להלן פסק דין בנושא ערעור על נכות שירות בתי הסוהר: ערעור זה מופנה כנגד החלטותיה של הועדה הרפואית העליונה, על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 מתאריכים 11.01.05 ו- 05.04.05, לפיהן נקבעה נכותו של המערער בשיעור 16%. הרקע העובדתי. המערער יליד 1965, בתאריך 04.02.02 נפצע בתאונת דרכים בעת שירותו בשירות בתי הסוהר. בתאריך 09.11.03 הכיר קצין התגמולים במערער כנכה על פי החוק בהחלטה בזו הלשון: "הריני להודיעך כי לאחר עיון בתביעתך ובתוצאות הבדיקות הרפואיות הגעתי למסקנה כי החבלה בת.ד. 4.02.02 אירעה בתקופת שירותך עקב שירותך האחר". בהמשך להודעה על ההכרה בתוצאות התאונה הנ"ל כקשורות לשירותו של המערער, מוסיף קצין התגמולים ומפרט: "הועדה הרפואית בתאריכים 25.7.02 27.3.03 22.9.03 קבעה את דרגת נכותך ל- 25% (עשרים וחמישה) לפי הפירוט הבא: עבור: מ.א. (מצב לאחר - ש.ד.) תפירת רצועת דלטואיד קרסול שמאל כולל צלקת - 1% (אחד). עבור: שבר יציב בחוליה L3 5% (חמישה). עבור: הגבלה בינונית בתנועות עמה"ש 20% (עשרים). דרגת נכות זו תישאר בתוקפה מתאריך 4.2.02 (החבלה) ועד הבדיקה החוזרת שנקבע לחודש מרץ 2004". ועדה רפואית מהדרג הראשון אשר בדקה את המערער בתאריך 18.03.04, הפחיתה את שיעור נכותו של המערער ל- 15%. בהחלטתה מתייחסת הועדה לשלוש פגיעות מצב אחר תפירת רצועה בקרסול, שבר יציב בחוליה L3 והגבלה (קלה) בעמ"ש מותני. לערעור שהגיש לועדה הרפואית העליונה צירף המערער חוות דעת של ד"ר דן ארבל, מומחה בכירורגיה אורטופדית. בפרק הדן בתוצאות בדיקות הדמיה, מתייחס המומחה לצילומי רנטגן שנערכו למערער סמוך לאירוע התאונה במהלך האשפוז והטיפול, ד"ר ארבל מציין שבצילום מתאריך 18.08.02 נמצא כי השבר בחוליה L3, אשר בגינו נקבעו למערער 5% אחוזי נכות, עובר דרך הפדיקל הימני ונראים שברים בזיזים רוחביים חוליות 2,3,4 מימין. עוד מציין ד"ר ארבל כי בצילום אגן מתאריך 18.08.02 נראית תזוזה ורטיקלית בשיעור של 6 מ"מ. בדיון בפני הועדה הרפואית העליונה ב-11.01.05 כותבת הועדה לענין הממצאים הרנטגניים באגן ובעמוד השדרה "לגבי נושא שבר האגן והזיזים הרוחביים בחוליות. הועדה מפנה את הנכה לקצין תגמולים, לשם החלטה על הכרה בנכויות אלה, דיון במצב הגב לאחר קבלת הצילומים המבוקשים". בישיבתה מיום 05.04.05 מתייחסת הועדה לצילומים שהוצגו לה, בהמשך להפנייתה: "הועדה עיינה בצילומי עמ"ש מותני מ- 7.2.05 ובהם נמצא ממצא של שבר ישן ב- L3 וכן נמצאו שברים בזיזים הרוחביים של חוליות L2,3,4 מימין הועדה מצאה שהנושאים בהם אינו מוכר: אגן, זיזים רוחביים של חוליות כמתואר עליו לפנות לקת"מ לצורך הכרה וזימון לועדה מדרג ראשון". בערעור לבית משפט זה טוען ב"כ המערער כי משהוכרה נכותו בגין התאונה מיום 04.02.02, לא היה מקום לאבחן בין שבר בחוליה זו או אחרת והיה על הועדה הרפואית לדון בנכות שנגרמה למערער כתוצאה מאותה פגיעה. גם בהנחה שהמערער לא טען לענין השברים הנוספים בפני הועדה מהדרג הראשון, היה זה מסמכותה של הועדה הרפואית העליונה להחזיר הדיון לועדה מהדרג הראשון ולא היה מקום להפנות את המערער לקצין תגמולים. ב"כ המשיב חולק על גישה זו ולהשקפתו על המערער לשוב ולפנות לקצין התגמולים להכרה בנכותו. דיון. החלטת קצין התגמולים, המכירה בנכותו של המערער כתוצאה מהתאונה, כוללת שני חלקים. בחלקה הראשון מודיע קצין התגמולים כי תוצאות התאונה מוכרות כקשורות לשירותו של המערער, ומשכך אין אני סבורה שניתן לאבחן בין פגיעה בחוליה זו או אחרת של עמוד השדרה, כל עוד אין חולק שהפגיעה בכל החוליות נגרמה כתוצאה מאותה תאונה. העובדה שחלקה השני של ההחלטה מפרט את הנכויות שבגינן נקבעו למערער אחוזי נכות, אין בה כדי לגרוע מהיקף ההכרה. מעיון בתיקו הרפואי של המערער עולה כי נדרש להמציא צילומי רנטגן וסיכומי מחלה וכי פעל על פי הנחיה זו. כמו כן אין חולק כיום כי בצילומים משנת 2002, שבוצעו סמוך לאירוע התאונה, נראים שברים בחוליות 2,3,4 ותזוזה באגן. העובדה שהועדות הרפואיות, אשר בדקו את המערער ועיינו בכל החומר הרפואי, לא השכילו לפענח את הצילומים, אינה צריכה להיות למערער לרועץ. ניתן היה לצפות מהועדה הרפואית, הראשונה אליה הופנה המערער לאחר התאונה במסגרת הדיון בבקשה להכרה בנכות, כי תבחן באופן יסודי את החומר הרפואי. משלא עשתה כן, אין להטיל על שכמו של המערער את האחריות למחדל זה ולשוב ולהפנותו לקצין התגמולים. יודגש כי בעת שהמערער התייצב בפני הועדה הרפואית הראשונה אליה הופנה, בתאריך 25.07.02, פירט בפניה את תלונותיו הן בקשר לעמ"ש מותני והן ביחס לאגן הירכיים. היה זה מחובתה של הועדה לערוך בירור מקיף של תלונותיו, מה גם שהועדה הזמינה חומר רפואי נוסף ולא היתה כל מניעה להזמין צילומים עדכניים של עמוד השדרה. תקנה 4(א) לתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה), תשכ"ד-1964 קובעת: "הועדה רשאית לאשר החלטת הועדה הרפואית, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנכה ובין שהוא קצין התגמולים". לאור האמור לעיל, תתכבד הועדה הרפואית העליונה ותדון בהשלכות שיש לשברים שמהם התעלמו קודמותיה. מובן שפתוחה בפניה הדרך להחזיר הדיון לועדה מהדרג הראשון, אם תמצא לנכון. הערעור מתקבל והדיון מוחזר לועדה הרפואית העליונה, כמפורט לעיל. המשיב ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ בתוך 30 יום. ממועד זה ואילך ישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.בית סוהר / כלאנכותשב"ס (שירות בתי הסוהר)מאסרערעור