להלן פסק דין בנושא פיצויים בגין אי מינוי: פסק דין בפנינו תביעה לפיצויים בגין אי מינוי התובע לכהונת חבר במועצה הציבורית להנצחת זכרו של זאב ז'בוטינסקי. כתב התביעה הוגש על ידי התובעת 1, שהיא עמותה רשומה העונה לשם המדרשה הלאומית והתובע 2 המשמש בתפקיד יו"ר העמותה האמורה (להלן: "התובע"). הנתבעים הם ראש הממשלה, מר אהוד אולמרט (להלן: "הנתבע 1"), מר אבי וידרמן ממשרד רוה"מ בירושלים (להלן: "הנתבע 2") וגב' שושנה שירן, גם היא ממשרד רוה"מ בירושלים (להלן: "הנתבעת 3"). שלושתם שליחי ציבור הנתבעים באופן אישי ומיוצגים בהליך זה על ידי נציגת היועץ המשפטי לממשלה. לטענת התובע, הנתבעים לא מינו אותו כחבר מועצת המנהלים של המועצה הציבורית להנצחת זכרו של זאב ז'בוטינסקי ובעבורו זהו "עלבון שאין כדוגמתו... העלבון הזה הורג אותי. ולכן הגשתי תביעה כספית על סך 17,800 ₪" [הציטוטים מתוך פרוטוקול הדיון עמ' 1]. דיון: בית המשפט לתביעות קטנות דן על פי חוק בתביעות של יחידים ואינו דן בתביעות של תאגידים. הואיל והתובעת 1 היא עמותה רשומה, שעריו של בית המשפט לתביעות קטנות נעולים בפניה ואת טענותיה היה עליה להפנות לבית המשפט המתאים. לפיכך, מכאן והלאה הדיון בתביעה ימשיך ויתפתח בעניינו של התובע בלבד. בשנת תשס"ה התקבל בכנסת חוק זאב ז'בוטינסקי (ציון זכרו ופועלו), התשס"ה - 2005 (להלן: "החוק"). סעיף 3(א) לחוק קובע כי הממשלה תמנה מועצה ציבורית להנצחת זכרו של ז'בוטינסקי ואת הרכב חבריה. כמו כן, סעיף זה קובע כי המועצה תהיה מורכבת מנציגי שלוש קבוצות: הקבוצה האחת - כוללת את נציגי המדינה, הקבוצה השנייה - כוללת נציגי גופים חוץ ממשלתיים, אשר יש להם עניין בקידום מטרות החוק והקבוצה השלישית - כוללת נציגי ציבור. הרכב ומספר החברים בכל אחת משלושת הקבוצות נקבע בחוק באופן שיאפשר שמירה חיונית על יחסי הכוחות במועצה, הואיל והחלטותיה עלולות להשפיע על פעילותם של גופים כאלה ואחרים, לרבות במישור התמיכות התקציביות [ראו בג"ץ 4212/07 דני דנון נ' משרד רוה"מ, בסעיפים 4-5 לפסק הדין של כבוד השופט ע' פוגלמן]. כפי העולה מלשון החוק אשר פורטה לעיל, מינוי או אי מינוי חברים לכהונה במועצה הציבורית להנצחת זכרו של זאב ז'בוטינסקי, נופלת תחת אחריות וסמכות הממשלה ולא תחת אחריות וסמכות הנתבעים. אומנם הנתבע 1 הוא ראש הממשלה, אולם אין משמעות הדבר שסמכויות הממשלה נתונות בידיו ו/או כי האחריות לפועלה של הממשלה רובצת לפתחו של רוה"מ באופן אישי. יתר על כן, הנתבעים 2 ו-3 הם עובדי משרד רוה"מ, ומכאן שכלל לא ברור כיצד מנסה התובע להטיל עליהם את האחריות למעשים הנופלים בגדר סמכות הממשלה. נציגת היועמ"ש, ביקשה בדיון שנערך בבית המשפט לדחות את התביעה מן הטעם שהנתבעת הנכונה היא מדינת ישראל, הואיל ושלושת הנתבעים הם עובדי מדינה ונציגיה. מנגד, התובע טוען, כי אי מינויו לכהונת חבר במועצה האמורה, לא נובע מהחלטת הממשלה, אלא מן הטעם שהנתבעים "זייפו מסמכים" כלשונו [ראו עמ' 1 לפרוטוקול הדיון]. לבקשת נציגת היועמ"ש שהתובע יציג את המסמכים שזויפו, התובע הסביר כי שלח לנתבעים מכתב אליו היה מצורף נספח, ואילו הם העבירו את המכתב לדיון במינוי ללא הנספח המצורף וכי זהו למעשה הזיוף המדובר. טענה זו אין לה מקום, לא הוכחה ועל כן, היא טענה בעלמא והיא נדחית על הסף. במהלך הדיון, ניסה התובע להסביר את פשר אי מינויו כחבר במועצה האמורה, ממניעים פוליטיים. היינו, התובע הוא חבר תנועת הליכוד, ואילו רוה"מ חבר תנועת קדימה, ולדעת התובע זו הסיבה שבגינה לא מונה כחבר המועצה. נציגת היועמ"ש דוחה טענה זו והציגה שמות חברים ומועמדים אחרים למועצה האמורה, ובהם גם אנשי ליכוד ידועים, דבר המקעקע את טענת התובע. נראה כי נציגת היועמ"ש הוכיחה את טיעונה על ידי הבאת שמות חברי ומועמדי תנועת הליכוד ולפיכך, אין מקום גם לטענה זו של התובע. לסיכום הדברים, נראה כי התביעה דנן הוגשה שלא כנגד הנתבעים הנכונים ואף לא עלה בידי התובע להעלות ולהוכיח טענות אשר יש בהן כדי להתגבר על חזקת התקינות המנהלית או להוכיח כי הנתבעים לא פעלו כדין. די בכל אלה כדי להביא לדחיית התביעה. ואולם, נוסיף על אלה גם את הדברים הבאים: התובע, חרף כנותו ותום ליבו, לא הוכיח כי נגרם לו כל נזק כלשהו וכידוע, בהיעדר נזק, אין מקום לפיצוי. יתר על כן, נציגת היועמ"ש ציינה כי מינויו של התובע עבר את הוועדה הנדרשת וכעת כל שנותר הוא להמתין לאישורו על ידי הממשלה, ואולם דבר זה צפוי להיעשות יחד עם אישור מינויים אחרים במועד שיקבע לשם כך על ידי הממשלה. כך שלא נגרם לתובע כל נזק. סופו של דבר ובמקובץ התביעה נדחית. אין צו להוצאות, על מנת שלא להכביד עם התובע מעבר לנדרש.פיצוייםחברי מועצה