להלן פסק דין בנושא פסוריאזיס בצבא: פסק דין 1. המערער יליד 1953. המערער נחבל בברך ימין בשנת 1972 כשקיבל מכה מארגז כלים ברכב, ובשנת 1973 כשברכו הסתובבה במהלך חיבוק של חבר. 2. נקבע, כי רק מחצית מפגיעתו הינה במהלך השרות הצבאי, ולפיכך הוכר כנכה בשיעור של 10% נכות. במהלך השנים התקבלה בקשתו להחמרה ונקבעו לו 15% נכות בגין הפגיעה בברך. 3. ב-16.12.04 פנה המערער לוועדה המחוזית לבדיקה חוזרת על מנת שתבחן את מחלת הפסוריאזיס שפשטה בגופו. המערער טען, כי בשלב מסויים היה חשש לממצא ממאיר בברך (חשש שהתבדה) אבל כל אותה עת שהמתין לבדיקות ולתשובות היה נתון במתח וחרדה אשר גרמו להתפרצות מחלת פסוריאזיס במקומות שונים בגופו. תחת הסעיף המציין "מקום בגוף, מערכת, בעיה שאני מבקש לבדוק" כתב חרדה ופסוריאזיס (במקומות שונים בגוף). תחת סעיף המציין "פירוט החמרה - במה ההבדל בהשוואה למצבי הקודם" כתב מחלה הגורמת לי לגירוד, חוסר נוחות ואסתטיקה. כאבים ופצעי עור. משחות ותרופות בעלות גבוהה וכו'. 4. הוועדה הפנתה את המערער להפנות תביעה נוספת לקצין התגמולים על מנת שזה יבחן תחילה אם יש קשר בין הגידול שהיה בברך לבין הנכות המוכרת. (מכתב מיום 9.3.05). המערער פנה לפי תקנה 9 לוועדה הרפואית המחוזית על מנת שתכיר בכך שמחלת הפסוריאזיס התפרצה על רקע של פחד, מתח וחרדה מפני גידול ממאיר בברך ימין. 5. המערער צירף חוות דעת פסיכיאטרית של ד"ר נפתלי מיום 19.10.04. ד"ר נפתלי מציין, בקטע דיון וממצאים: "בשנת 2002 מצאו גידול ברגלו של יצחק. לאחר בדיקות הגידול התגלה כשפיר. באותה תקופה, לדבריו, היה תחת לחץ נפשי כבד מאוד. באותה השנה, בסמיכות זמנים לגילוי הגידול וללחץ הנפשי ממנו סבל החל לסבול ממחלת עור פסוריאזיס". ובסוף אותו קטע: "לאור כל האמור לעיל הנני מוצא קשר בין מצבו הנפשי הקשה מאוד של יצחק בתקופה האמורה לבין פריצתה של מחלת הפסוריאזיס בעורו". חוות דעתו של ד"ר נפתלי איננה אומרת מאום על מצב נפשי עכשוי של המערער. גם בקטע התלונות של המערער אין מאום על מצב נפשי עכשוי. כל שנאמר בחוות הדעת הוא שבאותו מועד בשנת 2002, היה מצוי המערער בלחץ נפשי כבד שלדעת ד"ר נפתלי יכול להוות סיבה להתפרצות מחלת הפסוריאזיס. אמור אם כן, שבפני הוועדה המחוזית והעליונה לא עמדה כל חוות דעת פסיכיאטרית המתייחסת למצב עכשוי של המערער או לטענות כלשהן שיש לו נכון להיום בתחום הפסיכיאטרי. הטענה נפשית התייחסה לשנת 2002 על מנת ליצור את החוליה המקשרת למחלת הפסוריאזיס ממנה סובל המערער. 6. הוועדה המחוזית אשר התכנסה ביום 11.9.06 וב- 22.10.06, שמעה את תלונות המערער אשר התייחס אך ורק למחלת הפסוריאזיס. הוועדה המחוזית מצאה כי יש לזקוף מחצית מהנכות למתח הנפשי הקשור לברך והמחצית השניה לנטיה אישית שאינה קשורה לפציעה. דהיינו, בשרשור הקשר הסיבתי לפגיעה בברך יש לזקוף רבע מהנכות של הפסוריאזיס על חשבון השירות. הוועדה קבעה נכות של 5% בגין פסוריאזיס בצורה קלה. מזה על חשבון השירות 1.25%. 7. המערער ערער לוועדה הרפואית העליונה ובמכתב הערעור מיום 14.1.07 הוא מציין כי הערעור מתייחס לשני נושאים עיקריים - תיקון חישובי נכות של הוועדה וכן תיקון הקביעה של פסוריאזיס בצורה קלה. אין כל ערעור מטעם המערער לענין העדר דיון בנכותו הנפשית. 8. הוועדה הרפואית העליונה התכנסה לדיון ביום 12.6.07. המערער חזר וציין תלונותיו בנושא הפסוריאזיס וכן תלונתו על גובה אחוזי הנכות. אין כל אזכור לטענות חרדה כלשהן. הוועדה הרפואית העליונה בדקה את המערער. הוועדה ציינה כי המערער אינו קושר את הופעת הפסוריאזיס לפציעה בברך, אלא אך ורק לחשש מ"הגידול". הוועדה ציינה: "לדעת הוועדה הפסוריאזיס התעוררה כתוצאה מפגיעה שאינה מוכרת על ידי קצין תגמולים ולכן הוועדה מבטלת את הקשר בין הפסוריאזיס לבין הפגימות המוכרות". 9. ערעור המערער שבפני נסב בעיקרו על כך, כי הוועדה לא דנה בטענת החרדה של המערער ולא התייחסה למצבו הנפשי, וכן לא התייחסה לחוות הדעת הפסיכיאטרית של ד"ר נפתלי שהעריך את פגימת הפסוריאזיס כנכות של 15%. עוד נטען בערעור, כי היה על הוועדה להכיר בכך שמחלת הפסוריאזיס נובעת מפגימה מוכרת. 10. כבר ציינתי לעיל, כי בפני הוועדה המחוזית או העליונה לא עמדה טענה של המערער כי הוא סובל נכון למועד הבדיקה ממצב חרדה או ממצב לקוי נפשי. הטענה של החרדה מהחשש מגידול בברך התייחסה לשנת 2002 ובאה לתאר את המצב שגרם להתפרצות הפסוריאזיס. גם חוות דעת של ד"ר נפתלי שצורפה איננה טוענת לנכות נפשית כלשהי. משלא העלה המערער טענה לפגימה נפשית, לא נדרשה הוועדה הרפואית העליונה לדון בכך. לפיכך, אין לראות פגם בכך שלא דנה בטענות נפשיות שלא הובאו בפניה. 11. לענין גובה אחוזי הנכות - הוועדה מצאה כי מדובר במצב של פסוריאזיס בצורה קלה. מדובר בקביעה רפואית הנמצאת בשיקול דעת הוועדה. וראו לענין זה רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון - "הועדה הרפואית העליונה עיינה בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, אך בחרה שלא לאמץ אותה. שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". 12. הקביעה של קשר סיבתי בין פגימה מוכרת לפגימה מוסבת נמצאת בשיקול דעת הוועדה הרפואית והינה קביעה רפואית לכל דבר וענין. כל שציינה הוועדה הרפואית העליונה הוא כי חרדתו של המערער היתה בגין החשש מגידול, אלא שהגידול עצמו מעולם לא הוכר כפגימה מוסבת של הפגיעה בברך שהיא היתה הפגימה המוכרת. לפיכך, חל ניתוק בשרשרת הקשר הסיבתי. 13. יש לציין, כי פתוחה הדרך בפני המערער לבקש לראות בגידול כפגימה מוסבת מפגיעתו המוכרת בברך, וזהו ענין לדיון אחר, שלא בפני בית המשפט המחוזי. 14. הערעור נדחה. צבאשירות צבאי