להלן פסק דין בנושא ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה: פסק דין ערעור לפי סעיף 12א לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט - 1959 (להלן: "חוק הנכים") על החלטת הועדה הרפואית העליונה. 1. המערער, יליד 1947, לקה בגידולים סרטניים שונים אשר הוכרו כמחלות שנגרמו תוך ועקב שרותו הצבאי. שעור נכותו הכולל הועמד על 63% בגין פגימות שונות. בגין פגימה ספציפית - עליה סב גם ערעור זה - שעניינה "מצב היצרות בינונית באזור האנוס עם תמונה מנומטרית של הפרעה בשליטה ספינקטר פנימי וחיצוני ותחושתית באזור (מותאם)" [הדגשה איננה במקור], קבעה ועדה רפואית מדרגה ראשונה כי נכותו עולה כדי 30% נכות בהתאם לסעיף 15(3)(א) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל - 1969 (להלן: "התקנות") (ראו החלטת הועדה הרפואית מדרגה ראשונה מיום 20.2.05). 2. המערער בחר לערער על קביעת הועדה הרפואית מדרגה ראשונה לועדה הרפואית העליונה (להלן: "הועדה"), וטען כי הוא סובל מחוסר שליטה בסוגרים בדרגת חומרה המצדיקה קביעת נכות גבוהה יותר. ערעורו נתמך בשתי חוות דעת רפואיות, האחת של פרופ' דרזניק (מומחה בכירורגיה כללית) והשניה של פרופ' רטן (מומחה למחלות דרכי העיכול ומחלות פנימיות). שני המומחים חיוו דעתם כי יש להעמיד את שעור נכותו של המערער על 80% בגין "איבוד מוחלט של השליטה על הספינקטר" (סעיף 15(6) לתקנות) [הדגשה איננה במקור]. לציין כי פרופ' רזניק המליץ על נכויות נוספות בהקשר זה, כך גם 50% נכות בגין היצרות קשה של פי הטבעת לפי סעיף 15(3)(ב) לתקנות, וכן 30% נכות בגין שלשולים קשים לאחר ניתוח לפי סעיף 18(1)(ד) לתקנות. 3. הועדה דחתה את הערעור וקבעה כי המערער סובל מאי שליטה חלקית ביציאות וכן מהיצרות מסוימת בפי הטבעת. תיאוריו של המערער את מצבו, בדיקה קלינית שנערכה לו על ידי הועדה והעובדה כי המערער אינו מרותק למיטתו - מה שמאפיין אי שליטה מלאה - הם שעמדו, בין היתר, בבסיס הנמקת הועדה באשר לקביעה האמורה. עוד קבעה הועדה כי למרות שני ממצאים, הן לעניין אי השליטה החלקי, הן לעניין ההיצרות הרי שאם "לשפוט מאנמנזה, ניתוח הטחורים חולל את המעבר משלשול מימי לחוסר שליטה חלקי, כנראה כתוצאה מפגיעה בסוגר. הועדה בדעה שיש לכלול את נזקיו המשוערים של ניתוח הטחורים בנכות הכוללת לתוצאות הניתוח ...". ובהמשך - ממצא זה בפי הטבעת הוא חלק ממ.א ניתוחים באזור פי הטבעת, והוא חלק מהנכות בגין האי שליטה החלקית על היציאה (הפרעה בתפקוד הסוגר של פי הטבעת). לכן, לא נראה מקום למתן נכות נפרדת בגין אי השליטה החלקית וההיצרות" (ראו פרוטוקול הועדה מיום 25.7.06, עמ' 3 ו - 4). הועדה התלבטה איזה סעיף מבחן מתאים יותר למצבו של המערער, האם אי שליטה חלקית בסוגרים לפי סעיף 29 (4) I (א) לתקנות [30%] או שמא סעיף 15(3)(א) לתקנות העוסק בהיצרות בינונית של פי הטבעת [גם כן 30%], כפי שקבעה הועדה הרפואית מדרגה ראשונה. החלטתה היתה להותיר על כנו את הסעיף שנבחר על ידי הועדה הרפואית מדרגה ראשונה, ובתיאור הפגימה ציינה הועדה "מצב היצרות בינונית באזור האנוס עם תמונה מנומטרית של הפרעה בשליטה ספינקטר פנימי וחיצוני והפרעה תחושתית באזור (מותאם)". (שם, בעמ' 5, הדגשה איננה במקור). 4. בערעורו שלפני טוען המערער כי קביעת הועדה לפיה אי השליטה שלו הינה חלקית בלבד, מוטעית. לטענתו, העדר השליטה הוכח בבדיקת מנומטריה, וככלל, שליטתו בסוגרים, כפי שציינה הועדה, הינה פרי התמודדות שלו עם הבעיה ודרכים שמצא כדי שיוכל להמשיך ולתפקד למרות העדר השליטה המוחלט. כך, הוא מתכנן ארוחותיו, צם ומתכנן את מועדי היציאה מהבית וכד'. תחושות הבטן שלו, אותן ציינה הועדה ככאלה המתריעות על הצורך להגיע לשירותים, חלף התחושה הרקטלית אותה הוא נעדר, אינן מבטלות את חוסר התחושה בספינקטר ואת חוסר השליטה, אלא רק מסייעות לו להתמודד עם הבעיה. עוד טוען המערער כי יש לקבוע לו שתי נכויות נפרדות, שלגביהן קיימים שני סעיפי נכות נפרדים בתקנות. בפרט ובמיוחד, משום שהנכות שנקבעה לו (30%) זהה לשעור הנכות המינימאלי הקבוע בגין כל אחת משתי הנכויות בנפרד. אין ביטוי בהחלטה של הועדה לכך שמדובר בעצם בשתי נכויות שצורפו להן יחדיו, למרות שכל אחת מהן גורמת סבל נפרד ושונה. 5. המשיב טוען כי עיון בפרוטוקול הועדה מצביע על דיון מעמיק, רציני ויסודי בטענות המערער. קביעותיה של הועדה אמנם אינן תואמות את חוות הדעת אותן הגיש המערער, אך המערער מלין על קביעות מקצועיות של הועדה שאינן עומדות לביקורת לפני בית המשפט בהתאם להוראת חוק הנכים. משלא הצביע המערער על פגם משפטי המצדיק התערבות בית משפט זה, אין מקום לקבל ערעורו. מדגיש המשיב כי גם המומחים מטעמו של המערער לא היו תמימי דעים האם לקבוע למערער נכות אחת או שתיים, ומהו הסעיף המתאים ביותר למצבו. מכל מקום, טוען המשיב כי סיווג הפגימה הינו בשיקול דעתה המקצועי של הועדה. 6. אכן, סעיף 12א לחוק הנכים, מגביל את ערעורו של נכה לבית משפט זה לטיעון משפטי בלבד. טענתו של המערער התוקפת את קביעתה של הועדה לפיה אי השליטה בסוגרים הינה חלקית, להבדיל מאי שליטה מלאה, הינה טענה המופנית לשיקול דעתה המקצועי-רפואי של הועדה, כשאין בית משפט זה האכסניה המתאימה לה נוכח הוראת החוק האמורה (ראו רע"א 4652/04 אואקנין נ' משרד הבטחון, (טרם פורסם, 15.6.05)). לציין כי שלוש ישיבות הקדישה הועדה לעניינו של המערער. מסמכיו הרפואיים היו לפניה, לרבות חוות דעת המומחים מטעמו, תוצאותיהן של בדיקות שונות ודו"חות הניתוחים שעבר. כן שמעה הועדה ובה פנימאי, כירורג וגסטרואנטרולוג את טענותיו של המערער ואת טענות באת כוחו, ואף בדקה אותו בדיקה קלינית. חוסר השליטה החלקי תואם על פי דעתה של הועדה גם את הממצאים המנומטריים. המערער טוען כי ממצאים אלו תואמים דווקא אי שליטה מלאה, אך פרשנות הבדיקה המנומטרית איננה בסמכות בית המשפט, ובכלל בדיקה זו איננה עומדת לבדה בחלל ריק, ויש ליתן משקל לכלל הבדיקות והממצאים שהיו לפני הועדה. יפים הדברים שנאמרו ברע"א 9737/03 זיגלמן נ' משרד הביטחון- קצין תגמולים (טרם פורסם, 4.7.05): "השאלה כיצד תקבע הוועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך את קביעתה על בדיקת ה-MRI, על בדיקות עזר אחרות, או על ממצאי הבדיקה הקלינית, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא עניין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הוועדה הרפואית. בעניין זה בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית. יתירה מזו, בהיותו של עניין זה נושא רפואי מובהק, קביעה רפואית מסוג זה גם אינה מקנה, על-פי סעיף 12א לחוק הנכים, זכות ערעור על ממצאי הוועדה הרפואית לבית המשפט". לאור האמור, בית משפט זה אינו מחליף את שיקול דעתו של מומחה רפואי בשיקול דעתו שלו, משלא נטען לכל פגם משפטי שנפל בקביעת הועדה. 7. טענתו הנוספת של המערער כי היה על הועדה לקבוע לו שתי נכויות נפרדות או לחילופין לקבוע לו נכות אחת מותאמת שתתן ביטוי לכך כי מדובר בשתי בעיות נפרדות, נדחית אף היא. הגדרת "נכות" שבסעיף 1 לחוק הנכים מבוססת על איבוד כושרו של אדם לפעול "פעולה רגילה". במקרה דנן, שתי הנכויות הינן תוצאה של ניתוח הטחורים אותו עבר המערער. הפגימות שלובות זו בזו ותוצאתן זהה ומתבטאת בקשיים אותם ביטא המערער לפני הועדה. אחוזי הנכות שניתנו למערער מתייחסים לגריעה הכוללת שנגרמה לתפקודו של המערער כתוצאה משתי בעיות שלובות אלו. בכך, למעשה, דחתה הועדה את טענתו של המערער כי תוצאתן של שתי הפגימות הינה שונה והסבל שנגרם מכל אחת מהן הינו אחר. קביעת הועדה בהקשר זה אף היא קביעה רפואית המצויה בשיקול דעתה, ואין מקום להתערב בה. 8. אשר על כן דין הערעור להדחות. המערער ישא בהוצאות המשיב וכן בשכר טרחת עורך דין בסכום של 3,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק דין זה, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. רפואהועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואית