להלן פסק דין בנושא נפילה - בור במדרכה: פסק דין 1. לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף עפ"י פק' הנזיקין. טענות הצדדים : 2. עפ"י האמור בכתב התביעה, ביום 14.10.03, בדרכו לעבודה, נתקלה רגלו של התובע בבור שהיה פעור במדרכה בצומת הרחובות בן צבי והנביאים בנתניה ונחבל ברגלו. סבל מקרע של גיד האכילס ברגל ימין. 3. התובע מייחס לנתבעת 1 רשלנות כאמור להלן: א. לא דאגה לתקן את הבור שנפער במדרכה. ב. לא דאגה לגדר את הבור ולמנוע מעבר של הולכי רגל בו. ג. לא דאגה להזהיר את הולכי הרגל ובכלל זה התובע מפני הבור. ד. הפרה את חובתה עפ"י פקודת העיריות. ה. לא נהגה כפי שרשות מקומית סבירה וזהירה הייתה נוהגת בנסיבות המקרה. 4) הנתבעת טוענת בכתב הגנתה, כי האירוע אירע ברשלנות התובע, אשר רץ לכיוון אוטובוס ולא השגיח היכן הוא מהלך ונפל. 5) הנתבעות הכחישו, שהיה בור וכן את עצם העובדה שרגלו של התובע נתקלה בבור. 6) הנתבעות הכחישו כל רשלנות מצידם, אך ייחסו לתובע רשלנות כמפורט להלן: א. לא הביט היכן הוא דורך. ב. רץ לאוטובוס מבלי שים לב לתנאי הדרך ולמצבה. ג. לא היה ערני ו או לא היה ערני דיו למניעת התאונה. ד. לא עשה מאומה ו/או לא עשה די למניעת התאונה. ה. עשה מעשים שכל אדם סביר לא היה עושה בנסיבות המקרה ו/או נמנע מלעשות מעשים שכל אדם סביר היה עושה בנסיבות המקרה. ו. חשף עצמו מרצון לסיכונים. ז. לא נהג כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין. ה ר א י ו ת: 7. התובע ועד נוסף מטעמו הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו על תצהיריהם. 8. בכתב התביעה מצויין מועד האירוע ביום 14.10.03. בתצהיר עדות הראשית של התובע מועד האירוע הינו 13.10.03. 9. התובע ביקש לתקן את כתב התביעה באופן שמועד האירוע יהיה כאמור בתצהירו, דהיינו 13.10.08. בקשה זו נענתה בחיוב, תוך ציון כי התובע ייחקר במהלך החקירה הנגדית על השוני שבמועד האירוע. 10. בחקירתו הנגדית של התובע הוא העיד, כי נראה לו שהאירוע היה ביום 13.10.03, אך הוא אינו מסוגל לזכור בוודאות עקב הזמן הרב שחלף מאז האירוע. התובע מציין, כי מועד האירוע הוא כפי שכתוב במסמכים. 11. לתובע הוצגו מסמכים באשר למועד קרות האירוע. א. בהודעה על פגיעה בעבודה, שהוגשה למוסד לביטוח לאומי, מצויין מועד האירוע 14.10.03. ב. בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה צויין מועד האירוע ב-14.10.03. ג. בחווה"ד הרפואית שצירף התובע לכתב התביעה שניתנה ע"י ד"ר טל אליהו, שם מצויין מועד המקרה ב-14.10.03. ד. בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מצויין ד"ר אוחנוב ניקולאי כי מועד האירוע היה 14.10.03. ה. בתדפיס ביקורים של התובע בקופ"ח אצל האורטופד ד"ר ניקולאי לקובסקי מצויין, כי מועד הביקור היה ביום 14.10.03. בתלונות ציין: "חבלה ברגל ימין לפני יומיים". 12. התובע ניסה ליישב הסתירה במועדים בכך, שהוא הלך למחרת האירוע לרופא. השוני במועדים הוא כתוצאה מאי הבנה מאחר והוא דובר רוסית והרופאים לא הבינו אותו. במסמך הראשון מועד האירוע נקבע בטעות, הטעות חזרה לכל אורך הדרך. 13. טענה זו תמוהה לנוכח העובדה, שהיה אצל רופאים דוברי רוסית ולא ניתן לטעון, כי לא הבינו אותו. בפנייה לאורטופד ביום 14.10.03 הוא מציין כי נפגע יומיים קודם לכן. לכך אין לתובע הסבר נאות. 14. בהודעה על פגיעה בעבודה ציין התובע, כי לא היו עדים לאירוע. ביום 18.05.08 כחמש שנים לאחר האירוע הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אלכסנדר פרנקל, שמסר כי היה עד לתאונה. 15. עד זה תמך בגרסת התובע, לפיה ראה את התובע נופל ובמקום בו נפל היה בור במדרכה והוא יכול לומר בוודאות, כי התובע נפל בגלל הבור. 16. בחקירתו הנגדית של העד מר פרנקל עלה, כי הוא גר בשכנות לתובע. לאחר שנחקר נמרצות ע"י ב"כ הנתבעת השיב העד על השאלה האם פנו אליו שלושה חודשים לפני מועד הדיון (מועד הדיון היה ב-29.06.08) ליתן תצהיר: "לא זוכר בדיוק. אני עברתי תאונה מאוד קשה ואין לי זיכרון בכלל. אני איבדתי זיכרון. עברתי ת.ד. וגם נפלתי מגובה 3 מטר." כשנתבקש העד לציין מתי הייתה תאונת הדרכים, הוא השיב כי הייתה חצי שנה לפני מועד הדיון. באשר למועד הנפילה של העד מגובה 3 מטרים שבה נגרם לו זעזוע מח במועד שהיה לפני האירוע של התובע. ניתוח הראיות : 17. נטל הראיה מוטל על כתפי התובע להוכיח את אירוע התאונה. בחקירת התובע נתגלו סתירות באשר למועד האירוע, וכל הסבריו כפי שצויין לעיל לא מקובלים עליי. 18. העד שהביא התובע לתמוך בעדותו, נמצא כמי שנפגע קודם לאירוע של התובע וגם קודם להגשת תצהיר עדותו הראשית והוא העיד כי אינו זוכר דבר. לפיכך, תמוהה עדותו בתצהיר עדותו הראשית בה הוא מפרט נסיבות האירוע, וכך גם בחלקה הראשון של חקירתו הנגדית. לפיכך, אין לי כלל ספק, שהעד הזה אינו זוכר דבר מכל אשר אירע, ואם בכלל היה אירוע כזה. אשר על כן, אין כל משקל לעדותו של עד זה. 19. לנוכח הסתירות בעדותו של התובע לגבי מועד האירוע וכן עדותו של מר פרנקל, שלא היה בה ממש, הגעתי למסקנה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת האירוע. סיכומו של דבר : 20. לנוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. 21. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 13,000 ₪ + מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד.תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורינפילה