להלן החלטה בנושא מכתב לעורך דין - לשון הרע: החלטה 1. זוהי בקשת הנתבע לסילוק טענות התובע על הסף, הקשורות לעילת תביעתו על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 . 2. בקליפת האגוז, עניינה של התביעה נשוא הבקשה הוא בגין שכר טירחת עורך בגין שירותים אותם העניק התובע לנתבע ואותם לא שילם לכאורה, וכן בגין שני מכתבים אשר יש בהם לשון הרע לכאורה. 3. הנתבע טרם הגיש כתב הגנתו, שכן על פי החלטת בית המשפט מיום 14.11.04,כתב הגנתו יוגש בתוך 30 ימים מיום מתן ההחלטה בבקשה זו . 4. כעת, מבקש הנתבע כי יורה בית המשפט על מחיקת טענות התובע בכל הקשור לעילת התביעה בגין לשון הרע הואיל והפרסום מוגן על פי סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן ה"חוק") . 5. מנגד, טוען המשיב כי המדובר בהגנה שאיננה מסתפקת בהגשת תלונה לרשות מוסמכת בלבד, כי אם על פי סעיף 15(8) לחוק, נידרשת הוכחת תום לבו של המפרסם בהגשת התלונה . דיון - 6. אכריע בבקשה כדלהלן . 7. המדובר בענייננו בשני סוגי מכתבים. האחד, הוא מכתב שנשלח אל התובע על ידי הנתבע ביום 21.12.04 . והשני, הינו מכתב תלונה ששלח הנתבע לשכת עורכי הדין כנגד התובע 24.12.04 . 8. המכתב הראשון - הנזכר בסעיף 8א לכתב התביעה, נשלח לכאורה אל התובע ביום 21.12.04 (להלן "המכתב הראשון") ובו מועלות טענות קשות כנגד התובע לעניין טיפולו כנאמן בכספים שהוחזקו בידיו . כמו כן, דרש במכתב זה הנתבע כי התובע ישלם לו סך של 28,578.56 ₪, תוך שהוא מאיים כי יפנה אל לישכת עורכי הדין. 9. לאחר ששבתי ועיינתי בטענות הצדדים, השתכנעתי כי מכתב זה איננו לשון הרע על פי החוק, ואבאר עמדתי. 10. מעיון בכתב התביעה עולה כי מכתב זה איננו עונה על יסוד ה"פרסום" על פי סעיף 2 לחוק שכן התובע איננו טוען בכתב תביעתו כי המכתב הופץ או פורסם ברבים, אלא המדובר במכתב שנשלח אל התובע ותו לא, ולכן איננו מגלה עילה על פי החוק . 11. ודוק, גם אם אקבל מלוא גרסת התובע לעניין מכתב זה, אין הדבר מבסס עילת תביעה על פי החוק. 12. העולה מן המקובץ, אני מקבלת הבקשה ברכיב זה ומורה על מחיקת הטענות על הסף בקשר עם המכתב הראשון. 13. המכתב השני - הנזכר בסעיף 8ב לכתב התביעה הוא מכתב תלונה שנשלח ליו"ר ועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין ביום 24.12.04 (להלן "המכתב השני"). 14. טוען התובע כי זהו מכתב מבזה המהווה לשון הרע, במיוחד לאור נוסחו הפוגע. 15. מעיון בכתב התביעה עולה כי המכתב נשלח לכאורה אל לשכת עורכי הדין בלבד כמכתב תלונה גרידא על פי סעיף 9ג לכתב התביעה. קרי, המכתב לא נשלח ולא הופץ מעבר ללשכת עורכי הדין . 16. השאלה שבמחלוקת - האם הפרסום חוסה תחת ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק . 17. על פי לשון סעיף 15(8) חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 - "15. הגנת תום לב - במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: (8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה; ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה ." 18. לא השתכנעתי כי ניתן למחוק הטענה בקשר עם מכתב התלונה בשלב מקדמי זה. שכן, טענת התביעה דורשת הוכחה, וזאת משום שהסעיף הינו כחלק מפרסומים שייהנו מן ההגנות שכולן כפופות לתום לבו של המפרסם . 19. אומר לעניין זה כבוד הנשיא הברק בע"א 788/79 - אברהם ריימר נ' עיזבון המנוח ברקו (דב) רייבר . פ"ד לו(2), 141 ,עמ' 149-150 : "......כפי שנראה, חוסר אמונה באמיתות הדברים אינו עולה בקנה אחד עם תום-לב לעניין ההגנה, הקבועה בסעיף 8) 15) לחוק. אכן, המחוקק קיבץ במסגרת סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע רשימה של מצבים שונים, אשר בהם ניתנת הגנה למפרסם, אם פירסם דבר המהווה לשון הרע, אך עשה כן בתום- לב". ובהמשך אומר כבוד הנשיא - "נראה לי, כי עלינו לפרש את "תום הלב" בהקשרה של הגנה זו כמתייחס לאמונה של המפרסם באמיתות הפרסום". 20. כעולה מן הפסיקה המנחה שלעיל, הנתבע צריך היה להאמין לאמיתות הפרסום. שכן, לא די בהגשת תלונה לרשות מוסמכת כדי לרכוש "תעודת ביטוח" מפני הטלת אחריות על המפרסם על פי החוק אם לא האמין הנתבע באמיתות הפרסום . 21. אם האמין הנתבע לאמיתות הפרסום, אם לאו, קרי, האם הפרסום נעשה בתום לב או לא - אלה סוגיות שיוכרעו בהליך העיקרי, תוך שימת דגש על החשיבות החברתית שבהגשת תלונות למוסדות רשמיים ומוסמכים . 22. העולה מן המקובץ - הבקשה מתקבלת בחלקה . 23. המכתב הראשון נמחק מכתב התביעה על פי תקנה 100 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 . 24. הבקשה בכל הנוגע למכתב השני - נידחית . 25. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בסיום ההליכים ועל פי התוצאות . עורך דיןמסמכיםלשון הרע / הוצאת דיבה