להלן פסק דין בנושא נזק למיכלית: פסק דין מבוא 1. בפני תביעת התובעת, חברה פרטית, בגין נזקי רכוש שנגרמו למיכלית בבעלותה (להלן:"המיכלית") באירוע שאירע ביום 19/3/04 (להלן:"התאונה"). 2. הנתבעת הינה חברה שעיסוקה, בין היתר, בזיקוק ובאספקת דלקים, נפט ושמנים, והיא מחזיקה, בין היתר, בבית הזיקוק באשדוד (להלן: "בית הזיקוק"). 3. אין מחלוקת כי התאונה אירעה בכניסה לתחומי בית הזיקוק. 4. המחלוקת הינה בשאלת נסיבות האירוע. אין מחלוקת באשר לגובה הנזק שנגרם למיכלית אולם הצדדים חלוקים גם באשר לנזקים העקיפים שנגרמו לתובעת בגין האירוע. 5. פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את עדותו הראשית וחקירתו הנגדית של נהג המיכלית (להלן:"הנהג"), חקירותיהם הנגדיות של מנכ"ל התובעת מר עמוס קרוננברג (להלן:"המנכ"ל"), מר אלי נוי - קב"ט התובעת (להלן:"הקב"ט") וחקירותיהם הנגדיות של עדי הנתבעת מר עמירם לבנון - אחראי תפעול מסוף הכניסה (להלן: "האחראי") ומפעיל מחסום המסוף - מר רן שבתאי (להלן :"המפעיל"). כן עיינתי בתצהירי עדויותיהם הראשיות של העדים הנ"ל ובמסמכים שהוגשו על ידי הצדדים. שמיעת הראיות התקיימה בפניי ביום 12/1/2006 וביום 9/2/2006, מועד בו נשמעו גם סיכומי באי כוח בעלי הדין. ממצאים ומסקנות: 6. אקדים ואומר כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה ועל כן דין תביעתה להדחות. 7. הכניסה לבית הזיקוק מתאפשרת לאחר קבלת אישור המפעיל. על נהג כלי הרכב , במקרה דנן על הנהג, לעצור את המיכלית בסמוך לפני שער הכניסה לבית הזיקוק החסום על ידי מחסום. המחסום מורכב ממחסום תת קרקעי העולה וחוסם כל אפשרות לכניסה דרכו (להלן:"מחסום המלתעות"), וכן ממחסום המורכב ממוט אלומיניום (להלן: "המחסום העילי"). המחסום העילי מותקן כמה עשרות סנטימטרים לפני מחסום המלתעות לכיוון המיכלית והוא משמש כאות התרעה בפני נהג המיכלית. בנוסף, דולק אור אדום ברמזור כיוון נסיעת המיכלית. 8. כאשר נהג המיכלית מגיע למחסום, עליו לרדת מהמיכלית ולמסור למפעיל הנמצא במשרד שבסמוך, מסמכים המאשרים כי עליו לתדלק את המיכלית. המפעיל מוודא כי אכן כך הם פני הדברים, מזין את הפרטים אל תוך המחשב ולאחר מכן לוחץ על כפתור חשמלי המבצע בו זמנית את הפעולות כדלקמן: מוריד את מחסום המלתעות אל מתחת לפני הקרקע, מעלה את המחסום העילי ומחליף את האור הדולק ברמזור מאדום לירוק. 9. אין מחלוקת כי הנהג מסר למפעיל את המסמכים, שב למיכלית, החל בנסיעה לכיוון בית הזיקוק ותוך כדי כך אירעה התנגשות בין המיכלית למחסום המלתעות. כתוצאה מכך "נתקעה" המיכלית על גבי המחסום. המחלוקת הינה האם הנהג החל בנסיעה עוד בטרם לחץ המפעיל על הכפתור, או שמא המפעיל לחץ על הכפתור וכתוצאה מכך, המחסום העילי ומחסום המלתעות ירדו אולם מסיבה התלויה במפעיל, או בשל תקלה במחסום, החל מחסום המלתעות לעלות מעל לפני הכביש תוך שהוא חוסם את נתיב נסיעת המיכלית. 10. העד היחיד מטעם התובעת אשר יכול היה להעיד באשר לנסיבות אירוע התאונה, היה הנהג בלבד. במועד התאונה הועסק הנהג על ידי התובעת. בשלב מאוחר יותר, פוטר הנהג על ידי התובעת בשל תלונה שהגישה כנגדו אחת מלקוחותיה. מאז אירוע התאונה, מסר הנהג גרסאות סותרות באשר לנסיבות אירוע התאונה כפי שעלה, בין היתר, מתמליל מפגש שקיים עם נציגים מטעם הנתבעת, לרבות חוקר מטעמה. 11. הנהג זומן כעד מטעם התובעת. תמצית עדותו של הנהג הייתה "לא זוכר", "יכול להיות" ושאר אפשרויות שונות, משתנות וסותרות זו את זו. המסקנה האחת והיחידה המתבקשת הינה כי אין לסמוך על אמירה כלשהיא של הנהג, ולא ניתן להשתית כל ממצא עובדתי על גרסה כזו או אחרת שמסר, בין בבית המשפט ובין בכל שלב אחר. 12. בעקבות זאת הצהירו באי כוח בעלי הדין בישיבת יום 9/1/2006, במהלך חקירתו הנגדית של החוקר שנפגש עם הנהג, כי: "... עפ"י הצעת ביהמ"ש, כי תמליל השיחה תואם ברוחו את עדותו של העד בישיבה הקודמת, ועל כן מצאנו כי אין מקום להמשיך בחקירה הנגדית, כמו גם בחקירה חוזרת". (עמ' 31 לפרוטוקול). 13. הצהרת ב"כ בעלי הדין ניתנה לאחר שברי היה לכל כי אין לסמוך על אמירה כלשהי של הנהג וכי לא ניתן לקבוע כל ממצא בהסתמך על אמירותיו. 14. עדויותיהם של המנכ"ל והקב"ט הינן בגדר עדויות שמיעה ואין בהן כדי לסייע בידי התובעת להרים את הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה. יתרה מכך, עדויותיהם של עדי הנתבעת לא סייעו בידי התובעת, על אף ניסיונותיה של ב"כ התובעת. זאת ועוד, מהתמונות שצולמו על ידי המנכ"ל, מיד בסמוך לאחר התאונה, עולה, לפחות לכאורה, כי גירסת הנתבעת באשר לנסיבות התאונה סבירה יותר מגירסת התובעת. סימני הצמיג על גבי המחסום מלמדים כי, ככל הנראה, מחסום המלתעות היה מורם בעת שהמיכלית החלה בנסיעה ונראה כי הנהג לא היה מרוכז ועל כן לא נתן את דעתו לכך שמחסום המלתעות טרם הורד, כמו גם למחסום העילי אשר לא הוכח כי ניזוק עוד קודם לתאונה. 15. לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות. צר לי על כי התובעת לא השכילה לעשות כן עוד בתום ישיבת יום 12/01/06. סכום התביעה הינו 134,242 ₪. הוכח כי התובעת יכולה הייתה לקבל ממבטחתה את תגמולי הביטוח המגיעים לה בגין הנזק שנגרם למיכלית, אולם, משיקולים כלכליים, היא מצאה לנכון שלא להגיש תביעה למבטחתה תוך שהיא משליכה את יהבה על תביעה זו. כפי שהבעתי לא אחת את דעתי, תביעות נזיקין, ובעיקר תביעות בגין נזקי רכוש, הינן תביעות אשר השיקולים העומדים מאחוריהן הינם כלכליים בעיקרם. לעניות דעתי, בנסיבות אלה אין מנוס מפסיקת הוצאות בסכום משמעותי יחסית, ועל כן - הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ והוצאות משפט. הסכומים הנ"ל נושאים הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל. זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי.נזקי רכוש