קשר סיבתי פגיעה נפשית בצבא

להלן פסק דין בנושא קשר סיבתי פגיעה נפשית בצבא:

פסק דין

1.     המערער יליד 1948. עלה לארץ בשנת 1973, בגיל 25. המערער מדווח כי הינו "אסיר ציון" בשל שהותו בכלא בברית המועצות בשנים 1970-1968.

2.     המערער התגייס בגיל 29 לשירות סדיר, לחודש טירונות ולאחר מכן שרת במילואים.

3.     בשנת 1985 בעת שרות מילואים פעיל, ירד מרכב "ספארי" והאצבע השלישית בידו הימנית נכרתה. המערער הוכר כנכה צה"ל בגין קטיעת אצבע שלישית ביד ימין ובגין צלקת רגישה בגדם.

4.     בשנת 1987 פנה המערער לועדה מחוזית על מנת שתכיר בנכות נפשית הנובעת מהפגימה המוכרת. הועדה המחוזית מיום 25.10.87 קבעה נכות נפשית של 20% כאשר, רק מחציתה על חשבון השרות וזאת בהתאם לחוות דעת פסיכיאטר שקיבלה. הועדה התייחסה לכך כי לאחר שנתיים שהיה בכלא בברית המועצות, יש רישום על אשפוז בבית חולים לחולי נפש. המערער אמנם טען בפני הועדה, כי האשפוז היה אך ורק לצורך אבחון על מנת שיוכל להתקבל שוב לצבא הרוסי, אלא שהועדה לא קיבלה זאת ולכן קבעה רק מחצית ממצבו על חשבון השרות.

5.     בשנת 1998 פנה המערער לועדה מחוזית, על מנת שתכיר בקשיים בתפקודו המיני כחלק מהנכות המוסבת למצב הנפשי. ועדה מחוזית מיום 04.11.98 דחתה את תביעתו. ועדה עליונה מיום 09.02.99 קבעה 10% נכות בגין הפרעה בתפקוד המיני, כאשר ציינה כי התפקוד המיני קשור למצבו הנפשי, אשר מוכר במחצית בלבד ולכן גם הנכות המינית מוכרת רק ב- 50% על חשבון השרות וקבעה דרגה של 5% נכות על חשבון השרות.

6.      המערער הגיש בקשה לקצין התגמולים בחודש יולי 2006 על מנת שיעיין מחדש בנושא חלקיות הקשר הסיבתי בין פגימתו הגופנית המוכרת לבין פגימתו הנפשית המוסבת, כאשר הוא מבקש להסתמך על "ראיה חדשה" שהיא תצהיר שערך ביום 02.07.06.

7.     הועדה המחוזית העליונה מיום 14.6.07 קבעה, כי התצהיר איננו מהווה בבחינת "ראיה חדשה" שיש בה כדי לשנות את הקביעה של הועדה האחרונה. המערער ערער לועדה הרפואית העליונה ואף זו ציינה, כי איננה מוצאת בהצהרת המערער משום ראיה חדשה. לפיכך, השאירה את התביעה כפי שהייתה ולא פתחה את הדיון בנושא זה.

8.     השאלה המונחת לפתחו של בית משפט זה בערעור כאן, מתמקדת בשאלה האם התצהיר שנערך על ידי המערער בחודש יולי 2006 יש בו משום "ראיה חדשה" המצדיקה דיון מחדש בנושא חלקיות הקשר הסיבתי בין הנכות המוכרת לנכות המוסבת.

9.     סעיף 35 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ג - 1959, קובע "קצין תגמולים רשאי לתת החלטה חדשה בכל בקשה, אף אם נתנה בה כבר החלטה סופית לפי סעיף 33,34, אם הוכח כי ההחלטה הושגה על ידי מעשה או חדלה המהווים עבירה פלילית, או אם נתגלה על סמך ראיות חדשות שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת, כי אותה החלטה בטעות יסודה".

10.     מה טוען למעשה המערער באותו תצהיר שהגיש, אותו הוא מבקש לראות כראיה חדשה?.
     הוא מצהיר כי מעולם לא נזקק לאשפוז פסיכיאטרי עקב שהותו בבית הסוהר ברוסיה כ"אסיר ציון". הוא מפרט שלא יכול היה לעבוד בגלל שבפספורט נרשם שישב בבית הסוהר ולכן ביקש להתגייס לצבא ובדרך זו, יכול היה לקבל פספורט נקי. לשלטונות הצבא היה מוזר שיהודי רוצה להתגייס לצבא, (אותו יהודי שביקש תחילה לעלות לציון ובגין זה ריצה לדבריו שנתיים בכלא), ולכן שלחו אותו לאבחון נפשי פסיכיאטרי על מנת לאשר את תקינות מצבו. הוא מציין, כי העובדה שבמוסד לביטוח לאומי איננו מוכר בנכות פסיכיאטרית, מעידה על כך שמצבו הנפשי היה תקין קודם לפגימה המוכרת.
     עוד טוען המערער בתצהירו, כי לא ידע קודם לכן שרק 50% ממצבו הנפשי הוכר על חשבון השרות.

11.     עוד טרם אדון בנושא "הראיה החדשה", להלן מס' עובדות הראויות להתייחסות.
א.     טענתו של המערער בתצהיר כי לא ידע עד חודש מאי 2006 כי ההחלטה משנת 1987 שייכה רק מחצית מנכותו הנפשית על חשבון השרות נסתרת במסמכים מהתיק הרפואי. בתיק הרפואי העתק מכתב שנשלח למערער ביום 29.11.88 בתגובה לבקשתו, המפרט את סיבות נכותו. שם נרשם בצורה מפורשת כי בגין הפרעות נפשיות נקבע לו 20% נכות כוללת מתוכם 10% על חשבון השרות.      
     גם ההחלטה הקובעת את הנכות בגין תפקודו המיני, מיום 09.02.99 ציינה במפורש, כי הנכות בתפקוד המיני נתנת רק כדי 50% על חשבון השרות, שכן נכות זו קשורה למצבו הנפשי אשר הוכר במחצית בלבד על חשבון השרות. גם עניין זה פורט במכתב שנשלח אל המערער ביום 11.5.99 והעתקו מצוי בתיק הרפואי.
     המסקנה העולה מכך, כי קצין התגמולים יידע את המערער במפורש לגבי העובדה שרק מחצית מנכותו הנפשית מוכרת על חשבון השרות.

ב.     בתיק הרפואי נמצאים מסמכים שונים, מהם ניתן ללמוד על אשפוז פסיכיאטרי שהמערער עצמו מספר עליו מבלי שציין בתחילת הדרך כי האשפוז היה לצורכי אבחון. המערער נבדק בלשכת הגיוס ביום 15.8.76 והופנה לרופא מומחה לאחר שנכתב כך בקטע האנמנזה "לדבריו, היה במאסר שנתיים בברית המועצות עקב רצונו לעלות ארצה. אחרי שחרורו סבל מבעיה נפשית - דיכאון? עדיין עם הפרעות קלות. אבקש בדיקתך וחוות דעתך".
     הרופא המומחה, ד"ר ברילובסקי בדק את המערער ורשם: "טוען שהיה עצור שנתיים שם בגלל ציונות. אחרי שחרורו מבית הסוהר טוען כי התחיל להיות עצבני. היה אשפוז בבית חולים נפש בבוקובינה (רוסיה). אומר שכאן בארץ מקבל התנהגות שמתבטאת בחוסר שיפוט על עצמו? אך הוא אדיש ועצבני".
     המומחה ציין, כי בזמן הבדיקה המערער ללא הפרעות פסיכוטיות והמליץ על סעיף ליקוי נפשי 28013. אכן, הורד הפרופיל הצבאי של המערער ל- 65 נקודות.
     העובדה שלמערער סעיף בגין ליקוי נפשי גם עולה מתעודת השבוי שהציג במהלך הדיון, שם רשום בין סעיפי הליקוי גם סעיף הליקוי הנפשי.

     מי שטען להורדת פרופיל מול שלטונות צה"ל, כפי שעולה מרישום הבדיקה בלשכת הגיוס, מבלי שהזכיר, ואף לא ברמז, שהאשפוז בבית חולים לחולי נפש היה למטרות אבחון בלבד, למעשה מנוע היום מלטעון טענה הנוגדת את הטענה ששרתה אותו בשנת 1976 בהורדת הפרופיל הצבאי.

     המערער נבדק על ידי ד"ר וייל מטעם משרד הבטחון, אשר נתן מס' חוות דעת לאורך השנים. במסמך מיום 05.08.87 כתב ד"ר וייל "עיינתי בתיק הנ"ל. היה בכלא רוסי במשך שנתיים כציוני ולאחר מכן אושפז בגלל דיכאון. קיבל סעיף פסיכיאטרי בצה"ל (65)". כתיבה זו מתייחסת קרוב לוודאי לרישום הבדיקה בלשכת הגיוס כפי שתועדה.

ג.     מסמכי המל"ל שצורפו הנושאים תאריך של שנת 1977, אינם מוסיפים מאום בנושא הרקע הפסיכיאטרי של המערער. מסמכי המל"ל דנים בטענתו לבעיה אורטופדית בכף יד ימין (איננו מרגיש את אצבעות יד ימין) ולבעיית עיניים. כל מה שמבקש המערער הוא שנלמד ממסמכים אלו כי לא נקבעה לו נכות פסיכיאטרית במל"ל וכי לא טען טענה כזו בפני המוסד לביטוח לאומי. העובדה שלא נטענה טענה כזו שנה לאחר שכן נטענה טענה כזו בפני לשכת הגיוס בצה"ל, אין בה להוות משום "ראיה חדשה" המצדיקה עיון מחודש בעניינו של המערער.

12.     מהפן העובדתי עולה, כי המערער היה אמור לדעת כבר בשנת 1987 על כך שנכותו הנפשית מוכרת רק בחלקה על חשבון השרות. בהיבט הידיעה אין כל מקום להעלות נושא זה כנושא חדש 19 שנים לאחר שהנושא נדון ונקבע באופן סופי.

     הטענה של המערער כי האשפוז הפסיכיאטרי היה לצורכי אבחון בלבד, גם היא איננה טענה חדשה שכן טענה זו עלתה על ידו כבר בועדה המחוזית מיום 25.10.87, כפי שנרשם בפרוטוקול "כשנשאל על אשפוזו ברוסיה מוסר תיאור מעורפל מאד על כך שבעצם לא היה מאושפז בגלל היותו חולה, אלא על מנת להתקבל שוב לצבא הרוסי לאחר ששהה בבית כלא. שנשאל מדוע לא סיפר זאת לפסיכיאטר לשכת הגיוס שקבע הגבלה בסוג בריאותו בגלל הפרעות נפשיות, טוען שבכלל לא ידע שהוא מוגבל בסוג בריאותו מבחינה פסיכיאטרית. כנזכר לעיל, הוא מניפולטיבי מאד וברור שלעיתים הוא לא מדבר את האמת".

     מהאמירה כפי שדווחה אז לועדה על ידי המערער, ביקש להתקבל שוב לצבא, כאילו גם קודם לשהייתו בכלא שרת בצבא. כעת טוען שמאחר וישב בכלא בשל היותו ציוני, ביקש לשרת בצבא כי רק כך יכול היה "לנקות" את הפספורט שלו.

     מכל מקום, אין בתצהיר שהוגש על ידי המערער משום "ראיה חדשה". התצהיר הינו צעד טכני של רישום טענות שנטענו כבר לפני 19 שנה בגוון כזה או אחר, וכן טענה לאי ידיעת המצב של חלקיות הנכות על חשבון השרות, טענה שגם היא נסתרת מתוך התיק הרפואי.

13.     לפיכך הערעור נדחה.

14.     המערער ישא בהוצאות ב"כ קצין התגמולים בסכום של 1,500 ₪ + מע"מ שיועברו לידי הפרקליטות בתוך 30 יום מהיום.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון