להלן פסק דין בנושא תאונת דרכים בגלל עבודות בכביש: פסק דין יסודה של התביעה שבפני באירוע מיום 5.5.04 בשעה 06:30 או בסמוך לכך, עת נהג התובע בקטונוע מסוג הונדה בכביש גהה (כביש 4), מכיוון צומת מסובים לכיוון צומת תל השומר בנתיב הימני, כשלפתע הבחין בעמוד שילוט הנמצא בפרופיל על בסיס ברזל, פגע במכשול ממנו לא הצליח לחמוק, נפגע בגופו והקטנוע ניזוק. טוען התובע בפני כי אירוע התאונה מקורו ברשלנות הנתבעת אשר לא פיקחה כיאות על העבודות המבוצעות בכביש מטעמה על ידי הקבלן, צד ג', ועל התמרורים שהציב צד ד', וכל זאת כאשר אליבא דפסיקה אחראית מע"צ על אחזקת הכבישים ותיקונם, והיא נושאת באחריות המושגית כלפי כל המשתמשים בכבישים שהיא מבקשת לשפץ. חובת הזהירות המושגית נשאבת ממבחן הציפיות (ראה ע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פד"י ל"ז (1)), וזאת בשים לב לכל מקרה לגופו. תמצא שואל מהיכן חבותה המושגית של הנתבעת ומהי מידת הציפיות המוטלת עליה במקרה זה. בפני הוצגו תמונות המקום שצולמו בזמן אמת ושל התמרורים שהוצבו במקום, והכנים עליהם היו מוצבים. אמנם התמרורים הינם תמרורי אזהרה המוצבים על כני ברזל, דא עקא שאין הם מקובעים לקרקע אלא ניידים וניתן להסיטם, עובדה זו כשלעצמה יש בה כדי להקים את ההנחה כי רכב כבד העובר במקום בשלב כלשהו, יכול בהיסח הדעת להסיט התמרור ממקומו, והתוצאה כן הברזל המוצב באמצע הנתיב ומהווה מפגע בו התנגש קטנוע התובע. העובדה כי בפועל בוצעו העבודות על ידי קבלן משנה, צד ג', אין בהם כדי לפטור את הנתבעת מחובת הפיקוח דווקא באותם מקומות והמועדים, ולא הוכח בפני כי פיקוח זה בוצע כדוואי משלא הובאו עדים מטעם הנתבעת לענין זה. ומכאן השאלה האם קיימת והוכחה בענייננו חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובע. גם כאן המבחן היא שאלת הציפיות כשלאחר ששקלתי את הנסיבות מצאתי כי בעצם הנחת תמרור נייד זמני בכביש, בעיקר בכביש בינעירוני בו המהירות המותרת גבוהה, יש להקפיד הקפדה יתרה על כל פרט ופרט לרבות גידור וסימון כדרישת תקנות התעבורה. במקרה שבפני ועל פי התמונות, ניתן להבחין כי התמרורים הניידים מונחים במרכז הנתיב ללא סימון מיוחד ולפיכך הפרה בכך את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובע. טוען ב"כ הנתבעת בפני בסיכומיו כי לא הוכח כל מפגע משעסקינן בתמרור סטנדרטי הנמצא בכביש, מה גם שהתובע הנוסע בכביש זה, היה מודע לקיומם של אותם עמודי תמרור, ואין הוא יכול להצביע על נסיבות נפילתם. דא עקא שכאמור שכאמור צולם המפגע והתמונות הוצגו בפני בית המשפט מחד, ומאידך גם אם תמצא לאמר כי זהו עמוד סטנדרטי - העובדה כי מדובר בעמוד נייח ולא נייד, מחייב משנה זהירות ופיקוח על מנת שלא יפול ולא יהווה מפגע, ובאם לא ניתן לבצע פיקוח צמוד שכזה, יש לנקוט באמצעים אחרים (תמרורים), שלא יהא בהם פוטנציאל למפגע. אמנם התובע אינו יודע ואינו יכול לדעת מי הזיז את המפגע ומתי, אולם עצם ההזזה הינה בגדר הציפיות שהנתבעת אינה יכולה לחמוק ממנה. יתר על כן - גם אם תמצא לאמר כי לא חל בענייננו סעיף 41 לפקודת הנזיקין, שכן אחד מתנאיו - התנאי הראשון אינו מתקיים משהתובע יודע מה גרם לנזק, מכל מקום הוכיח התובע בעדותו ובתמונות שצירף לכתב התביעה, כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית, ומכאן רשלנותה גם אם בענייננו זכאית היא להפרע מצד ג'. אשר להתנהגות התובע : הלה מעיד כי הכביש היה מוכר לו, וכן היו מוכרים לו עמודי התמרור, והשאלה האם היה על התובע לצפות כי אחד מאותם עמודים ימצא בנתיב נסיעתו כשהוא חוסם דרכו, והתשובה לכך היא שלילית. התובע נסע כדין בנתיב הימני בעקבות רכב שנסע לפניו ובמהירות המותרת, והופתע מסטייתו של אותו רכב, ורק אז נגלה לפניו המכשול שאף הפתיעו, ובשלב זה לא היה סיפק בידו להגיב, וספק אם היה מגיב אחרת גם אם היה שומר מרחק מהרכב שלפניו. לפיכך לא מצאתי לחייב התובע ברשלנות תורמת, משעסקינן לא באירוע צפוי בכביש שעל נהג להיערך אליו במסגרת נהיגתו השוטפת, אלא במפגע בלתי צפוי מבחינתו המעמידו במצב של מצוקה בעיקר שמדובר ברכב דו גלגלי ובכביש בינעירוני. לעניין הדומה כשתי טיפות מים למקרה שלפני, נדרשה כב' השופטת יעקובוביץ בפסק דין מנומק ומפורט בת.ק 950/05 של בית המשפט בראשון לציון, פס"ד שניתן ביום 5.3.05, ולאחר שעיינתי בפסק הדין שצורף לסיכומי ב"כ התובע מצאתי לאמצו. לציין כי המדובר באותו כביש בקטע אחר שלו. התוצאה מן האמור לעיל הינה כי דין התביעה כנגד הנתבעת להתקבל, וזו זכאית לשיפוי מלא מצד ג', וזאת על יסוד החוזה בינה לבין צד ג', חוזה מס' 125/00 מיום 19.11.00, הכולל גם שילוט ותמרור (ראה נספח שהוגש בכתב ההגנה מטעם הנתבעת), אשר לצד ד' לא הובאה כל ראייה על ידי צד ג' באשר לאחריותו של צד ד' ולכתבי הטענות לא צורף כל מסמך שיש בו כדי לתמוך בטענה זו (לציין כי בת.ק. חוייב צד ד' מחמת העדר הגנה ולא על פי קביעה פוזיטיבית). אשר לגובה הנזק: טוען ב"כ הנתבעת כי משתמצא לאמר כי על הקבלה מופיע תאריך 4.5.05, מכאן שלא הוכח כי עסקינן בנזק שנגרם בתאונה. דא עקא שתביעת התובע נסמכת על דו"ח שמאי שבדק את הנזק ביום 5.5.04, והוציא את חוות דעתו ביום 7.7.04, וסכום חוות הדעת והקבלה זהים, לפיכך לא מצאתי לקבוע כי אין עסקינן בנזק שלא נגרם בתאונה, אם כי זכאי התובע לריבית והפרשי הצמדה רק ממועד בו שילם למוסך. לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע: נזק לפי דו"ח השמאי בסך של 16,037 ₪, צמוד ונושא ריבית כחוק מיום קבלת התיקון, 4.5.05 ועד התשלום המלא בפועל. ירידת ערך על פי חוות דעת השמאי שלא נסתרה, בסך של 1,750 ₪, צמוד ונושא ריבית כחוק מיום חוות הדעת, 7.7.04. שכ"ט שמאי בסך של 1,100 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק מיום 11.7.04, מועד הקבלה. גרירה - 70 ₪ על פי חשבונית שצורפה, צמוד ונושא ריבית כחוק מיום 26.6.04 על פי חשבונית חילוצית שצורפה. שאר ראשי הנזק לא הוכחו בפני. כן תשא הנתבעת בהוצאות משפט (האגרות ששולמו) ובשכ"ט עו"ד בסך של 15%. הנתבעת זכאית לשיפוי מלא בגין סכומים אלה מצד ג', כאמור, על יסוד החוזה שבינה לבין צד ג' - מבצע העבודה, וכן זכאית להוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 15%. אשר להודעה לצד ד' - זו לא הוכחה בפני לא במסמכים ולא בעדויות, ולכן ומטעם זה בלבד, ההודעה לצד ד' נדחית ללא צו להוצאות. כבישתאונת דרכים