להלן פסק דין בנושא בניה לא חוקית - ערעור על עונש: פסק דין בפני ערעור על גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בעכו, כב' השופט זיאד סאלח (להלן: "בית משפט קמא"), בתיק עמ"ק 21696/06, מיום 10/2/08. בכתב האישום המתוקן בתיק הנ"ל הואשמו המערערים והורשעו, על פי הודאתם, בעבירה לפי סעיף 204(א) ו- 253 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, בנתה המערערת מס' 1, אשר מערער מס' 2 הוא מנהלה, עשרה מבנים למגורים בשטח כולל של 1,778 מ"ר, כל זאת ללא היתר. מדובר בבניית שכונת מגורים חדשה בישוב הקהילתי "מנוף", באזור משגב שבגליל. המערערים הודו בעובדות כתב האישום המתוקן ובית משפט קמא גזר על המערערת קנס כספי בסך 60,000 ₪ ועל המערער קנס כספי בסך 30,000 ₪. עוד חוייבו הם לחתום על התחייבות להמנע מעבירה. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש, ובפועל כנגד הקנסות שנגזרו. המערערת טוענת, כי בפועל לא היה כלל מקום להעמידה לדין ומשנעשה כך, לא היה מקום לגזור קנסות בסכומים כה גבוהים. לטענתה, הוגשו בקשות להיתר ובפועל אף ניתן בסוף היתר למבנים עוד בטרם הוגש כתב אישום ואולם, לאחר שהחלה הבניה בפועל. מכאן גם ההודאה בביצוע עבירות הבניה ללא היתר. ואולם, המערערת טוענת כי העובדה שהוגשו בקשות להיתר ובפועל ניתן היתר בהתאם לבקשות, מצביע על כך שאם היתה עבירה הרי שמדובר בעבירה שהיא בעיקרה טכנית. עוד טוען ב"כ המערערים, כי במקרה זה היה מקום ליתן למערערת טענה של הגנה מהצדק ולחילופין, לגזור עליה עונש סמלי וזאת בשים לב לעובדה שמזמין העבודה כלל לא הועמד לדין. בפועל, הועמדה לדין החברה המבצעת כאשר בעלי הקרקע ומזמיני העבודה כלל לא הואשמו. בשים לב למכלול הנסיבות הנ"ל, עותרים המערערים להפחית באופן משמעותי את הקנסות. ב"כ המשיבה עותרת לדחות את הערעור. לטענתה, מדובר בחברה שהורשעה כבר ארבע פעמים בעבירות תכנון ובניה. לטענתה, יש לראות בחומרה את העובדה שהמערערת לא המתינה לקבלת ההיתרים, אלא ניסתה להתחיל לבנות בטרם ינתנו היתרים לפי הבקשות שהוגשו, והכל משיקולי רווח כלכלי. בנסיבות אלו, מבקשת היא כי בית המשפט ישאיר את הקנס על כנו וזאת כדי להבהיר שעבירות ממניע כלכלי יענשו באופן שיהפוך את העבירה הכלכלית לבלתי כדאית. דין הערעור להדחות. המערערת עוסקת בבניה ומנהלה גם הוא בקי בנדרש כדי לבנות כחוק. דווקא מגורמים מקצועיים עם ניסיון בכל ההיבטים החוקיים של בניה, היה מקום לצפות כי הדברים יעשו כדין. למערערת ארבע הרשעות קודמות בעבירות של בניה ללא היתר, וככל הנראה עד היום לא היה בכך כדי לגרום לה להקפיד במילוי הוראות החוק. בנסיבות אלו, נראה כי אין מנוס אלא לגזור את דינה ואת דינו של מנהלה באופן שיגרום להם להקפיד במילוי הוראות החוק בעתיד. למבנים שנבנו הוגשו בקשות להיתר בניה עוד קודם לתחילת הבניה. כפי שעולה גם אושרו ההיתרים. מכאן, שהיה על המערערים לפעול בדרכים החוקיות לזירוז גורמי התכנון והבניה, כך שיאשרו את ההיתרים בהקדם. לא היה כל מקום לנקוט בפעולות שננקטו בפועל, דהיינו להתחיל בבניה, זאת כאשר המערערים מודעים לצורך בהיתר. למעשה, הזדרזו המערערים ולא המתינו לקבלת ההיתר, וככל הנראה גם לא פעלו לזירוז הליכי הרישוי, אך ורק משיקולים כלכליים. צודקת ב"כ המשיבה/מאשימה, כי כאשר מבוצעת עבירה מטעמים כלכליים, יש לגזור עונשים שיהפכו את השיקול הכלכלי לשיקול מוטעה ויבהירו כי מי שיבצע עבירה מתוך כוונה לרווח, ימצא עצמו בהפסד. סבור אני כי יש טעם בטענת המערערים כי היה מקום לבחון גם את העמדת מזמיני העבודה לדין. ואולם, ענין זה אינו פוטר את המערערים מאחריותם, ובמיוחד כאשר מדובר באנשי מקצוע המודעים טוב מאחרים לדרישות החוק. אשר על כן, לא מצאתי בכך עילה כדי להפחית מהעונש שנגזר על המערערים. אוסיף עוד, כי בשים לב להיקף הבניה, העונש שנגזר אינו חמור כלל ועיקר ונראה שאלמלא אותם נתונים מיוחדים של המקרה, היה העונש הכספי שנגזר על המערערים צריך להיות אף גבוה בהרבה. אשר על כן, מכל הטעמים שפורטו, לא מצאתי כי בית המשפט קמא חרג ממדיניות הענישה הראויה, באופן המצדיק את התערבות בית המשפט הדן בערעור על גזר הדין. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה. בניהבניה לא חוקיתערעור