צירוף ראיות חדשות - ניצולי שואה

להלן החלטה בנושא צירוף ראיות חדשות - ניצולי שואה: החלטה 1. העוררת, ילידת 1926, עררה בזמנו על החלטת המשיבה אשר דחתה את פנייתה לקבלת תגמול בגין שלילת חופש היות ונכלאה במתחם בית הספר היהודי שבפלובדיב במרץ 1943. ביום 11.6.2003 דחתה ועדה זו (בהרכב אחר) את הערר, מאחר וגרסתה לא זכתה לאמון, שכן נושא הריכוז עלה לראשונה בערר. 2. העוררת מבססת את עררה על הטענה לתחולת סעיף 18 לחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז - 1957 (להלן - "החוק") לאור הלכת גרנות (דנ"א 11196/03 גרנות יוסף נגד הרשות המוסמכת, טרם פורסם). לטענת העוררת, צירפה ראיות חדשות המעידות כי היתה מבין אותם יהודים שנאספו בחצר בית הספר. העוררת צירפה מסמכים הכתובים בבולגרית המהווים, לטענתה, רשימה הכוללת את שמותיהם של העוררת ושל יהודים אחרים אשר נאספו ביום 9.3.43 בחצר בית הספר (מסומנים א2, ז1, א1). המסמכים תורגמו לעברית, סופקו ואושרו על ידי ארגון שלום, של יהודי בולגריה (מסומנים ג1, ג2). בנוסף טוענת העוררת כי הבקשה המקורית אשר הוגשה אל המשיבה בשנת 1998, לוקה בחסר וכי הושמטו ממנה פרטים חשובים בשל העובדה שמולאו על ידי פקידת המשיבה. 3. ב"כ העוררת מעלה בכתב הערר המתוקן טענות קשות כלפי המשיבה. לדבריו, הרשימות כמתואר לעיל מהוות ראיה חדשה וכי לא ברור על סמך מה החליטה המשיבה כי העוררת לא הצליחה להוכיח באמצעותם כי היתה בין אלה שרוכזו באותו יום. ב"כ העוררת מבקש להבין מדוע המסמכים אשר צורפו מהווים רשימת יהודי פלובדיב בלבד. לטענתו, המשיבה לא צירפה ראיה תומכת, מסמך או חוות דעת מומחה הסותרת את נכונותם של המסמכים. 4. עיון בתיעוד ההיסטורי כמו גם מעדויות רבות מספור אשר שמענו, מעלה כי הייתה כוונה לרכז את יהודי בולגריה בערים מסוימות ולגרשם למחנות ההשמדה. גזירת הגירוש בוטלה ברגע האחרון, אך הודעת הביטול הגיעה באיחור לחלק מהערים - ופלובדיב בתוכן - וזאת רק בשעות הצהריים המאוחרות של יום 10.3.43, לאחר שחלק מיהודי פלובדיב רוכזו כבר במתחם בית הספר היהודי בעיר, משעות הלילה המאוחרות של ה- 9 למרץ 1943. בתחילה, הסתפקה המשיבה בתצהירי עדים כדי להכיר במי שטען כי היה בין המרוכזים, לאחר שקבענו כי הרכוז ביום 10.3.1943 בחלק מהכפרים אליהם הגיעה בשורת בטול גזירת המשלוח לפולין, מהווה אירוע של שלילת חופש. אולם, לאחר שמספר הטוענים כי היו בין המרוכזים עלה ועלה - מעבר למספר המרוכזים בפועל, חדלה המשיבה מכך. 5. בוע 1069/04 לילי מדז'ר נ' הרשות המוסמכת (לא פורסם, 26.7.2005), קיבלנו לידינו רשימה של יהודי פלובדיב אשר רוכזו במתחם בית הספר, רשימה שקבענו כי היא אותנטית וככלל היא רשימה סגורה (להלן - "הרשימה"). המדובר ברשימה אותנטית שלקוחה מהארכיב המרכזי בסופיה, אשר נערכה בזמן אמת היינו, בפברואר 1943 והיא משקפת רשימה של 176 משפחות יהודיות שהיו מיועדות לגירוש. 6. עיון ברשימה מעלה כי העוררת אינה מופיעה בה. המסמכים שצירפה העוררת, כאמור לעיל, מהווים חלק מרשימה של יהודים, גברים ונשים, שהתגוררו בפלובדיב בין השנים 1938 לבין 9.10.1944, מועד תום השלטון הפשיסטי בבולגריה. זו רשימה של מפקד אוכלוסין של יהודי פלובדיב ולא של היהודים שרוכזו או שהיו מיועדים לריכוז. הדבר עולה הן מכך שמצויין בה המועד 9.10.44, היינו ברור שנערכה לאחר הריכוז וללא קשר אליו והן מהרשימה כולה, שהוצגה לנו בתיקים אחרים, בה מצויינים תאריכים שאחרי הריכוז לגבי חלק מהאנשים המצויינים בה. 7. לגבי הרשימה האוטנטית של המרוכזים, הרי מן העדויות הרבות שנשמעו בפנינו ומן התיעוד ההיסטורי, עולה כי לא כל יהודי פלובדיב היו מיועדים לריכוז ולגירוש באותו מועד וכי בפועל רק חלק מיהודי פלובדיב אכן רוכזו בפועל באותו היום. הרשימה מלמדת כי לכאורה המדובר אכן ברשימה אותנטית שעל בסיסה בוצע הריכוז במרץ 1943. בהעדר כל אינדיקציה, בין במסמכים שבפנינו, בין בתיעוד ההיסטורי ובין בעדויות הרבות ששמענו, בהתחשב במכתב הלוואי לאותה רשימה, מכתב הנושא את התאריך 7.3.43, שנערך סמוך מאוד לריכוז בפועל, הטענה כי נערכה רשימה נוספת, קלושה. 8. באשר לטענת העוררת כי מילוי טופס הבקשה המקורית אל המשיבה משנת 1998 נעשה בידי פקידת המשיבה אשר השמיטה עובדות מהותיות ביחס לריכוז דנן, לא שוכנענו מכך כלל. העוררת לא בחלה מלהשמיץ גם את עורך דין בן פורת שטיפל בענינה בעבר. איפשרנו לה להראות כי סיפרה דבר הריכוז למזכירתו וכי הדבר מתועד, כטענתה, אך העוררת חזרה בה מטענה זו. 9. בעדותה בפנינו העלתה העוררת, לראשונה, טענה חדשה בתכלית על פיה נעצרה ונלקחה לתחנת המשטרה. איננו מקבלים טענה חדשה זו, שלא עלתה לא בגרסאות קודמות, לא בעדותה הקודמת בפנינו ולא בפני עורך דינה עתה, שהרי לא הוזכרה כלל עד לעדותה בפנינו (אלא אם לטענתה גם הוא לא רשם מפיה את שאמרה...). 10. סוף דבר, איננו מקבלים כלל וכלל את גרסת העוררת, על כל רכיביה. לפיכך - הערר נדחה. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 30 יום מעת קבלת ההחלטה, בשאלה משפטית בלבד.הוספת ראיותראיות חדשותניצולי שואהראיות