החובות המרכזיות המוטלות על עיריות, בקשר לתחזוקת רחובותיה, מפורטות בסעיף 235 לפקודת העיריות { נוסח חדש} בזו הלשון: "235. בעניין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה: (2) תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט;". מנוסח החוק ברי, כי מדובר על סמכות שבחובה והפסיקה הכירה בחובת הזהירות המושגית והקונקרטית שבין הרשות המקומית לבין הציבור אשר ניזוק כתוצאה מנזקי הצפה. ראה את שקבעה כב' השופטת א' חיות בע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ , בעמ' 42 (ניתן ביום 25.5.06): "הסמכות הסטטוטורית ועל אחת כמה וכמה החובה הסטטוטורית, מהוות, כאמור, אינדיקציה משמעותית לעניין סטנדרט ההתנהלות של רשות סבירה וממילא יש בהן כדי להקרין על גיבוש חובת הזהירות מתוך הנחת מוצא כי בעל הסמכות יכול וצריך לצפות כי התרשלות מצדו בקיום חובותיו הסטטוטוריות תגרום נזק. משהוטלה על העירייה, בין יתר חובותיה, החובה החוקית לדאוג לניקוז רחובות העיר, עליה לצפות כי תושביה עלולים להינזק באם לא תקיים את חובתה זו ולא תדאג להקמת תשתית ניקוז התואמת את הצרכים במקום. אין לקבל בהקשר זה את טענת העיריות כי מדובר בחובה סטטוטורית שאינה מפורטת ועל כן לא ניתן לגזור ממנה חובת זהירות לצורך עוולת הרשלנות. ככל שמדובר בחובה לדאוג לענייני הניקוז ברחובות העיר, החובה שהוטלה על העיריות בסעיף 235(2) לפקודת העיריות ברורה ואין לצפות לכך שבחיקוק יפורטו כל פרטי התשתיות ההנדסיות הנדרשות. חובה סטטוטורית זו יש בה כדי לשמש בסיס לחובת הזהירות הקמה ביחסים שבין הציבור ובין הרשות המקומית, כמי שהופקדה על פי דין לדאוג לרווחתו ולבטיחותו בתחום השיפוט שנמסר לאחריותה". עיקרון הסבירות, העומד ביסוד הרשלנות ולאורו יש לבחון באילו אמצעים על העירייה היה לנקוט על מנת למנוע הצפה , כאמור, אינו נבחן באספקלריה של אחריות מוחלטת שכן דיני הרשלנות מבוססים על עקרון האשמה ולא על אחריות מוחלטת. המבחן אינו מבחן תוצאתי, קרי אירוע ההצפה, אלא מבחן המאמץ- ההשתדלות, שכן החובה המוטלת על-פי דיני הרשלנות אינה לתוצאה אלא למאמץ ( ראו ע"א 4025/91 צבי נ' קרול, פ"ד נ(3) 784, 790). במסגרת מבחן זה יש לבחון האם העירייה , בהתבסס על המשאבים העומדים לרשותה השתדלה באופן סביר למלא אחר חובתה לניקוז רחובות העיר. אולם בכך אין סגי. ההשתדלות לקיים את חובתה הסטטוטורית של העירייה נבחנת על רקע היותה גוף שלטוני שלגביו יש לקחת בחשבון שיקולים נוספים, כגון השפעת קיומה של החובה הסטטוטורית על פעילותו ועל מצבו הפיננסי של הגוף השלטוני , קרי המשאבים העומדים לרשותו. לפיכך עצם קיומה של החובה הסטטוטורית אינה בבחינת גזירה שווה לחובת הזהירות כפי שקבע כב' השופט א' ברק ( כתוארו אז) בע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757, 765: "אין שוויון מתמטי בין סמכות סטטוטורית לבין חובת זהירות ברשלנות, אך קיומה של הסמכות הוא שיקול רב ערך בגיבושה של המדיניות המשפטית העומדת ביסוד חובת הזהירות". ובהמשך עמד על מערך השיקולים וכך אמר ( בעמ' 765): "אכן, גיבושה של חובת הזהירות נעשה על-פי שיקולים של מדיניות משפטית. התפקיד והסמכות השלטוניים, הנובעים מההסמכה הסטטוטורית, הם אחד השיקולים שיש לקחתם בחשבון, אך קיימים גם שיקולים נוספים, כגון השפעת קיומה של החובה על פעילותו של הגוף השלטוני ועל מצבו הכספי. "שיקולים אלה ואחרים מתאזנים בכור הכרתו השיפוטית של בית המשפט, תוך שהוא שוקלם במאזני צדק, ועל-פיהם הוא קובע את היקפה וגבולותיה של חובת הזהירות המושגית, אשר מהווה את השיקול במקבילית הכוחות". כללים אלה משקפים את התפישה העקרונית השוויונית לפיה דין המדינה כדין כל גוף מאוגד לעניין אחריות בנזיקין, וכן את ההלכות שנפסקו עם השנים בכל הנוגע לאחריות המדינה ורשויות השלטון המקומי. בהקשר זה אני מוצאת לנכון לדחות את טענת הנתבעת לפיה לטובת הנתבעת קיימת חזקת תקינות המעשה המנהלי שכן חזקה זו רלבנטית בבחינה משפטית של מעשיה המנהליים של הרשות, ולא שעה שעל כף המאזניים נבחנת עוולת הרשלנות שבחינתה נעשית באופן שיוויוני לגבי רשות, ולאור העובדה שהתפישה האנגלית - "The King Can Do No Wrong" , עברה מן העולם.נזקי מיםעירייההצפה