נכות לפי תקנות חדשות

לטענת המערער, שגתה הוועדה הרפואית העליונה בקביעתה. על פי פסק הדין בפרשת דוקטורי, כך לטענת המערער, וועדה רפואית הקובעת דרגת נכות לא תחיל על נכה דרכת נכות על פי תקנות חדשות המרעות את מצבו. וועדה רפואית תקבע את דרגת הנכות על פי המבחנים שהיו בתוקף, לכל המאוחר, במועד שבו הוכרה זכותו של הנכה. להלן פסק דין בנושא נכות לפי תקנות חדשות: פסק - דין א. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 7.8.06, אשר קבעה למערער נכות בשיעור 19%, מתוכם 5% בגין צלקות. ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן: המערער יליד 1951 הוכר כנכה על פי חוק הנכים בגין פציעה ברגליו. ביום 4.5.06 ניתן פסק דין בע"א 1121/05 על ידי כב' השופטת ש' דותן, ובו נדחו טענות המערער באשר לדרגת הנכות שקבעה הוועדה העליונה מיום 20.12.04, ככל שהתייחסה לקיצור רגל ימין ומיניסקוס והתקבלה, בהסכמת המשיב, טענת המערער, לפיה יש לדון מחדש בדרגת הנכות המתאימה לצלקות, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון ברע"א 7678/99 קת"ג נ' גלעד דוקטורי ואח' (פרשת דוקטורי). ביום 7.8.06 התקיים דיון בוועדה הרפואית העליונה, במעמד שני הצדדים. ב"כ המערער טען בפני הוועדה, כי שיעור הנכות בגין הצלקות, צריך להקבע על פי התקנות שהיו בתוקף בעת שהוגשה התביעה בגין הצלקות, בחודש אוקטובר 2001, דהיינו, יש לקבוע את שיעור הנכות על פי שטח הצלקת. שלא כדין, כך לטענת ב"כ המערער, בדיון שהתקיים בפני הוועדה בענין הצלקות, נבחן שיעור הנכות בגין הצלקות, על פי התקנות שהותקנו בשנת 2003, המרעות עם המערער. ב"כ המשיב טענה בפני הוועדה, כי נוסח התקנות, אשר לפיו יש לקבוע את דרגת הנכות, הוא הנוסח שהיה בתוקף בסמוך למועד הפגיעה, שאזי נקבעה דרגת הנכות על פי מידת הכאב והכיעור. הוועדה הרפואית העליונה, קבעה כדלהלן: "... הנושא שעולה בפני הוועדה הינו גובה הנכות בגין הצלקות. התיק חזר מכב' בית המשפט לדיון חוזר בשאלה ששיעור הנכות בהתאם לתקנות הרלוונטיות בהסתמך על פסק הדין של בית המשפט העליון, בענין דוקטורי... מר ברטנשטיין נפצע לפני כשלושים שנים, ובאותה תקופה הצלקות נדונו לפי סעיפים של כאב וכיעור. אומנם לא נקבעה נכות בגין הצלקות במשך השנים אלא נקבעה נכות בגין התפקוד של הרגל, על כל פנים הגיש תביעה להכרה בנכות למיטב הבנתנו ב- 2001. כאשר באותה תקופה היו הצלקות נדונות לפי סעיפים של שטח. הוועדה הרפואית דרג I קבעה 5% וכך בוועדות רפואיות עליונות, חזרו וקבעו 5% אך המערער פנה שוב ושוב לבהמ"ש בטענה כי יש לשנות את גובה הנכות בצלקות לטובתו בהתאם לתקנות הנהוגות. ... המערער נפגע לפני שנים רבות וכאמור התקנות שהיו נהוגות לפי כיעור וכאב בפרוטוקול הוועדה הרפואית שהיה ב- 2.12.04 כתבנו והסברנו שהצלקת אינה מכערת אינה רגישה למגע... ללא סימני גירוד וכן מכוסה על ידי שיער... לא דבוקה לרקמה תת עורית לא גורמת להפרעה תפקודית ואין כאב במגע ולכן נראה לנו סביר והגיוני מכל בחינה הן רפואית והן הגיון צרוף שיש לקבוע נכות על פי הנכויות שנהגו בתקופת הפציעה ולכן באופן מעשי היינו אמורים לקבוע %(1) 0 כפי שקבעו באותה תקופה שקבעו אפס אחוז לצלקת שאינה מכאיבה ומכערת. הוועדה מתוך התחשבות ומתוך התנהגות של בית הלל ומלפנים משורת הדין ומתוך אמפתיה כלפי המערער, חשבה שיש מקום להביא לפשרה כלשהי בין התקנות שנהגו בתקופת הפציעה ובין התקנות שהיו בשנת 2004, ונראה לנו כי הקביעה ל- 5% היא נכונה וטובה מכל בחינה..." על החלטה זו של הוועדה הרפואית העליונה הערעור שבפני. ג. לטענת המערער, שגתה הוועדה הרפואית העליונה בקביעתה. על פי פסק הדין בפרשת דוקטורי, כך לטענת המערער, וועדה רפואית הקובעת דרגת נכות לא תחיל על נכה דרכת נכות על פי תקנות חדשות המרעות את מצבו. וועדה רפואית תקבע את דרגת הנכות על פי המבחנים שהיו בתוקף, לכל המאוחר, במועד שבו הוכרה זכותו של הנכה. לטענת המערער, הגיש בקשה לקביעת נכות מוסבת, בגין הצלקות, בשנת 2001. הגשת בקשה לקביעת נכות מוסבת, כמוה כתביעה, לטענת המערער, בכל האמור לגבי מועד הגשתה. לטענת המערער, הגיש את בקשתו לקביעת הנכות המוסבת, בגין הצלקות, ביום 16.9.01. הדיון הראשון בוועדה המחוזית שהכירה בצלקות היה ביום 29.5.02, ובאותו מועד היו בתוקף התקנות לפיהן נקבעה הנכות בגין צלקות, על פי שטח הצלקת. לפיכך, לטענת המערער, יש להתמיד ולקבוע את הנכות בגין הצלקות, על פי שטחן, בהתאם להוראות התקנות שהיו בתוקף בשנת 2001, כאמור. לטענת המערער, לא שנוי במחלוקת כי שטח אחת הצלקות עולה על 22 סמ"ר, ומשכך, יש לקבוע למערער 10% נכות. לטענת המשיב, אין לקבל את הערעור, מאחר שנושא הצלקות הועלה לראשונה עוד בשנת 1972, בסמוך למועד פציעתו של המערער. לפיכך, אין לקבל, כלל ועיקר, את טענת המערער, לפיה נושא הצלקות נדון לראשונה בשנת 2001. גם הבקשה שהגיש המערער ביום 16.9.01, לוועדה חוזרת לדיון על פי תקנה 9 הוכתרה בכותרת "צלקות - החמרת מצב/ נכות מוסבת (תקנה 9)". לטענת המשיב, קביעת נכות בשיעור 5% בגין הצלקות, נעשתה על ידי הוועדה הרפואית העליונה, לפנים משורת הדין. ד. דין הערעור להדחות. עיון במסמכים המצויים בתיק הרפואי, אכן מלמד, כי הוועדה הרפואית מיום 25.6.72, דנה בנושא הצלקות ופרטה את ממצאיה כדלהלן: "בבדיקה: ירך ימ' בשליש העליון בפרק הקדמי צלקת ניתוח באורך 15 ס"מ. אינה דביקה ואינה רגישה ללחץ. צלקת שניה באורך כ- 13 ס"מ עם סימנים של קולואידיס. באמצע הצלקת פצע עם הפרשה. הצלקת דביקה במקצת ורגישה ללחץ..." למערער נקבעה נכות זמנית בפגימה זו, בשיעור 10% לפי מבחן 75(1)ב לתוספת. וועדה רפואית חוזרת, מיום 27.12.72, התייחסה שוב לנושא הצלקות, והגיעה למסקנה כי מצבן, כמו גם המצב האורטופדי, השתפר, ונקבע למערער בגין כל אחת מהפגימות 0% נכות, לפי נוסח התקנות דאז. אין לקבל, איפוא, כלל ועיקר, את טענת המערער, לפיה הפניה הראשונה בגין הפגימה שעניינה הצלקות, נעשתה בשנת 2001, ואזי נדונה לראשונה. ההיפך הוא הנכון, נראה כי, אכן היתה התייחסות קודמת של הוועדות הרפואיות לנושא הצלקות. יתרה מזו, ביום 16.9.01 פנה המערער לוועדה הרפואית בגין החמרת מצבו ברכיבים שונים. לענין הצלקות טוען המערער בכותרת הפרק המתייחס לצלקות: "צלקות - החמרת מצב ו/או נכות מוסבת (תקנה 9)". נראה כי גם המערער מודע לכך שענין הצלקות נדון בועדות קודמות, והוא טוען להחמרת מצבן. מן הראוי לציין, כי הפגימה בגין הצלקות, איננה "נכות מוסבת" אלא פגימה שהתרחשה אגב הפציעה, והיא פגימה ראשונית, ומשכך, התייחסות לצלקות כנכות מוסבת איננה נכונה. מכל מקום, רופאי הוועדה הרפואית העליונה, לא מצאו, כלל ועיקר, כי חלה החמרה כלשהי במצב הצלקות, אלא תארו מצב סטטי ללא כל שינוי. הלכת דוקטורי קובעת, כי בנסיבות אלה, לא היה מקום לכך שהוועדה תסטה מהקביעה המקורית של 0% שנקבעה בשנת 1972. אכן נראה כי יש לקבוע את נכותו של המערער, על פי התקנות שהיו בתוקף בשנת 1972, המועד בו נדונה לראשונה הפגימה בגין הצלקות. בנסיבות אלה, אכן, דרגת הנכות הנכונה, שזכאי לה המערער, היא 1% ואך לפנים משורת הדין קבעה הוועדה הרפואית העליונה למערער, נכות בשיעור 5%. ה. סבורה אני, איפוא, כי דין הערעור להדחות ואני דוחה את הערעור. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.נכות