להלן החלטה בנושא סעיף 15 לחוק ההתיישנות: החלטה א. מבוא בפני בקשה לדחייה על הסף של תביעת התובע, מחמת התיישנות. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל ודינה של התביעה להדחות על הסף מחמת התיישנות. ב. העובדות 1. עניינה של התביעה דנן, תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע שהתרחשה בתאונה ביום 2.7.91, קרי, למעלה מ-16 שנה ממועד הגשת התביעה שבפני. 2. תביעה זהה הגיש התובע לבית משפט זה במסגרת ת.א. 13807/98 ביום 29.6.98, כחמישה ימים לערך לפני תום תקופת ההתיישנות (להלן:"התביעה הראשונה"). 3. במסגרת בירור התביעה הראשונה נבדק התובע ע"י מומחה מטעם בית המשפט, דר' פריימן, אשר קבע ביום 16.2.03, כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה. קביעת דר' פריימן תאמה קביעת רופאי הועדה הרפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי. 4. רק ביום 4.7.06, הושגה הסכמה אשר קיבלה תוקף של החלטה ביום 4.7.06, בין הצדדים לאחר דחיות שונות לפיה פסק הדין יינתן בתביעה, יינתן על סמך סיכומים ומסמכים שיגישו הצדדים. הצדדים הסכימו כי סיכומי התובע יוגשו בתוך 30 יום וסיכומי הנתבע 30 יום לאחר קבלת סיכומי התובע. 5. לאחר מספר ארכות להגשת סיכומים שניתנו לבקשת ב"כ התובע נתנה כב' השופטת נתנאל שרון, ביום 19.12.06, ארכה אחרונה להגשת סיכומי התובע עד יום 31.12.06. בהחלטתה התרתה בדחיית התובענה תוך חיוב התובע בהוצאות. 6. ביום 4.1.07, לאחר שלא הוגשו סיכומים מטעם ב"כ התובע, למרות כל הארכות שנתנו, הורתה כב' השופטת נתנאל שרון, על מחיקת התביעה מחוסר מעש. 7. ביום 9.1.07, הגישו הנתבעים בקשה לתיקון פסק דין ועתרו כי תביעת התובע תדחה ולא תמחק בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 19.12.06. בקשת הנתבעים נעתרה וביום 19.2.07, תוקן פסק הדין ותביעת התובע נדחתה תוך חיוב התובע בהוצאות הנתבעים בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. 8. ביום 7.01.08, הגיש התובע תביעה חדשה זהה בתוכנה לזו שהוגשה על ידו ביום 29.6.98 ובמסגרתה הוגשה הבקשה שבפני. 9. אציין, כי בימים 8.4.07 ו-12.4.07, הגיש ב"כ התובע במסגרת התביעה הראשונה (בת.א. 13807/98) שתי בקשות זהות בש"א 6565/07 ו-6602/07 לביטול החלטת כב' השופטת נתנאל שרון מיום 19.2.07 אשר ניתנה בהעדר ובה נקבע כי תביעת התובע תדחה ולא תמחק. במסגרת הבקשה טען ב"כ התובע כי היו לו סיבות מוצדקות לאי הגשת סיכומים מטעמו שנבעו מסיבות בריאותיות של עורכת הדין אשר טיפלה בתביעה במשרד ב"כ התובע, אשר לא שבה מחופשת לידה ונוכח קשיים למצוא עורך דין מחליף. ב"כ התובע טען כי משנתנה החלטה למחיקת התביעה בחר שלא לערער עליה ולהגיש תביעה חלופית ורק לאחר מכן שנודע לו על דחיית התביעה נאלץ להגיש הבקשה לביטול החלטה. 10. בדיון אשר התקיים בפני ביום 3.12.07 בבש"א 6565/07, הוסכם בין הצדדים על מחיקת הבקשות ללא צו להוצאות תוך שמירת טענות הצדדים לענין תיקון פסק דין שנעשה כהחלטת כב' השופטת נתנאל-שרון בהחלטתה מיום 19.2.07, אשר ישמעו במהלך ההליך העיקרי. ג. הטענה 1. כאמור כעת מונחת בפני בקשה לדחיית התביעה החדשה על הסף מחמת התיישנות. נטען כי גם לו הוגשה התביעה כדין והתביעה הקודמת נמחקה ביום 4.1.07 מחוסר מעש ולא נדחתה עפ"י ההחלטתה המתוקנת מיום 19.2.07, עדיין דין התביעה החדשה להדחות מחמת התיישנות וכי אין תחולה לאמור בסעיף 15 לחוק ההתיישנות התשי"ח - 1958. 2. נטען כי התביעה הראשונה הוגשה 4 ימים לפני תום מועד ההתיישנות ונמחקה ביום 4.1.07. התביעה החדשה הוגשה רק ביום 7.1.07 בחלוף למעלה מ-16 שנים ממועד אירוע התאונה ולאור בחינת התנהלות התובע במהלך ניהול ההליכים בתביעה הראשונה יש לקבוע כי אין מקום להפסיק את מירוץ ההתיישנות בתקופה בה התנהל ההליך בבית המשפט בתביעה הראשונה. 3. טענה זו מסתמכת על פסקי דין אשר קבעו כי מקום בו מדובר בהתנהגות חריגה של תובע המתעלם מהחלטות בית המשפט נוקט סחבת ומביא למחיקת תביעתו בשל פגמים בהתנהלותו אין הוא יכול להגיש תביעה חדשה פגומה אף היא כדי לעצור מירוץ ההתיישנות. ד. המסקנה 1. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה ובמסמכים המצורפים, נחה דעתי כי יש מקום להעתר לבקשה גם אם אניח כי בפני תביעה חדשה אשר הוגשה משום שתביעה קודמת נמחקה ולא נדחתה, יש מקום לקביעה כי התנהלות התובע בהליכים הקודמים היתה לקויה, פגומה והביאה להמשכות ההליכים. בנסיבות אלו אין לאפשר לתובע שכזה לחסות בצילו של סעיף 15 בחוק ההתיישנות שתוכנו וכוונתו לא נועדו לאפשר לתובע שכזה להגיש תביעתו בשנית בחלוף למעלה מ-16 שנים לאחר אירוע התאונה נשוא התביעה. ראה לעניין זה: ת.א. 5661/02 - כהן רוג'ה נ. האחים עופר ספנות בע"מ פס"ד כב' השופט אליקיים מיום 28.4.04 2. יובהר כי ב"כ התובע לא הגיש כל בקשה בהליכים הקודמים מלווה בתצהיר המבהירה מדוע כשל מלעמוד בהחלטות בית המשפט ולהגיש סיכומים במועד. התובע גם לא עשה כן, במסגרת ההליכים שבפני וגם טיעוניו לפיהם דחיות בהגשת סיכומים נבעו ממצב רפואי של עורכת הדין המטפלת בתיק וקשיי המשרד להתארגן בהתאם נותרו טיעונים בלתי מוכחים בעלמא. לא הובא תצהיר ולא הוצגו מסמכים. במיוחד אציין, כי לא הוגשה כל בקשה אשר הועברה לידיעת ב"כ התובע החלטות כב' השופטת נתנאל שרון מיום 31.12.06, לפיה כשלון בהגשת סיכומים יביא לדחיית התובענה ולא מחיקתה. לא נעשה כן גם לאחר שהוברר כי ניתנה החלטה הדוחה תביעת התובע במקום למחקה ותצהיר דומה אף לא הוגש בבקשה לביטול החלטה הקובעת כי התביעה הקודמת תדחה ולא תמחק. 3. לטעמי, בנסיבות הענין שהובהרו בפני, כאשר מוגשת תביעה כחמישה ימים לפני תום תקופת ההתיישנות ביום 29.6.98 וב"כ התובע לא משכיל לסיים ההליכים בה גם לא בדרך שאינה מצריכה שמיעת ראיות עד שנת 2006 ונמנע מהגשת סיכומים גם לאחר שקיבל התראות חוזרות ונישנות מבית המשפט כי קיים סיכוי שתביעתו תדחה, אין לראות בו כמי שזכאי לחסות בצלו של סעיף 15 לחוק ההתיישנות התשי"ח - 1958 ולהבנות מהעובדה שהגיש תביעתו הראשונה במועד כדי להביא לעצירת מירוץ ההתיישנות באופן שיוכל להגיש תביעה גם בחלוף 16 שנה לאחר מועד האירוע. 4. גם אם טעיתי בכל האמור לעיל, לא מצאתי ממש גם בטענתו השניה של ב"כ התובע ולדעתי דין התביעה להדחות גם משום שתביעתו הקודמת של התובע נדחתה ולא נמחקה ואין לבטל החלטת כב' השופטת נתנאל מיום 19.2.07. כאמור, ב"כ התובע קיבל התראה לפיה כשלונו לעמוד בהחלטות בית המשפט יביא לדחיית תביעתו משאין התובע כופר בידיעתו ענין זה, אין מקום לטעון כעת, כי דין ההחלטה אשר נתנה בהעדר תגובה מטעם ב"כ התובע ביום 19.2.07 דינה להתבטל. התובע נמנע מלקיים החלטות בית המשפט, נמנע מלהוכיח כי קיימות לו סיבות טובות המקנות לו הזכות לדרוש כי בית המשפט לא יקבע את שהתריע כי יקבע באם התובע לא יגיש סיכומיו ואין לו הזכות לדרוש במצב עניינים זה למנוע מהנתבעים לדרוש סוף לסיכון התמידי לו הם נחשפים של קיום הליכים משפטיים מתמשכים נגדם. 5. אשר על כן, אני מקבלת הבקשה ומורה על דחיית התביעה על הסף. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.דחיה על הסףהתיישנות