלצים אלה עולות בקנה אחד עם החלטה 737. עוד מן הראוי לציין, בהתייחס לטיעוני המבקשים המפורטים בסעיפים 16-18 לעיל, כי המבקשים לא פרטו ולא הוכיחו את מלוא העובדות הרלוונטיות לכל אחד מהמומלצים היינו את כל העובדות והנסיבות המשפחתיות והאחרות ביחס לכל "מומלץ" כדי להוכיח כי הקצאת מגרש למומלצים אלה איננה צודקת, בנסיבות העניין. טענות אלה לא נכללו בתובענה המקורית אלא בתצהיר משלים מטעם מר יצחק אורן (מיום 28.8.00) ונטענו באופן תמציתי בסעיף 29 לסיכומי המבקשים. כאמור, אין פסול בהמלצה על קטינים, על צאצאי נפטרים ועל מומלצים ע"י חברי אגודה שאינם תושבי המקום. בהיעדר עובדות המתייחסות לכל "מומלץ" בנפרד, לא ניתן להתייחס באופן פרטני ומיוחד לכל מקרה ומקרה. 20. המבקשים טוענים (סעיף 28 לסיכומים) כי חוזי המשבצת מוציאים את זכויות חברי האגודות בנחלות החקלאיות מעזבונם. אין בטענה זו כדי להועיל למבקשים. סעיף 20ה' לחוזה המשבצת קובע כי במותו של חבר יועברו הזכויות בנחלתו לבן/בת זוגו ואם אלה אינם בחיים - לבן ממשיך ובאין בן ממשיך - עפ"י סעיף 114 לחוק הירושה תשכ"ה-1965. סעיף 114 לחוק הירושה תשכ"ה-1965 קובע כי משק חקלאי יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו ובאין הסכמה בין היורשים מי מוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי - יחליט ביהמ"ש לפי הנסיבות. סעיף 114 לחוק הירושה מסדיר את חלוקת הנחלה בין יורשי החבר. יורש המקבל את הזכויות בנחלה מקבל גם את הזכות להמליץ על מועמד לקבלת יחידה בהרחבה. 21. המבקשים טוענים כי הקצאת המקרקעין בענייננו, על פי החלטה 612 ולאחריה החלטה 737, נעשית על פי ענף של פטור ממכרזים לפי חוק חובת המכרזים, תשנ"ב-1992 ולתקנות חובת המכרזים, תשנ"ג-1993 (להלן: "תקנות המכרזים"). לטענתם, מדובר בפטור לפי תקנה 25(19) לפיה ניתן פטור ממכרז בגין הענקת זכויות במקרקעין לבנייה באזורים כפריים ל"תושבי אותו מקום" ואלה כוללים גם את המבקשים. משום כך, טוענים המבקשים, מנוע המינהל מלהפלות בין "תושב מקום" אחד לרעהו, מכוח התנאי לפטור ממכרז לפי תקנה 25(19). דין הטענה להידחות. התקנה החלה בענייננו היא תקנה 25(1) לתקנות המכרזים. תקנה 25(1) קובעת פטור ממכרז במקרה של: "הענקת זכויות במקרקעין למי שהוא בעל זכויות באותם מקרקעין או למי שיורה בעל הזכויות להעניקן; לעניין זה, 'בעל זכויות במקרקעין' - צד לחוזה פיתוח, לחוזה חכירה או חכירת משנה לתקופה של עשרים ואחת שנים לפחות, מי שזכאי כדין להיות צד לחוזה כאמור וכן מי שהיה צד לחוזה כאמור או מחזיק במקרקעין באופן רצוף, עשר שנים לפחות, בהסכמת המינהל;" האגודה היא צד לחוזה עם המינהל מאז הקמת הישוב היינו למעלה מ- 21 שנים והאגודה וחבריה מחזיקים במקרקעין נשוא תכנית ההרחבה, באופן רצוף ובהסכמת המינהל, למעלה מ- 10 שנים. משום כך ולאור תקנה 25(1) הנ"ל האגודה זכאית לפטור ממכרז בעניין הקצאת המכרזים בתכנית ההרחבה. ראה גם את סעיף 10 לתצהירו השני של מר קריספין בעניין תקנות חובת מכרזים והמסקנה אליה הגיע לפיה: "מאליו יובן כי תקנה 25(19) לתקנות המכרזים אשר עליה מסתמכים המבקשים כלל אינה רלוונטית. עניינה של תקנה 25(19) בהענקת זכויות במקרקעין לתושבי המקום ככאלה. ואילו בענייננו הפטור ניתן לאגודה ולא לתושביה." בעניין זה ר' גם ת.א (י-ם) 947/95, דעוס עובדיה (גדליה) ואח' נ' אחיעזר מושב עובדים של הפועל ואח', תקדין מח 98(3) 4649, ס' 35 לפסק הדין. 22. ב"כ המבקשים עותרת לייחד גם את מגרשם של משיבים 6 או 7 למסגרת המגרשים שיוקצו למבקשים. משיב מס' 6 הוא רועי משעל. מטעם רועי משעל הוגש תצהיר עדות ראשית חתום ע"י אביו, מר יעקב משעל. ב"כ המבקשת ויתרה על חקירתו של מר יעקב משעל. בסעיף 7 לתצהירו של מר יעקב משעל הוצהר כי רועי בנה את ביתו על מגרש 64 שהוקצה לו, חתם על חוזה חכירה מתאים עם המינהל ושילם את מלוא התשלומים שנדרשו ממנו כמפורט בתצהיר. כל הצדדים ערים לכך כי על פי החלטתה של כב' הש' סירוטה בהמרצה 2284/96 לא חל צו המניעה הזמני על היחידה ש"הומלצה" לרועי משעל. משום כך, המשיך רועי את כל ההליכים המינהליים ואף בנה על המגרש את ביתו. רועי הוא בן המקום, הוא בן לחברי האגודה, הוא עומד בתנאים של החלטות המינהל והוא הומלץ ע"י חבר אגודה אחר שהיה זכאי למגרש 64 עבור צאצאיו. לאחר שרועי משעל שילם את מלוא הכספים הנדרשים, מימן את הבנייה והקים את ביתו אין עוד מקום להעתר לסעד המקורי בתובענה לפיו יש לחייב את המשיב להקצות למבקשים גם את מגרשו של רועי משעל לצורך הגרלה. זאת ועוד. ב"כ המבקשים היתה ערה לכך כי במסגרת התובענה הוקפאו שישה מגרשים בלבד וביניהם לא נכלל המגרש של רועי משעל. אי לכך הגישה ב"כ המבקשים בקשה להרחבת צו המניעה למגרש נוסף (בש"א 30023/99) כאשר בבקשה זו צויין במפורש כי הוקפאו בתיק זה שישה מגרשים בלבד. המבקשים גם הגישו בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה ע"י הוספת סעד חילופי שיתייחס לשבעה מכלל חמישה עשר המגרשים שאושרו בשלב ב'. מהאמור לעיל עולה כי המבקשים היו ערים לקושי לממש שבעה מגרשים שכן רק שישה הוקפאו. אשר על כן, עתירת המבקשים, ככל שהיא מתייחסת למשיב מס' 6 נדחית. במאמר מוסגר מצאתי להתייחס לטענת ב"כ המבקשים לפיה לא הוגש תצהיר מטעם מר רידלר בעניינו של משיב 6 ומשום כך יש למחוק את הטיעונים בעניין תצהיר זה מסיכומי המשיב. עיון בתיק מעיד כי ביום 22.1.97 הוגשה הודעה מטעם עו"ד יעקב כהן, ב"כ משיב 6, לפיה מוגש תצהיר מטעם המבקש. התצהיר שצורף הוא תצהיר מטעם משה רידלר מיום 20.1.97 אשר הוגש, כאמור, לתיק ביום 22.1.97. 23. ב"כ המבקשים מעלה טיעונים דומים כנגד משיבה 7, גב' מלכה שיין, כפי שהיא טוענת כנגד משיב 6. בנוסף על כך טוענת ב"כ המבקשים כנגד משיבה 7 כי זו הגישה רק תצהיר אחד ממרץ 1997 ומאז לא יספה, לא התייצבה לדיוני ההוכחות, לא נחקרה על תצהירה ומשום כך יש למחוק את תצהירה. דין טענות אלה להדחות. גב' מלכה שיין הגישה תצהיר ביחד עם בקשתה (המ' 4352/97) ותצהיר זה מהווה תצהיר עדות ראשית. כך גם הוחלט, עפ"י הצהרת הצדדים, כי התצהירים המצויים בתיק יהוו תצהירי עדות ראשית (ראה החלטה מיום 5.12.99, עמ' 17 לפרוטוקול). אי התייצבותה של מלכה שיין בישיבות ההוכחות אין בו כדי לבטל את תצהירה וזכותה להגשת סיכומים. ב"כ המבקשים לא ביקשה את חקירתה הנגדית של גב' מלכה שיין על תצהירה ומשום כך גם לא נחקרה על תצהירה. בישיבה מיום 14.1.01, עמ' 1 לפרוטוקול, הודיעה ב"כ המבקשים כי היא החליטה לותר על חקירתו של המצהיר מטעם משיב מס' 6 ולא ביקשה לחקור את משיבה 7. בשום שלב לא הביעה ב"כ המבקשים את רצונה לחקור את משיבה 7 ומשום כך לא ניתן היום לקבל טענה לפיה לא התייצבה הגב' שיין לדיונים ולכן יש למחוק את תצהירה. 24. בסיכומיה טוענת ב"כ משיבה 7 כי יש לדחות את התביעה ככל שהיא מתייחסת למשיבה 7 ולשלילת זכותה של משיבה 7 ביחס לביתה ולמגרש 97 עליו הוא בנוי. גם מגרשה של גב' מלכה שיין הוצא ממסגרת צו המניעה וגם גב' שיין שילמה את התשלומים החלים עליו ובנתה את ביתה על המגרש והיא מתגוררת בו כשנתיים, כנטען בסיכומים. טוענת ב"כ המבקשים, בסעיף 12 ל"סיכומי תשובה לסיכומי המשיבים 6-7" שהגישו המבקשים, כי הטענה העובדתית, לפיה בנתה משיבה 7 בית משלה, לא צויינה בתצהירה של גב' שיין (באותו מועד טרם נבנה הבית) ולא הוגש תצהיר משלים התומך בטענה זו, כפי שנעשה מטעם משיב מס' 6. משום כך, טוענים המבקשים, אין לקבל את הטענה לפיה בנתה משיבה 7 בית על מגרשה. אף כי טענה זו היא נכונה עובדתית, לא ראיתי לקבלה ובגינה לדחות את טענתה של משיבה 6 לפיה שילמה את מלוא התשלומים ובנתה את ביתה על המגרש. כאמור, צו המניעה לא כלל את המגרש של משיבה מס' 7, היא היתה רשאית להמשיך ולשלם כספים בגינו ולבנות את ביתה. גם המבקשים מודים כי רק שישה מגרשים הוקפאו ואין לי אלא להניח במידת הסתברות קרובה לודאי כי משיבה 7 אכן בנתה את ביתה על המגרש שאם לא כן היו המבקשים מציינים זאת באופן ברור ומפורש וטוענים כי מגרש מס' 97 נותר עדיין ריק. אילו היה מגרשה של גב' שיין ריק היה הדבר מוצא את ביטויו, ללא ספק, בראיות המבקשים. מחדלה של ב"כ משיבה מס' 7 בהגשת תצהיר התומך בעובדה לפיה בנתה משיבה 7 את ביתה על המגרש איננו יכול ואיננו ראוי להוביל, לטעמי, לקביעה לפיה מגרש זה שעליו בנוי בית "יוצע" להגרלה בין המבקשים, כאילו היה זה מגרש ריק. משום כך ומהטעמים שפורטו גם בסעיף 22 לעיל ביחס לרועי משעל, עתירת המבקשים, ככל שהיא מתייחסת למשיבה 7, נדחית. 25. זאת ועוד - אינני סבורה כי העברת מגרש שקיבל חבר אגודה במסגרת ההרחבה לבנו של חבר אגודה אחר, היינו המלצת חבר אגודה להעברת המגרש "המגיע לו" בהרחבה לבנו של חבר אגודה אחר, ולא לבנים של בעלי משקי עזר או בתים מקצועיים, נוגדת את החלטה 737 או לוקה בחוסר סבירות קיצוני. 26. אשר על כן ולסיכום התביעה נדחית. 27. א. המבקשים ישלמו למשיבים 1 ו-2 הוצאות בסכום כולל של 20,000 ₪ + מע"מ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ב. המבקשים ישלמו למשיבים 3 ו-4 הוצאות בסכום כולל של 20,000 ₪ + מע"מ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ג. המבקשים ישלמו למשיב 6 הוצאות בסכום כולל של 10,000 ₪ + מע"מ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ד. אין צו להוצאות במסגרת היחסים בין המבקשים למשיבה 7. קרקעותהקצאת מגרשיםאגודה שיתופיתהקצאת קרקעות