להלן פסק דין בנושא פציעה במלחמת יום כיפור: פסק דין 1. המערער, יליד 1954, נפצע במהלך מלחמת יום הכיפורים. ועדות רפואיות קודמות קבעו את נכותו בגין מצב לאחר פגיעה באזור ראש עצם ירך שמאל, צניחת רגל שמאל, חבלה אקוסטית עם טנטון תמידי, הפרעה פוסט טראומתית, וכן כאבים בגב תחתון ללא הפרעות תפקודיות (1%), וכאבים בברך ומפרק ירך ימין (1%), סה"כ נכות בדרגה של 85%. 2. בשנת 2003 פנה המערער לראשונה בטענה שהוא סובל ממחלת סוכרת, לחץ דם ושומנים בדם, ובקש להכיר בכך כנכות מוסבת לפי תקנה 9. לאחר גלגולים רבים שיפורטו להלן, בהחלטה מסכמת של הועדה הרפואית העליונה מיום 2.9.07 לא הוכרו פגימות אלו כנכות מוסבת, וקביעה זו היא נשוא ערעור זה. 3. להלן בקצרה פירוט ההליכים בעניינו זה של המערער: 3.1 המערער צרף לפנייתו הראשונה לועדה המחוזית חוות דעת פסיכיאטר מומחה מיום 18.5.03 (ד"ר קראקרה תאופיק) המציין כי למשתנים הפסיכולוגים חשיבות רבה להופעת מצב של יתר לחץ דם, שומנים וסוכרת. ועדה מחוזית מיום 1.12.03 דחתה את הטענה כי מדובר בנכות מוסבת. 3.2 המערער ערער לועדה רפואית עליונה שהתכנסה בעניינו ביום 2.5.05. הועדה קבעה כי מדובר בתסמונת של יתר שומנים סוכרת ויתר לחץ דם שהיא מראשיתה קונסטיטוציונלית, ודחתה את הערעור. 3.3 המערער ערער לבית המשפט המחוזי, אשר בפסק דין מיום 20.3.06 (עש 1110/05) נתן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים והתיק הוחזר לועדה על מנת שתדון בנושא הפגימות המוסבות. 3.4 לקראת הדיון בועדה הרפואית העליונה הוגשה חוות דעת חדשה נוספת של פרופ' ברוק מיום 30.7.06 אשר ציין כי לדעתו קיים קשר מובהק בין התפתחות והתעצמות המחלות של סוכרת, יתר לחץ דם וטרשת עורקים, לבין התסמונת הפוסט טראומתית. הועדה הרפואית העליונה קבעה בהחלטה מיום 3.1.07 כי היא דוחה את הערעור. 3.5 שוב הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (עש 919/07), במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה ביניהם כי הדיון יוחזר לוועדה על מנת שתנמק את התייחסותה לחוות הדעת שהונחו בפניה. ההסכמה קבלה תוקף של פסק דין ביום 2.7.07. 3.6 הועדה הרפואית העליונה שבה ודנה בענין ביום 2.9.07 וציינה כי עיינה בכובד ראש בחוות הדעת שהונחו בפניה. הועדה הסכימה כי מצב של דחק נפשי יכול לגרום להתפתחות מחלת הסוכרת ויתר לחץ דם אך אין זה סביר שמחלות אלו יתפרצו לאחר שנים כה רבות. (סוכרת לאחר 10 שנים, ויתר לחץ דם לאחר למעלה מ-20 שנה). מחלת הלב הכלילית נטען, קשורה לטרשת העורקים ממנה סובל המערער שהתפתחה בגין עישון ממושך. עוד צוין כי הסוכרת ויתר לחץ דם הינם גורמים קונסטיטוציונלים. כמו כן לא נמצא קשר בין התרופות שנוטל המערער לבין האפשרות של התפרצות סוכרת, יתר לחץ דם או מחלה כלילית. הועדה דחתה את הערעור, והחלטתה היא נשוא הערעור שבפני. 4. ב"כ המערער טוען כי הועדה לא התייחסה לנושא הקשר הסיבתי בין הפגימה הנפשית לבין רמת השומנים בדם. עולה כי גם חוות הדעת של פרופ' ברוק שהביא המערער עצמו כתמיכה לטענתו שקיים קשר סיבתי בין פגימותיו לנכות הנפשית המוכרת, איננה מתייחסת לנושא רמת השומנים בדם כנכות מוסבת. חוות הדעת מתייחסת לטענה שקיימת מחלת לב כלילית, בשל טרשת עורקים מופשטת. צויין כי סוכרת, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם ועישון נחשבים כגורמי סיכון מקובלים בהתפתחות טרשת עורקים של עורקי הלב. עוד נטען בחוות הדעת שהמצב הנפשי "שיחק תפקיד מרכזי ועצמאי" בהתפתחות טרשת העורקים בנוסף להשפעת גורמי הסיכון האחרים. בחוות הדעת של ד"ר קראקה אין כל טענה, כי המערער סובל ממחלת לב כלילית. טענה לקשר סיבתי בינה לבין המצב הנפשי לא הועלתה ולא נשמעה בפני הועדה המחוזית והיא טענה חדשה בפני הועדה הרפואית העליונה. משעשה המערער שינוי חזית בטיעוניו, הגיש חוות דעת מומחה חדשה שאיננה מתייחסת לקשר הסיבתי הישיר בין רמת השומנים בדם לבין המצב הנפשי, אין לקבל את טענתו כי הועדה הרפואית לא התייחסה לכך. 5. ב"כ המערער טען כי גם אם פגימות מסוימות הן קונסטיטוציונליות יש לראותן כנובעות מהפגימה המוכרת, והפנה לצורך כך לדנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אורית אביאן. אלא שעניינו של הדיון שם בשאלת הקשר הסיבתי הישיר בהתפרצות מחלה במהלך השירות הצבאי, ענין שכפוף לפי החוק להכרעת בית משפט, שלא כמו במקרה זה. אין מסקנות הדיון שם נותנות מענה לענין תקנה 9 הדנה בקביעת קשר סיבתי בין נכות מוכרת לנכות מוסבת. הקביעה לפי תקנה 9 הינה קביעה רפואית, הנמצאת בשיקול דעת הועדה הרפואית. וראו לענין זה ע"א 459/89 קצין התגמולים נ' צבי חריטן, פ"ד מה(5)374: "קיומו של הקשר הבלתי אמצעי בין שתי הפגימות הוא שאלה רפואית מובהקת...על הקשר בין הפגימה המסוימת החדשה לבין הפגימה המוכרת מן הבחינה הרפואית תחליט הוועדה הרפואית". 6. ובאשר לחובת הנימוק של הועדה - קביעה רפואית, באשר תהיה, צריכה להיות מנומקת באופן ששיקולי ההחלטה יהיו נהירים למערער. הועדה הסכימה לטענה כי מצב של דחק נפשי יכול לגרום להתפתחות של מחלת הסוכרת ויתר לחץ דם, רשמה זאת בפרוטוקול, אך נמקה "אין זה סביר שמחלות אלו יתפרצו לאחר שנים כה רבות (סוכרת לאחר 10 שנים ויתר לחץ דם לאחר למעלה מ20 שנה)". נימוק זה דורש הבהרה לטעמי, נוכח הנסיבות שבתיק ובמיוחד נוכח העובדה שהועדה בחרה להצהיר שהיא מכירה באפשרות של קשר סיבתי בין מצב של דחק נפשי לבין מחלת הסוכרת ויתר לחץ דם. א. הארוע אומנם משנת 1973 אך הכרה בנכות נפשית של המערער היתה לראשונה כנראה רק בשנת 1984. עוד נקבע ביום 23.9.03 כי יש החמרה במצבו הנפשי והועלתה דרגת הנכות. הועדה תבהיר ותנמק האם יש בכך כדי להשפיע על מסקנות הועדה? ב. הועדה תבהיר ותנמק האם אין בעצם הנכות הנפשית המתמשכת כדי להוות גורם בהתפתחות מחלת הסוכרת ויתר לחץ דם באיזשהוא שלב בציר התמשכות המחלה? האם ניתן לאמר כי אם לא הופיעה הפגימה המוסבת מידית, לא תוכל להופיע בהמשך כנכות מוסבת ? ג. הועדה תבהיר ותנמק האם יש אפשרות לקשר חלקי סיבתי? התייחסות זו חסרה בנימוקי הועדה הרפואית העליונה, על מנת שניתן יהיה לראות את התמונה בשלמותה. 7. לפיכך, הדיון יוחזר לועדה לצורך הנמקה מפורטת וקבלת החלטה בענין המפורט בס' 6 לעיל. צבאמלחמה