להלן החלטה בנושא ניצול שואה נזקק: החלטה 1. העוררת ילידת 1944, מוכרת כנכה "נזקקת" על פי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז- 1957 (להלן: "חוק הנכים"). את עררה מבססת על הטענה לניכוי מתגמול הנזקק, כך שסכום תכנית חיסכון המשותפת לה ולבנה נוכה מתגמולה החודשי שלא כדין. 2. בהחלטתה מיום 18.1.07 הודיעה המשיבה לעוררת כי מגמלת הנזקקות שאושרה לה, ינוכו קצבת זקנה חריגה בסך 2,145 ₪ ותכנית חיסכון בסך 264 ₪ החל מיום 1.1.07. לטענת העוררת, ניכוי תכנית החיסכון נעשה שלא כדין ופוגע במצבה הכלכלי, אשר רעוע ביותר גם ככה. לדבריה, המדובר בחיסכון משותף לה ולבנה, שכל מטרתו לשמש בבוא העת את בנה. מנגד, טענה המשיבה כי הינה רשאית לערוך מבחן הכנסות ולעדכן את גובה הגמלה שתשולם לעוררת במידה וקיים שינוי במצב ההכנסות, כל זאת בהתאם להוראות חוק הנכים והתקנות. לפיכך נוכה סך תכנית החיסכון. 3. העוררת תיארה בפנינו את קורותיה הקשים, הכוללים מצב רפואי וכספי קשים ביותר, והציגה מסמכים מגורמים שונים המאשרים זאת. בנוסף ציינה כי הינה מטופלת בבנה המבוגר, בן 42, אשר נכה וחי עמה, ואשר עול הטיפול בו, פיזי וכלכלי, נופל עליה בלבד, מאחר והינה גרושה וללא משפחה שתסייע לה בכך. בעדותה בפנינו ציינה כי תכנית החיסכון שייכת לה ולבנה במשותף, ומיועדת לשימושו במידה ויקרה לה משהו, מאחר ואין להם בני משפחה אשר יוכלו לסייע ולסעוד אותו במידת הצורך. 4. סעיף 4ג1(ב) לחוק הנכים קובע כי לצורך תשלום התגמול לנכה נזקק, ינוכה מהתגמול סך הכנסתו הנוספת, המוגדרת בסעיף 1(א) לחוק כהכנסה מכל מקור שהוא. אין חולק כי אף הכנסה מפירות נכס הון נכללות בגדר הגדרה זו. 5. תקנות נכי רדיפות הנאצים (חישוב הכנסה לצורך תשלום תגמול נוסף) התשל"ד - 1974 מסדירים את דרך חישוב ההכנסה בת הניכוי. לשון סעיף 1: " לענין זכאותו של נכה לתגמול נוסף לפי סעיף 4א לחוק ולענין הניכוי לפי סעיף קטן (ב) לסעיף 4א לחוק, רשאית הרשות המוסמכת להביא בחשבון את הכנסתו הממוצעת של הנכה בששת החדשים האחרונים של השנה שקדמה לשנה שבה חל החודש שבעדו ניתן התגמול הנוסף או בשלושת החדשים האחרונים של השנה שקדמה לשנה כאמור, הכל לפי הסכום הקטן יותר" המדובר בהסדר מעט מסורבל ואולי גם בלתי מדוייק הצופה "פני עבר", כשפועלו היוצא מחייב את המשיבה לערוך את חשוב ההכנסה בת הנכוי על יסוד שעורי התשואה בששת החדשים של השנה הקודמת לשנה שבמהלכה משולם תגמול הנזקק (ראה לענין זה גם ע"ש 124/96 מרים מאוסקופף נ' הרשות המוסמכת, לא פורסם (2.7.2002)). 6. לפיכך, נראה כי על פניו ובהתאם להוראות החוק, הניכוי אותו ערכה המשיבה נעשה כדין. מאידך, אל לנו לשכוח כי חוק הנכים הינו במהותו חוק סוציאלי, שיש לפרשו בצורה ליברלית המקילה ומיטיבה עם הנכה (ראה למשל ע"א 657/76 הרשות המוסמכת נ' חיים חסדאי, לב(1) 778 (1978)), כאשר המטרה הספיציפית הינה להקל ולו במעט על סבלו של נכה אשר אין בידו אמצעים לקיימו בכבוד. 7. בענייננו, כאשר המדובר בעוררת אשר מצבה הכלכלי והרפואי הינו בכי רע, אין מי שיסייע לה ויסעד אותה במידת הצורך, ובנה היחיד הינו נכה הסמוך לשולחנה ונזקק לטיפולה הצמוד - אנו מקבלים את גרסתה לפיה וכל ייעודה של תכנית החיסכון המשותפת הוא לשמש את בנה ביום מן הימים ובמידת הצורך, באם היא לא תוכל עוד לטפל בו. לאור כל האמור לעיל, כאשר מטרת תכנית החיסכון המשותפת ופירותיה היא להיטיב דווקא עם בנה של העוררת ולא עמה, ונראה כי אין בכך כדי לשנות את הכנסותיה של העוררת באופן שמיטיב עמה והדורש ניכויה - לא יהא זה צודק לעשות כן, ועל כן, לפנים משורת הדין, יש לראות את תכנית החסכון כשייכת, מהותית, לבן ולא לעוררת. לפיכך, ולפנים משורת הדין, אנו מקבלים את הערר וקובעים כי אין לנכות את סכום החיסכון מהתגמול לו זכאית העוררת. נדגיש, כי המדובר במקרה מיוחד, שאין בו כדי לשמש תקדים והוא נובע אך ורק מהתרשמותנו ממצבה הקשה של העוררת ואמוננו הבלתי מסוייג בדבריה. 8. בשולי הדברים, נעיר כי העוררת מלינה גם על הסכום שנזקף לצורך קצבת הזקנה, סכום הגבוה יותר מזה המועבר לחשבונה. כפי שהסברנו לעוררת גם בעל פה, הפער נובע מניכוי מס בריאות, היינו הקצבה אותה יש לבחון היא הסך המועבר לחשבונה ביחד עם סכום מס הבריאות ועל כן הסכום שחושב על ידי המשיבה הוא הסכום הנכון. 9. סוף דבר- הערר, לעניין ניכוי פירות תכנית החסכון, מתקבל. ניצולי שואה