פיצויים בגין עבודות כפייה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים

להלן פסק דין בנושא פיצויים בגין עבודות כפייה: פסק דין 1. ערעור על פסק דינה של ועדת העררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (כב' השופט מוקי לנדמן- יו"ר והחברים דן יערי ועו"ד יהודית ארבל) (להלן: "הועדה"), לפיו הוחלט לדחות את הערר שהוגש על ידי המערער כנגד הרשות המוסמכת הדוחה את תביעת המנוח משה רוטשילד ז"ל (להלן: "המנוח") להכרה כנכה לצורך תגמולים על פי החוק. העובדות 2. המנוח רוטשילד משה נולד וגדל בעיר בוטושאן בשנת 1926 רומניה, ונפטר ביום 3.2.05. המנוח שהיה בחיים, עת הוגשה תביעתו, טען כי בשנת 1943 גויס לעבודות בכפייה. במסגרת עבודות אלה נדרש, בין היתר, לחפור שוחות ותעלות אנטי-טנקים. כתוצאה מאירועים קשים אלה נותר חולה ועצבני. בשנת 2003 הגיש המנוח תביעה לרשות המוסמכת להכיר בו כנכה. תביעתו נדחתה. כנגד דחיית התביעה הוגש ערר בנובמבר 2004 לוועדת העררים. בשל העובדה שהמערער סבל אז ממחלת ניוון שרירים לא יכול היה להעיד ולהיחקר על תצהירו. זמן קצר לאחר מכן נפטר. בהחלטה מיום 8.2.05 דחתה ועדת העררים את הערר בנימוק כי לא תוכל לקבל את גרסת המנוח מבלי שהוא, או מי מטעמו, העידו בפניה. ב"כ המערער הגיש לוועדת העררים בקשה לדיון מחודש לאחר שאלמנתו של המנוח הביאה עד בעניינו. הועדה נעתרה לפניה זו. ביום 21.9.05 העיד מר נתן כהן בפני הועדה. בעדותו אמר מר כהן: "לא ראיתי אותו (את המנוח - י.ק.) תקופה מסוימת וכשפגשתי אותו אחרי שהצבא האדום נכנס, שאלתי אותו איפה הוא היה, הוא סיפר לי שהגרמנים תפסו אותו ברחוב . הוא היה גדול ממני בשנה וחצי ולקחו אותו לעבודה. הוא סיפר לי איפה הוא עבד, היה שם איזור כפרי שהיו שם ניירות והמקום היה נקרא רקיץ". לאחר ששמעה את עדותו של מר כהן, קבעה הועדה כי לא מצאה בעדות זו ממצא כלשהו התומך בגרסת המנוח, זאת לאור התרשמותה, הן בהתחשב בכך שהעד לא ביצע עבודות ביחד עם המנוח, אלא רק פגש אותו מספר חודשים לאחר שלא ראה אותו, והמנוח סיפר לו כי שהה בעבודות כפייה. הועדה ציינה כי למרות שאין היא כפופה לדיני הראיות, לא תוכל להסתמך על עדות זו גם לאור אופן תיאור הדברים, והתרשמותה הכללית מן העד. אי לכך, הערעור נדחה. על החלטה זו הערעור שבפנינו. הערעור 3. המערער טוען כי המנוח צרף לתביעתו תצהיר שלו עצמו אשר תאר את עבודות הכפייה ואת ההתעללויות שהיה חשוף להן. זאת ועוד, המנוח צרף לתביעתו גם תצהיר של יוסף ברל אשר אף הוא הצהיר כי המנוח סבל מכל הצעדים האנטי-יהודיים שננקטו כנגדם. אחותו של המנוח הגב' רוזה אדלשטיין הצהירה אף היא כי המנוח נלקח לעבודות כפייה ונעדר חודשים ארוכים מן הבית. כאשר ניתנה החלטת הועדה כבר לא היה המנוח בין החיים, אולם עובדה זו, לטענת המערער, אין בה כדי למנוע מהעיזבון קבלת פיצויים, אותם היה זכאי המנוח לקבל מכוח החוק. המערער טוען כי מהאמור בכל התצהירים שהוגשו מתקבלת תמונה ברורה כי המנוח היה חשוף להתעללויות, וכי גויס לעבודות כפייה בזמן מלחמת העולם השניה. אשר על כן, מתבקש קבלת הערעור. דיון 4. שמענו את טענות ב"כ הצדדים, עיינו בעיקרי טיעוניהם ובכל החומר שבתיק, והגענו למסקנה כי דין הערעור להדחות. בראש ובראשונה נציין, כי סעיף 17ח' לחוק רדיפות נכי הנאצים מורה כי על החלטת הועדה ניתן לערער לביהמ"ש המחוזי בשאלה משפטית בלבד (ראה: רע"א 1246/02 אריאלי נ' הרשות המוסמכת (לא פורסם) 03(1) 355. המערער לא הצביע על כל שאלה משפטית הטעונה ליבון בפני ערכאת הערעור. החלטת הועדה אשר דחתה את הערר התייחסה לעדותו של העד נתן כהן ונימקה זאת בכך כי העד לא העיד ממקור ראשון, ועדותו הייתה בגדר עדות שמיעה. כל שטען העד היה כי הוא שמע מפיו של המנוח שעבד בעבודות כפייה, ואילו הוא העד לא היה ביחד איתו. על אף שהועדה אינה כפופה לדיני הראיות, היא בחנה את עדותו, התרשמה מדבריו ומצאה אותה כעדות שלא ניתן לסמוך עליה ממצא. במקרה זה בחנה הוועדה את שלל הטענות שהועלו בפניה והוציאה תחת ידיה פסק דין המבוסס על חומר הראיות וההתרשמות. אין זה המקרה בו נוכל אנו כערכאת ערעור להתערב בו. ההלכה היא שהביקורת של בית משפט של ערעור על ממצאים עובדתיים, שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, מצומצמת ביותר, והיא מצומצמת עוד יותר לגבי ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמות ישירה מן העדים להוציא חריגים, כדי שערכאת ערעור תתערב בעובדות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, צריך שהטעות של הערכאה הדיונית תהיה מהותית ובולטת עד כדי שתבטל את העדיפות המוקנית לערכאה זאת כתוצאה מהתרשמות ישירה מן העדים (ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632). זאת ועוד: רק לעתים רחוקות תתערב ערכאת הערעורים בממצאים עובדתיים אשר נקבעו בבית המשפט קמא, אשר שמע את העדויות והתרשם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממהימנותם של העדים (ע"א 5118/02 חבי אלטריפי נ' סלאיימה, פ"ד נ(5) 407). כוחן של קביעות אלה יפה לענייננו. אשר על כן ולאור האמור לעיל, לא נוכל להתערב בהחלטתה של ועדת העררים המעוגנת בדין ובחומר הראיות. הערעור נדחה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. פיצוייםניצולי שואה