מועד תחילת תשלום לניצולי שואה

להלן החלטה בנושא מועד תחילת תשלום לניצולי שואה: החלטה 1. איחדנו את הדיון בכל העררים מכיוון שכולם עוסקים באותה שאלה משפטית, מועד תחילת תשלום התגמול כנזקק/ נצרך על פי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז- 1957 (להלן: "החוק"). 2. העוררים, אשר הוכרו כנכי רדיפות הנאצים על ידי המשיבה, שבים וחוזרים על טענתם כי הם זכאים להקדמת מועד תשלום התגמול כך שיכלול את 120 הימים שקדמו להגשת בקשתם להכרה כנכה נזקק/ נצרך, וזאת על פי סעיף 4ג לחוק. טענה זו נדחתה בשנית על ידי המשיבה, בנימוק כי לא נמצאו טעמים מיוחדים או מניעה רפואית אשר בגינה לא היתה אפשרות להגיש התביעה קודם, ולפיכך אין מקום לאשר תשלום רטרואקטיבי. 3. בהחלטתנו מיום 28.8.05 דחינו את העררים אשר נסבו על אותה השאלה, בקבענו כי למשיבה שיקול דעת האם לאשר תגמול רטרואקטיבי עבור 120 הימים שקדמו להגשת הבקשה, אשר יופעל על סמך נימוקים עניינים. מכיוון שלא הוגשו נימוקים עניינים, הוחלט כי בדין דחתה המשיבה את הבקשות, אולם אין מניעה לעשות כן, והמשיבה תידרש לבקשות על סמך נימוקים פרטנים. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי. בהמלצת בית המשפט המחוזי, הוחלט כי הערר יימחק, ואילו העוררים ישובו ויפנו למשיבה בעניין התשלום הרטרואקטיבי בפנייה מנומקת וספיציפית לגבי כל אחד מהם, כאשר הם יוכלו להגיש ערר חדש המתייחס באופן פרטני לכל אחד. 4. העוררים שבו ופנו למשיבה וזו שבה ודחתה את בקשתם בנימוק כי לא הועלו נימוקים פרטניים המצדיקים תשלום רטרואקטיבי. 5. מעיון בבקשות הערר ומפניות העוררים אל המשיבה עולה כי בפועל, לא הובא שום נימוק פרטני לגבי כל אחד מהעוררים, כפי שנתבקש על ידי ביהמ"ש המחוזי. אין ספק כי יש לערוך בחינה פרטנית באשר לכל אחד מן העוררים, אך לא עלה שום נימוק פרטני המצריך בחינה שכזו על ידי המשיבה. 6. עורר 1- ברגר יוסף העורר מוכר כנכה משנות השבעים והוכר על ידי המשיבה ביום 12.11.01 כבעל נכות צמיתה בשיעור של 50%, וביום 25.11.04 כנכה "נצרך". בקשתו לתשלום רטרואקטיבי עבור 120 הימים טרם הגשת הבקשה- נדחתה על ידי המשיבה בנימוק כי לא נמצא טעם מיוחד להקדמה, או מניעה רפואית לאי הגשת התביעה מוקדם יותר. לפיכך, תשלום התגמולים בגין "נכה נצרך" נקבע החל מחודש הגשת הבקשה, דהיינו נובמבר 2004. לטענתו, לא היה מיוצג בעת הגשת התביעה בשנת 2001, ורק בשנת 2004, משהובא לידיעתו כי באפשרותו להגדיל את התגמולים להם זכאי, הגיש הבקשה להכרה כ"נצרך". בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי, שב ופנה העורר אל המשיבה, אך ללא נימוק פרטני כלשהו, למעט הטענה כי מאחר והמשיבה לא יידעה אותו בעת הגשת תביעתו הראשונית ב - 2001 כי הוא זכאי לקבל תגמול נוסף, כנזקק/נצרך, "הפסיד" למעשה תגמול כ"נצרך" במשך ארבע שנים. אין המדובר בנימוק פרטני, המקים נסיבות מיוחדות. הוספת סעיף החוק המאפשר תוספת כנזקק/ נצרך היא משנת 95'. לא ניתן לדרוש מהמשיבה לפרט בפני כל פונה את מכלול הוראות החוק, הפתוח לכל. כפי שפנה העורר לבא כוחו בשנת 05', יכול היה להוועץ בעורך דין עוד בשנת 01'. מכיוון שכך, אין אנו רואים מקום להתערב בהחלטת הרשות. 7. עוררים 2- 6 העוררים שבו ופנו למשיבה בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי, ונימקו את בקשתם לתשלום רטרואקטיבי במצב כלכלי קשה ביותר, כשפרט לגמלת הנכות והגמלה מהביטוח הלאומי אין להם כל הכנסה נוספת. נימוקים אלו הם הנימוקים המזכים בקבלת תגמול נזקק ואין המדובר בנימוק המבהיר מדוע יש להקדים את מועד התגמול. מכיוון שכך, אין אנו רואים מקום להתערב בהחלטת הרשות. 8. העוררים טוענים, בעצם, שיש מקום לאשר תשלום רטרואקטיבי כדבר שבשגרה, שהרי "נימוקיהם המיוחדים" הם אותם נימוקים המזכים אותם בתגמול כנזקק/נצרך. גישה זו לא ניתן לקבל, שכן אין היא מתיישבת עם לשון החוק ורוחו, על פיו תגמול נזקק/נצרך ישולם מיום הפניה, תוך שיקול דעת למשיבה, כחריג, לאשר תשלום רטרואקטיבי עד 120 יום. 9. מאידך גיסא, איננו מקבלים את עמדת המשיבה, על פיה תפעיל את שיקול דעתה רק במקרים חריגים, בהם הייתה מניעה של ממש להגיש הבקשה טרם המועד בו הוגשה. הבנו מהמשיבה כי אין לה רשימת קריטריונים ברורים להפעלת שקול הדעת ומן הראוי כי תגבש רשימת קריטריונים ברורה ואחידה, כאשר מניעה של ממש היא רק אחד מהם. כך למשל, יוזכר כי לשם הכרה בנכה כנזקק/נצרך, מופעל מבחן הכנסות, תוך התעלמות מוחלטת מצד ההוצאות. נראה כי לשם שקילת תשלום רטרואקטיבי, יש לאמץ גם מבחן הוצאות: הוצאות חריגות, לשם טיפול רפואי, סיעוד, תרופות, או כל הוצאה חריגה אחרת ומשמעותית (לנכה או לבן משפחתו), צריכים אף הם לשמש כאחד המדדים. 10. עוד יש להפנות תשומת לב העוררים כי לכאורה אין שום מגבלה בחוק להגיש בקשה להכרה כנזקק/ נצרך כבר בעת הפנייה הראשונית למשיבה, כך שאם תאושר הכרה בנכות תהא הכרה אף בנזקקות/ נצרכות מלכתחילה, היינו אין בסיס לטענה שהעלה בא כח העוררים על פיה ניתן להגיש הבקשה לנזקק/נצרך, רק לאחר ההכרה כנכה על פי החוק (כשברור שבמקרה זה, מועד התגמול יהא מיום ההכרה כנכה). 11. סוף דבר- מאחר והעוררים לא העלו כל נימוק פרטני של ממש, כשהגישה לפיה המדובר בשקול דעת שיש להפעילו כדבר שבשגרה אינו מתיישב עם הוראות החוק - העררים נדחים. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 30 יום מעת קבלת ההחלטה, בשאלה משפטית בלבד.ניצולי שואה