להלן החלטה בנושא סוכרת תפלה בצבא: החלטה ערעור זה הוגש על החלטת קצין התגמולים מיום 22.12.04 ולפיה אין קשר בין הסכרת התפלה בה לקה המערער ובין תנאי שירותו הצבאי. המשיב הסתמך על חוות דעת של פרופסור אברהם קרסיק מיום 15.11.04. המערער בתביעתו לקצין התגמולים טען כך: "התגייסתי לצבא ב-14.2.82... בשנת 85 השתחררתי מהצבא... ובשנת 87' חזרתי שוב. החל משנת 88' במשך 12 שנה התעסקתי במשימות האזנה שנמשכו חודש וחצי. בממוצע יצאתי למשימות אלה פעמיים בשנה. ללא ספק שספגתי קרינה מהמכשירים הרבים שהיו סביבי. ודבר חשוב יותר שלו היתה השפעת קרינה עלי, הוא המצב שנאלצתי בכל פעם שיצאתי למשימות אלה לישון בחדר ובו אנטנה קולטת. לפי דעתי הימצאותי בחדר עם אנטנה למשך תקופות כה ארוכות הוא הגורם העיקרי למחלתי". 3. פרופסור קרסיק קבע בחוות דעתו כי "הבסיס למחלה ממנה סובל המערער הוא נזק אנטומי עקב גידול או הסננה באזור הגבעול המחבר ההפוטלמוס מקור ההורמון להפופיזה מקום הפרשתו". עוד הוא כתב כי פגיעה ספציפית מן הסוג הפוגע במקום מזערי בגבעול יותרת המוח אינה קשורה בקרינה על פי ספרות ולכן דחה את תביעתו של המערער. 4. בקדם המשפט הראשון ביום 23.5.05 הודיע ב"כ המערער כי על פניו נראה כי מדובר בטענה של נכות מוסבת, משום שהטענה היא שהקרינה גרמה לגידול או הסננה ולכן הוא מבקש לבחון את הדבר. לאחר מכן נדחו הדיונים שוב ושוב לבקשותיו של ב"כ המערער בשל בעיית סיווג ביטחוני של ב"כ המערער ובהסכמת ב"כ המשיב, אשר נענו על ידי הועדה. סופו של דבר שבקדם המשפט ביום 25.10.07 טרם הסתיימו הליכי הסיווג הביטחוני, אולם ב"כ המערער הודיע כך: "בין לבין ערכנו בדיקות רפואיות וסקירה של ספרי הלימוד והספרות הרפואית ואנו סבורים כי לא נמשיך במסגרת בירור הקשר הסיבתי בין הפגימה לבין קרינה של אנטנות משדרות או קולטות". בהמשך הודיע ב"כ המערער: "טענתנו תהיה רשלנות רפואית או סטייה מסטנדרט רפואי סביר שגרם לסוכרת התפלה". (ראו עמוד 5 לפרוטוקול). ב"כ המשיב טען באותו דיון כי אם זו מסקנתו של המערער, הרי אין מנוס אלא להגיש תביעה חדשה לקצין התגמולים בסוגיה זו של רשלנות רפואית, על כל הכרוך בכך. 5. בהחלטתי באותו דיון הצעתי כי התיק לפני הועדה יסגר והנושא יוחזר לקצין התגמולים על מנת שידון אך ורק בטענה של רשלנות רפואית, כאשר במקרה כזה לא תהיה למשיב טענה מקדמית של התיישנות, וזכויותיו של המערער, היה ויוכר, יחלו מהמועד שהגיש לראשונה את תביעתו. הצדדים התבקשו להציג את עמדתם להצעה זו בתוך 30 יום מיום הדיון. ב"כ המשיב הגיב רק בדצמבר 2007 ואילו ב"כ המערער הגיב רק ביום 3.2.08. 6. ביום 2.6.08 בדיון קדם משפט טענו הצדדים לנושא זה, כאשר ב"כ המערער טען כי בתיק אחר שבו נטענה טענה של רשלנות רפואית, לאחר שהחל דיון בערעור בסוגיה אחרת, הסכים המשיב לוותר על טענת ההתיישנות ולכן עמידתו על טענה זו בתיק זה- משמעה אפליית המערער. ביום 19.6.08 הגיש ב"כ המערער מסמכים מתיק וע' (ראשל"צ) 120/05 לוי אלון ז"ל נ' קצין התגמולים (להלן: "תיק אלון לוי ז"ל") וטען כי מהתנהלות המשיב בתיק אלון לוי ז"ל יש ללמוד כי המשיב לא עומד על הטענה של התיישנות, כאשר נטענת הטענה של רשלנות רפואית תוך כדי הדיון בערעור בנושא אחר. 7. בתגובה מטעם המשיב נטען כי לוי אלון ז"ל, הגיש את תביעתו בחייו ונפטר כחודשיים וחצי לאחר הגשת התביעה, כאשר הערעור הוגש למעשה לאחר מותו. השיקולים של קצין התגמולים להסכים בענין לוי לפשרה לפיה הסתיים התיק בקשר של החמרה בשיעור 50% על רקע של אי אבחנה או גילוי מאוחר (להבדיל ממה שנתבע במקור) היו אחרים מן השיקולים בתיק זה. ב"כ המשיב מציין כי מדובר היה בתביעה של הורים שכולים אשר אין בה התיישנות ולכן היה בכך טעם מיוחד שלא להתעקש על הגשת התביעה מחדש; המערער נפטר בסמוך להגשת הערעור ובנסיבות טרגיות אלה לא מצא קצין התגמולים מקום לטעון את טענת ההתיישנות כנגד יורשיו; מדובר היה בחודשיים וחצי בלבד ולא בתקופה כה ארוכה; וכן לא היתה מחלוקת כי ברישומי הצבא בעת הגיוס של לוי אלון ז"ל היתה אינדיקציה לצורך במעקב אחר מחלתו, שהחלה כבר טרם שירותו הצבאי. 8. המערער בתגובתו למשיב טען כי לא נכונה טענת המשיב כי מדובר היה בתיק משפחות אלא בתיק נכים; כי לא היתה כל הגמשה מצד קצין התגמולים עקב הנסיבות הטרגיות; כי לא מדובר היה בחודשיים וחצי בלבד שכן אי הגילוי המוקדם נמשך מההגעה ללשכת הגיוס ועד סמוך לשחרור; וכי האינדיקציה אינה בגדר חבלה רשומה. דיון והכרעה 9. לאחר שעיינתי בכל החומר ובטענות המערער והמשיב אני מוצאת כי הדין עם המשיב. 10. המערער העמיד את ערעורו על טענה אחת בלבד והיא הקשר שבין קרינה לבין המחלה ממנה הוא סובל. בנסיבות שכאלה וכאשר לא נטען לרשלנות רפואית, אשר היא טענה, שלטעמי יש לטעון אותה במפורש, רשאי היה קצין התגמולים לבחון את הנושא שהועמד בפניו בלבד. לפיכך כאשר המערער מבקש כעת לטעון טענה חדשה של רשלנות רפואית עליו להגיש תביעה חדשה לקצין התגמולים ותביעתו תתברר בהליך הרגיל. 11. אשר לטענה של המערער כי יש לברר את טענתו מבלי לבחון את סוגיית ההתיישנות וזאת בין היתר בהסתמך על התיק בענין אלון לוי ז"ל, הרי שאני מוצאת כי לא מדובר באפליה של המערער מצד המשיב. צודק המשיב כי התיק של אלון לוי ז"ל, הפך למעשה לתיק משפחות, והמשפחה יכולה היתה למחוק את הערר בעניין הנכים ולהגיש את התיק מחדש כתיק משפחות, שאז לא הייתה נטענת כנגדם טענת ההתיישנות בהקשר זה. לפיכך, איני מוצאת כי מדובר בנסיבות דומות ולכן לא מדובר באפליה של המערער על ידי המשיב. אין מנוס מכך שהמערער יפנה למשיב בתביעה חדשה בטענתו החדשה והמשיב יוכל לבדוק אותה כפי שהוא בודק כל תביעה חדשה המוגשת לו. 12. אשר לאמור בסעיף 3 לתגובת המערער מיום 22.7.08, הרי הועדה אינה מבינה מדוע טוען ב"כ המערער כנגד בקשת המשיב למחיקת הערעור, שהרי ב"כ המערער עצמו הודיע לפרוטוקול ביום 25.10.07, כפי שפרטתי בתחילת ההחלטה, כי לא ימשיך בדיון בנושא הקשר הסיבתי בין הפגימה לבין קרינה. לפיכך, היה וב"כ המערער חוזר בו מטענתו כי לא ימשיך בדיון בנושא הקשר בין הקרינה לבין הפגימה, הרי הוא נדרש להודיע זאת לועדה עד ליום 21.9.08 ובמקרה שכזה עליו לפרט כיצד בכוונתו להוכיח את טענתו, דהיינו איזו חוות דעת בכוונתו להגיש. היה ולא תתקבל כל הודעה מאת המערער עד ליום 21.9.08 - ימחק הערעור. סוף דבר 13. הועדה מקבלת את טענת המשיב כי אי אפשר להעלות בשלב זה של הערעור טענה חדשה של רשלנות רפואית, אשר לא הועלתה בפני קצין התגמולים ולא ניתנה בה החלטה של קצין התגמולים וכי קצין התגמולים יהיה רשאי לבחון תביעה זו ככל תביעה המוגשת בפניו. 14. הועדה תמתין עד ליום 21.9.08 לקבלת הודעת ב"כ המערער לגבי המשך ההליכים בתיק. צבאסוכרתשירות צבאי