תאונת דרכים מלגזה

במסגרת המשפט נטען כי המלגזה אינה נכנסת בגדר כלי רכב מנועי כמשמעותו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. נטען כי המלגזה אינה רשומה במשרד הרישוי, אינה מבוטחת בביטוח חובה ומוגבלת לתנועה בשטח העבודה בלבד ואין לה היתר תנועה לנסיעה בכבישים. כך נטען כי לא מתקיימת דרישת הכשירות הנורמטיבית על מנת שהכלי ייחשב ככלי רכב

נטען בנוסף כי השימוש שנעשה במלגזה בעת התאונה לא היווה שימוש תחבורתי. המלגזה היתה באותה עת נייחת, התובע עמד מחוץ לה ובעצם שימשה לתובע כעמדת פריקה תוך כדי עבודתו לצורך העברת משטח הבלוקים אל עגלת הטרקטור אשר עמדה בסמוך. נטען כי שימוש כאמור לא ייחשב כתאונת דרכים על פי החוק.

להלן פסק דין בנושא תאונת דרכים מלגזה:

פסק דין

1.     התובע הגיש כתב תביעה נגד שני הנתבעים בטענה כי נגרמו לו נזקי גוף כתוצאה מתאונה. הנתבעת 2 שהינה חברה ביטוח, טענה כי מדובר בתאונת דרכים וכי אין היא נושאת באחריות בגינה. לאחר קיום הליכים מקדמיים הסכימו הצדדים לסכם בעניין זה.

האירוע נשוא התובענה

2.     בכתב התביעה תואר כי ביום 6.9.01 עת עבד התובע בשירות הנתבע 1 שתחום עיסוקו בכפר מג'אר, נפגע התובע בתאונת עבודה כאשר התובע עסק בהעמסת משטחי בלוקים שאוחסנו בעסק לתוך עגלת טרקטור. התובע העמיס משטח בלוקים על גבי שיני מלגזה, הרים את שיני המלגזה כלפי מעלה וירד מהמלגזה לטרקטור על מנת לפתוח את דופן עגלת הטרקטור כדי להניח עליה את הבלוקים אשר היו מוגבהים עדיין באויר. בעודו עומד ליד דופן הטרקטור, לפתע ירדו שיני המלגזה ומשטח הבלוקים ירד על כף רגלו השמאלית של התובע.

3.     בתצהיר נסיבות האירוע שנמסר על ידי התובע הוא חזר על עיקרי העובדות שפורטו בכתב התביעה:
"ביום 6.9.01 עבדתי... בתחום העסק אשר בבעלותו [של נתבע 1] בכפר מג'אר.
התאונה ארעה עת עסקתי בהעמסת משטחי בלוקים, מלט וטיט שאוחסנו בעסק לתוך עגלת טרקטור כדי לספק לאחד הלקוחות.
הספקתי לפרוק את הטיט והמלט על הטרקטור ופניתי לפרוק את משטח הבלוקים. לצורך כך העמסתי את משטח הבלוקים על גבי שיני המלגזה, הרמתי את שיני המלגזה למעלה וירדתי מן המלגזה לטרקטור על מנת לפתוח את דופן עגלת הטרקטור כדי להניח עליה את משטח הבלוקים אשר היה מוגבה עדיין באויר. בעודי עומד ליד דופן הטקרטור על מנת לפרוק את משטח הבלוקים, נחתו לפתע שיני המלגזה בפתאומיות יחד עם משטח הבלוקים שעליהם ונפלו בעוצמה על רגלי השמאלית".

4.     צויין בנוסף בתצהיר כי המלגזה לא היתה מבוטחת בביטוח חובה, שכן להבנת התובע ואחיו היא אינה רכב מנועי או מכונה ניידת.

טענות הצדדים

5.     בסיכומיהם קבלו הנתבעים על כך שלא סופקו נתונים טכניים אודות המלגזה ותיאורה או תמונה שלה. הנתבעים טענו כי מדובר במלגזת דיזל מתוצרת קטרפילר הנעה על ארבע גלגלים כאשר בחלק הקדמי ישנו מזלג אשר נועד להרמת המטען. על גבי המלגזה ישנו תא הנהג ובו הגה, דוושת גז ובלימה וכן ידיות אשר באמצעותן מתופעל את המזלג. השליטה במלגזה מתבצעת באמצעות סיבוב של הגה רגיל, כמו בכל רכב מנועי, והתנועה היא באמצעות ידית הילוכים. היעוד של המלגזה הינו רב שימושי - הן שינוע מטענים והן הרמה והורדה של מטענים. המלגזה רשומה במשרד הרישוי, בניגוד לטענת התובע. הוקצה למלגזה מספר רישוי 74-351 (המידע שלעיל נמסר במסגרת דו"ח חקירה נספח א' שצורף לסיכומי הנתבעת).

6.     באת כוח התובע טענה כי המלגזה אינה נכנסת בגדר כלי רכב מנועי כמשמעותו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. נטען כי המלגזה אינה רשומה במשרד הרישוי, אינה מבוטחת בביטוח חובה ומוגבלת לתנועה בשטח העבודה בלבד ואין לה היתר תנועה לנסיעה בכבישים. כך נטען כי לא מתקיימת דרישת הכשירות הנורמטיבית על מנת שהכלי ייחשב ככלי רכב (רע"א 613/95, קרנית נ' נחום, תק-על 97 (3), 647; רע"א 613/95 קרנית נ' עופר נחום ואח', פ"ד נא' (4) 659).

7.     נטען בנוסף כי השימוש שנעשה במלגזה בעת התאונה לא היווה שימוש תחבורתי. המלגזה היתה באותה עת נייחת, התובע עמד מחוץ לה ובעצם שימשה לתובע כעמדת פריקה תוך כדי עבודתו לצורך העברת משטח הבלוקים אל עגלת הטרקטור אשר עמדה בסמוך. נטען כי שימוש כאמור לא ייחשב כתאונת דרכים על פי החוק (ע"א 7481/00 סועד פטאפטה נ' יאסר עבדאללה אבו עבד, פ"ד נו' (3) 707; ע"א 9474/02 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינזון מהנדסים בע"מ, תק-על, 2003 (3) 2197). עוד נטען במקרה דנן כי נפילת המלגזה או חלק ממנה לא נבע מתוך ניצול כוח מכני וכי התאונה לא ארעה עקב שימוש במלגזה אלא כתוצאה מנפילת שן שהורכבה עליה.

8.     בנוסף, גם אם מדובר בכלי רכב מנועי אשר נעשה בו שימוש למטרת תחבורה, נטען לתחולת החריג המוציא מקרים של טעינה של מטען או פריקתו כאשר הרכב עומד. עובר לתאונה התובע עצר את המלגזה, ירד ממנה ועמד מחוצה לה ובסמוך אליה והחל להכין את כף הטרקטור לצורך פעולת הפריקה. נטען כי הלכה למעשה היה התובע עסוק בפעולות פריקה בעת אירוע התאונה. נטען כי גם פעולות עזר אשר נועדו לבצע פעולה של פריקה, מהוות חלק מאותן פעולות (רע"א 5880/02, ניר לי שיפוצים ובניה בע"מ נ' נזרי דניאל, פ"ד נז' (2), 614, 620-621).

9.     הנתבעת טענה כי מדובר ברכב מנועי על פי הגדרת החוק (רע"א 613/95 קרנית נ' עופר נחום). במקרה דנן, לטענת הנתבעת קיימות שלושת הדרישות הראשונות מתוך ארבע הקיימות: מדובר ברכב, הנע בכוח מכני, על פני הקרקע. באשר לתנאי הרביעי, שעיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, הסתמכה הנתבעת על האמור בעניין עופר נחום באשר למלגזות וע"א (ת"א) 507/97 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' דולב חברה לביטוח בע"מ השם את הדגש על הכשירות הפיסית ולאו דווקא הכשירות המשפטית (בר"ע 200834/98 מש-אויר טעינה אוירית בע"מ ואח' נ' דוד לוי ואח').

10.     נטען בנוסף כי התאונה התרחשה כאשר נפלו שיני המלגזה כתוצאה מהתפוצצות צינור לחץ שמן אשר הביא לשינוי לחצים במערכת ההדראולית (עדותו של התובע ועדויות אחרות של הנוכחים במקום) (ע"א 9474/02 אבנר נ' האחרים לוינסון בע"מ ואח' שם נקבע כי קיימים מצבים של ניצול כוח מכני הדראולי אשר יש לכללם בחזקה המרבה השלישית).

דיון

11.     מדובר לדעתי, ברכב מנועי. המלגזה עונה לקריטריונים שנקבעו בפסיקה לצורך זה.

12.     באשר לתאונה, יש לסווגה כתאונה שארעה בעקבות ניצול הכוח המכני של הרכב. מקובל עלי תיאור התאונה שסופק על ידי הנתבעת כאשר התובע לא חלק עליו ולא סיפק הסבר אחר לנסיבותיה. מעבר לכך, יש להוסיף כי אם ראיית התאונה האמורה כתאונת דרכים כרוכה באילוץ או פיקציה תפיסתית מסויימת, אין בדבר הזה חידוש: "הנה כי כן השכל הישר והתחושה האינטואיטיבית אומרים לנו כי לא מדובר בתאונת דרכים, אך למרות זאת ביקש המחוקק מטעמיו שלו, לראות בניצול הכוח המכני בעניננו כוח מכני הדראולי) כתאונת דרכים" (ת"א (חי') נבאל מחמוד חטיב סנא ואח', תק-מח 2003 (2) 11176). סיווג התאונה האמורה כתאונת דרכים עולה גם בקנה אחד עם תכליתו הסוציאלית של החוק הבא לפזר סיכונים הקשורים בשימוש ברכב על כלל הציבור במסגרת ההסדרים הנקובים בחוק הפיצויים (ראו: רע"א 2853/96 קרנית נ' דחפור פ"ד נג' 680, 691). קיום ביטוח חובה אינו מעלה או מוריד לעניין השיקול הכללי.

13.     אשר על כן, הנני קובע כי התאונה דנן נבעה מתאונת דרכים על פי החוק לפיצויי נפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. לאור ייחוד העילה, התובענה נגד הנתבעים נדחית. על התובע לשלם לנתבעים יחד סך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין כשכ"ט עו"ד. על מנת שלא לגרום לתובע להמתין תקופה נוספת טרם קיום דיון בעניינו, תוקף פסק הדין מותלה לתקופה של 30 ימים על מנת לאפשר לתובע לתקן את תביעתו.

זכות ערעור תוך 45 יום.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון