נכות בברך - ועדה רפואית

להלן פסק דין בנושא נכות בברך - ועדה רפואית: פסק דין 1. המערער, יליד 1977, נחבל בברכו במהלך שירותו במשטרה, בחודש ינואר 2002. ועדה מחוזית מיום 31.1.05 קבעה למערער נכות בדרגה של 10% בגין קרע בסהרון חיצוני של ברך ימין, (ס' 48 (2) ז I ) באופן זמני עד ינואר 2006. ועדה מחוזית התכנסה שוב ביום 29.12.05 והשאירה את דרגת הנכות הזמנית בתוקף עד 29.12.06. 2. הועדה המחוזית התכנסה שוב, ביום 29.1.07 . המערער היה מיוצג באמצעות בא כוחו. הועדה שמעה את טיעוני בא כוחו של המערער, את תלונות המערער ובדקה את המערער. נרשם: " בזמן הליכה ....והתפשטות מבצע ישור מלא של הברך, בזמן בדיקה מחזיק את הרגל בתנוחה של חוסר יישור בברך ימנית כ-10 - מעלות (מינוס) בנסיון לבצע ישור מלא של הברך או כיפוף של הברך יותר מ-110 מעלות הנבדק מפגין שרירים בכח גס מלא לתנועת התנגדות. אין אפשרות לבדוק מבחנים מניסקלים עקב חוסר שיתוף פעולה של הנבדק." הועדה השאירה את הנכות באותה דרגה, כנכות זמנית עד ליום 29.10.08 , וזאת מהטעם שהמערער לא שלל התערבות ניתוחית. 3. המערער הגיש ערעור לועדה רפואית עליונה, אשר התכנסה לדיון בעניינו ביום 3.6.07. בישיבה זו הופיע המערער יחד עם בא כוחו. ב"כ המערער הפנה את הועדה לבדיקת M.R.I מיום 22.3.04 , הפנה לכך שהועדה מדרג ראשון מצאה הגבלת ישור של 10 מעלות ובקש לקבוע דרגת נכות נוספת. נשמעו תלונות המערער. המערער נבדק. נמצא הפרש בהיקף הירכיים בין 1.5 ס"מ ל-2 ס"מ. ונרשם : "בעת שכיבה על הגב החזיק המערער את ברכו בחוסר ישור של 30 מעלות תוך כדי כיווץ אקטיבי של השרירים ההמסטרינגס. בעת שכיבה על הבטן ממשיך להחזיק את השרירים בכיווץ אך נראה חוסר ישור של 10 מעלות". הועדה התייחסה לתוצאות בדיקת M.R.I מיום 25.5.03 שהיתה תקינה. הועדה התיחסה לתוצאות בדיקת ארטרוסקופיה מיום 10.9.03 שהיתה תקינה, כן התייחסה במפורש לבדיקת M.R.I מיום 22.3.04 שם נראה אות גבוה בקרן הקדמית של המינסקוס הלטרלי שיכול להתאים גם לקרע קטן. הועדה קבעה כי המערער סובל מכאבים ומהגבלה מסוימת שביישור "שאת מידתה המדויקת לא ניתן לקבוע עקב תנוחת מיגננה אקטיבית אך אינה יותר מחסר יישור של 10 מעלות. הממצא במינסקוס החיצוני איננו חד משמעי ולא נצפה הן בבדיקת M.R.I והן בבדיקת ארטרוסקופיה כחצי שנה לפני כן. אין הסבר מניח את הדעת לכאביו". הועדה קבעה כי איננה מקבלת את תיאור הפגימה שקבעה הועדה המחוזית ואין ממצא ברור לקרע במינסקוס. הועדה קבעה כי מבחינה תפקודית נכותו שקולה ל-10% לצמיתות בגין שחזור רצועה צולבת וחשד לנזק במינסקוס לפי ס' 35 (4) ג'. 4. המערער מלין על כך כי הועדה בחרה סעיף כללי כמבחן לקביעת דרגת נכותו של המערער (הקובע "הפרעה בצורה קלה, קיים ממצא אוביקטיבי"), ולא קבעה למערער נכויות מצטברות בגין סעיפים ספציפים. המערער טוען כי בגין חוסר ישור של 10 מעלות בברך יש לקבוע דרגת נכות של 10%, לפי ס' 48(2) ו' II, ובגין דלדול השרירים יש לקבוע 48 (2) ז' IV . עוד הוא טוען כי יש לשמור על רצף הקביעה של ועדות מדרג ראשון שקבעו למערער קרע בסהרון חיצוני של הברך (לפי ס' 48 (2) ז' I ). 5. אכן, נקודת המוצא היא כי לא יקבעו לנפגע אחוזי נכות לפי ס' 35 (4) במקום סעיף מבחן ספציפי מתוך הפרק החמישי לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) התש"ל 1969. (ראו פסקת הסיפא בס' 35 (4) ). אלא שעל מנת שיקבע סעיף מבחן ספציפי, יש להראות כי אכן היו ממצאים מפורשים של הועדה לענין זה. בכך נכשל המערער. 6. המערער טען, כי הועדה קבעה באופן פוזיטיבי שיש לו מגבלת ישור של הברך כדי 10 מעלות. אך לא זו היתה התרשמות הועדה. הועדה ציינה במפורש כי עקב אי שיתוף פעולה של המערער, כפי שעלה בבדיקה בפניה, (כמו גם בבדיקת הועדה המחוזית) לא ניתן לקבוע מהי מגבלת היישור. לפיכך, אין ממצא חד משמעי של הועדה כי יש מגבלת ישור של 10 מעלות, כזו המחייבת קביעת דרגת נכות בהתאם לסעיף 48(2) ו' II . אומנם נמצא הפרש בהיקף הירכיים, המלמד על דלדול שרירים כלשהו, אלא שאין לכך סעיף ספציפי תואם בתקנות, והסעיף אליו הפנה ב"כ המערער מתייחס למצב לאחר ניתוח הוצאת מיניסקוס , ואיננו ממין הענין. תוצאות בדיקת ה M.R.I אינן מלמדות חד משמעית על קיומו של קרע במינסקוס, ובדיקת ארטרוסקופיה שנערכה 6 חודשים קודם לכן הינה תקינה. במצב דברים זה, אין לאמר כי על הועדה היתה מחוייבות לקבוע למערער סעיף ספצפי אחר. 7. הועדה נמקה היטב את מסקנתה, וציינה במפורש כי איננה מקבלת את תיאור הפגימה שקבעה הועדה המחוזית. לא הונחה תשתית עובדתית שיש בה ללמד על ממצאי הועדה, המתאימים לסעיף פגימה ספציפי. 8. הקביעה הינה במסגרת שיקול דעתה המקצועי רפואי של הועדה. וראו לענין זה רע"א 9737/03 זיגלמן נ. משרד הבטחון - "השאלה כיצד תקבע הועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך את קביעתה על בדיקת M.R.I, על בדיקות עזר אחרות, או על ממצאי הבדיקה הקלינית, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא ענין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הועדה הרפואית. בענין זה בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית. יתרה מזו, בהיותו של ענין זה נושא רפואי מובהק, קביעה רפואית מסוג זה גם אינה מקנה, על פי ס' 12 א לחוק הנכים, זכות ערעור על ממצאי הועדה הרפואית לבית המשפט". וראו גם רע"א 6086/05 דרורי נ. קצין התגמולים. גם שם נטען כי למערער נקבעה פגימה לפי ת' 35(4) ג' לתקנות והיה צריך לטענת המערער לקבוע פגימה לפי תקנה 48 (ז) שעניינה נזק במינסקוס. ונקבע: " ...בנסיבות אלו לא שוכנעתי, כי באי בחירתה של הועדה במבחן הספציפי למינסקוס מתגבשת עילה משפטית להתערבות בממצאי הועדה הרפואית העליונה, לאחר שזו דנה בנושא והכריעה רפואית את אשר הכריעה. התשתית שקבעה הועדה, ושהונחה בפני בית המשפט קמא, היא תשתית רפואית שאין בה עוגן לקביעת מבחן שונה מאשר נקבע..." וכן: "אין בידי בית המשפט לשים עצמו במקום הגורם הרפואי המוסמך בנושאים רפואיים; משלא צלחו מאמציו של המבקש לשכנע את הועדה הרפואית בבדיקה החוזרת, לא קימת עילה משפטית להתערבות". 9. לפיכך, הערעור נדחה. ברכייםנכותרפואהועדה רפואית