ערעור על מועד תחילת נכות

להלן פסק דין בנושא ערעור על מועד תחילת נכות: 1. ערעור על החלטת ועדת הערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 [נוסח משולב] (להלן: "החוק"). הוועדה (בראשות כב' השופטת ע' רביד) דחתה ערעור על החלטת קצין התגמולים, שלפיה תחילת נכותו של המערער בגובה 60% היא מיום 1.4.89 (ולא כפי שתבע, מחודש אפריל 1965). 2. הרקע: (א) המערער התגייס לשרות חובה ביום 5.10.50 והשתחרר ביום 4.12.52. ביום 5.11.51 נפצע בתאונת דרכים והוכר נכה לפי החוק בקשר לפגיעה ביד ימין ורגל ימין. ועדה רפואית קבעה למערער ביום 8.3.53 נכות בשיעור 19% . (ב) ביום 8.2.56 שונה שיעור הנכות בוועדה הרפואית ל-10%. ערעור שהגיש לוועדה הרפואית העליונה נדחה. (ג) בהמשך הגיש המערער תביעה חדשה בה ביקש להכיר בפסיכונוירוזיס, בעקבות התאונה. בגין כך נקבעו לו 10% נכות בגין מצב נפשי, ובסך הכל 20% נכות. (ד) ביום 2.3.64 הועלה שיעור הנכות על ידי ועדה רפואית ל 27%. שיעור הנכות הועלה על ידי ועדה רפואית פעם נוספת ביום 5.6.79, ושיעור הנכות הועמד על 35%. לאחר בדיקה בוועדה רפואית ביום 13.4.89 ו- 31.5.89, משנמצא כי מצב המערער הוחמר, הועמד שיעור הנכות על 60%. (ה) ביום 29.9.02 פנה המערער אל קצין התגמולים, וטען כי עוד בשנת 1965 נקבעה לו נכות של 60% וביקש כי דרגת הנכות האמורה תינתן לו רטרואקטיבית מאותו מועד, וכן ישולם לו תגמול בהתאם. (ו) קצין התגמולים קבע ביום 22.12.02 כי תחילת הנכות בשיעור 60% היא מיום 1.4.89 נוכח החלטות הוועדות הרפואיות מיום 13.4.89 ו-31.5.89. קביעה זו ניתנה לאחר שלא אותר פרוטוקול של ועדה רפואית מן המועד לו טוען המערער, ונבחנו כלל העובדות הצריכות לעניין. בגין החלטה זו הוגש ערעור לוועדה. (ז) המערער ביקש לבסס טענתו בדבר תחולת שיעור הנכות הנטען, על תעודת נכה שבידו, שבה נקבע כי דרגת נכותו היא 60%, וכי תוקף האישור הוא משנת 1965. כמו כן סמך טענתו על אישורים, בנוסח דומה, שנתן אגף השיקום. (ח) מנהלת מחוז שיקום תל-אביב של אגף השיקום הסבירה כי התאריך המצוין באשר למועד התחולה הוא למועד ההכרה כנכה צה"ל, ולא המועד שבו נקבע לאחרונה שיעור נכותו. בעקבות תביעתו של המערער שונה מבנה הטופס, וכיום קיימת הפרדה בין מועד ההכרה כנכה צה"ל לבין המועד שבו נקבעה דרגת הנכות האחרונה. עוד הובהר, כי במקרה זה, בטפסים לא צוין התאריך שבו הוכר המערער כנכה צה"ל (1953), ונרשמה בטעות שנת 1965, שכן בשנת 1984 עבר המשרד ממערכת ידנית למערכת ממוחשבת, ובאותו זמן הוקלד מועד הוועדה הרפואית העדכנית לאותה תקופה. 3. החלטת ועדת הערעור ועדת הערעור קבעה כי הגורמים הרבים שבדקו את תיקי המערער, וביניהם קצין התגמולים, בא כוחו, ב"כ המערער ואף הוועדה עצמה, לא מצאו פרוטוקול מאפריל 1965 הקובע דרגת נכות בשיעור 60%. הוועדה קיבלה את גרסת המשיב, שמדובר בטעות ברישום, וקבעה כי טעות זו אינה יכולה להקנות למערער זכות להעלאת שיעור אחוז הנכות, בהעדר קביעה של ועדה רפואית. לפיכך דחתה הוועדה את הערעור. להחלטה זו מכוון הערעור שלפנינו. 4. הטענות בערעור המערער חוזר על הטענות שהעלה לפני ועדת הערעור. לטעמו, התיעוד שאותו הוא מציג מלמד שבשנת 1965 נקבעה לו נכות של 60% על ידי ועדה רפואית, וככל הנראה פרוטוקול אותה ועדה אבד. המשיב חוזר על העמדה שהציג לפני ועדת הערעור. 5. דיון והכרעה שקלנו את טיעוני הצדדים. אין מחלוקת כי את דרגת נכות ומועד תחולתה קובעת ועדה רפואית. במקרה שלפנינו קבעה ועדת הערעור כי אין תשתית ראייתית המלמדת שניתנה בשנת 1965 החלטה של ועדה רפואית שהעמידה את שיעור הנכות של המערער על 60%, ואף קבעה עובדתית כי אי הבהירות ברישומים, היא בבחינת טעות ברישום. מדובר בקביעות עובדתיות של הוועדה, אשר בית משפט זה, שביקורתו מוגבלת לנקודה משפטית בלבד (ס' 34(א) לחוק), לא יראה להתערב בהן. למעלה מן הצורך נציין כי גם אם היינו מנחים עצמנו על פי אמות מידה ערעוריות "אזרחיות", לא היינו מוצאים יסוד להתערב בקביעותיה ובמסקנותיה של ועדת הערעור. על פי התשתית הראייתית שהיתה מונחת לפני הועדה, אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בהחלטתה; הממצאים שנקבעו בה תומכים במסקנה המשפטית; כמו כן אין לגלות בה טעות שבחוק. מטעמים אלה החלטנו לדחות את הערעור. התיקים הרפואיים יוחזרו למשיב. בנסיבות העניין, אין אנו עושים צו להוצאות.נכותערעור