להלן פסק דין בנושא ליקוי שמיעה בעבודה: פסק דין 1. התובע, יליד 1947, עובד אחזקה במקצועו, עתר נגד הנתבעת לפצותו בגין ליקויי שמיעה שנגרמו לו לטענתו, במהלך עבודתו אצל הנתבעת. 2. התובע החל לעבוד אצל הנתבעת משנת 1987. לגרסתו, במשך כל שנות עבודתו אצל הנתבעת הוא נחשף לרעש חזק. בשנת 1998, במסגרת עבודתו אצל הנתבעת, נערכו לתובע בדיקות שמיעה, אשר הדגימו ירידה ביכולת השמיעה שלו. ב-09/09/02 קבעה ועדה רפואית של המל"ל (להלן - הועדה הרפואית), כי בגין ליקויי השמיעה נותרה לתובע נכות צמיתה בגובה 5%, מיום 18/07/00. בנוסף קבעה הועדה הרפואית כי "אין מקום להפעלת תקנה 15, מסוגל לעבוד ברעש" (עמ' 3 לדו"ח הועדה הרפואית). התובע הגיש ערר על קביעת הועדה הרפואית וב 24/06/03 דחתה ועדה רפואית לעררים של המל"ל את עררו של התובע בקבעה, בין היתר, כי התובע "מסוגל להמשיך בכל עבודה" (עמ' 3 לדו"ח הועדה הרפואית לעררים). 3. הנתבעת טוענת כי נוכח תשובותיו של התובע לשאלון מטעם הנתבעת, לפיהן כבר משנת 1994 הבחין התובע בירידה ביכולת השמיעה שלו, הרי שדין התביעה להדחות מחמת התיישנות. בנוסף טוענת הנתבעת, כי לא הוכח קשר סיבתי בין ליקויי השמיעה שנגרמו לתובע לבין עבודתו אצל הנתבעת. בנוסף, הצדדים חלוקים בעניין גובה הנזק. 4. ב-08/05/05 הסכימו ב"כ הצדדים כי קביעת הועדה הרפואית בעניין גובה נכותו של התובע בגין ליקויי השמיעה תחייב גם בתיק זה (ראה הודעת ב"כ התובע בישיבת 01/02/05 והודעת ב"כ הנתבעת מיום 08/05/05). בהקשר זה יצוין, כי מטעם הצדדים לא הוגשו חוות דעת רפואיות. 5. בישיבת 16/11/05 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה פסק הדין יינתן על סמך סיכומים בעל פה, המסמכים שהוגשו על ידי הצדדים וללא שמיעת עדויות. 6. לאחר שמיעת טיעוני ב"כ הצדדים ועיון במסמכים, שוכנעתי לקבוע כדלקמן: 6.1. התיישנות - נוכח קביעת הועדה הרפואית כי ליקויי השמיעה של התובע התגבשו לכדי נכות רק ביום 18/07/00 ובהיעדר הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית בעניין זה - שוכנעתי כי טענת הנתבעת לפיה התובע החל להתלונן על בעיות שמיעה כבר ב 1994 אינה מעלה או מורידה בעניין זה. אשר על כן, טענת ההתיישנות נדחית. 6.2. קשר סיבתי - לטענת הנתבעת, לא הוכח קשר סיבתי בין ליקויי השמיעה שנגרמו לתובע לבין עבודתו אצל הנתבעת. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת - נוכח הסכמת הנתבעת לכך שקביעת הועדה הרפואית בעניין גובה נכותו של התובע בגין ליקויי השמיעה תחייב גם בתיק זה ובהיעדר חוות דעת רפואית או ראיה אחרת להוכחת טענתה בדבר היעדר קשר סיבתי בין נכותו של התובע לעבודתו אצל הנתבעת, קביעת דרגת הנכות על ידי הועדה הרפואית מחייבת לא רק לעניין שיעור הנכות, אלא גם לעניין הקשר הסיבתי בין עבודתו אצל הנתבעת לבין הנכות. בנוסף, נוכח הקביעה כי נכותו של התובע היא מיום 18/07/00, קביעת הועדה הרפואית והועדה הרפואית לעררים בדבר הנכות שנותרה לתובע מתייחסת לנכות שנותרה לו עקב עבודתו אצל הנתבעת בלבד, ויש בה לחייב גם לעניין הקשר הסיבתי בין השניים (ראה לעניין זה, בין היתר - בר"ע 84/86 עקיבא נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 754; רע"א 293/88 - הסנה חברה ישראלית לביטוח נ' מרזוק מוחמד, תק - על 89(1), 595; רע"א 5608/90 - קורנהיל חברה לבטוח בע"מ נ' שמעון מזרחי, פ"ד מו(2), 107, עמ' 110-111; רע"א 3289/96 - כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אנקווה יצחק, פ"ד נ(1), 556). אשר על כן, אני קובע כי קביעת הועדה הרפואית באשר לקשר הסיבתי בין נכות התובע לבין עבודתו אצל הנתבעת, מחייבת גם לצורך ההליך שבפניי. 6.3. נכותו של התובע - נוכח קביעת הועדה הרפואית וועדת הערר כי התובע יכול לחזור לכל עבודה ואף לעבודה ברעש וכי אין מקום להפעלת תקנה 15, אימוץ קביעת הועדה הרפואית על ידי התובע ובשים לב לכך שהתובע לא הוכיח טענתו כי נגרמה לו נכות תפקודית וכי יכולת ההשתכרות שלו נפגעה כתוצאה מהנכות - אני קובע כי נכותו הרפואית בשיעור 5% כפי שנקבעה על ידי המל"ל, אינה משקפת את נכותו התפקודית שלא נפגעה. 6.4. הנזק - נוכח האמור לעיל , אני מעריך את נזקיו של התובע כדלקמן: 6.4.1 כאב וסבל - לפי 5% נכות וללא ימי אשפוז - סך של 20,000 ₪, נכון להיום (יצוין כי זהו אף הסכום אותו דרשה ב"כ התובע בסיכומיה). 6.4.2 הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד - נוכח האמור בסע' 6.3 לפסק הדין ובשים לב לכך שבתשובותיו של התובע לשאלון הנתבעת ציין התובע כי לא נגרמו לו הפסדי השתכרות בגין ליקויי השמיעה (ראה - תשובה 24 בתצהיר התשובה של התובע לשאלון הנתבעת) ולכך שעל פי המסמכים שהוגשו על די הנתבעת התובע הפסיק לעבוד בשנת 1999 עקב בעיות רפואיות אחרות, אני קובע כי לתובע לא נגרמו הפסדי השתכרות בגין ליקויי השמיעה. גם אם טעיתי בקביעה זו והיה מקום להעריך הפסד כושר השתכרות בהערכה גלובלית - הפיצוי בפרמטר זה אינו עולה על 5,000 ₪. 6.4.3 הוצאות ונסיעות- ב"כ התובע דרשה בסיכומיה בגין ראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך 3,000 ₪. התובע לא הצליח להוכיח כי הוא נזקק או יזדקק בעתיד לטיפול רפואי נוסף הקשור לנכות נשוא תיק זה ואף לא הציג כל קבלה המעידה על הוצאות שהוציא מאז שנפגע. ליקויי השמיעה הוכרו כתאונת עבודה והתובע זכאי להחזר חלק מהוצאותיו (שבגינן לא הוצגה כל קבלה) מהמל"ל ומקופת החולים. עם זאת, בשים לב לנכותו הרפואית של התובע אני קובע בראש נזק זה פיצוי גלובלי הערכתי בסך 1,000 ₪, נכון להיום. 6.4.4 סה"כ הפיצוי המגיע לתובע על פי המפורט לעיל - 21,000 ₪ (ו-26,000 ₪ עפ"י הסיפא בסעיף 6.4.2). 6.4.5 ניכויים - מסכום הפיצוי המגיע לתובע יש לנכות דמי פגיעה וגמלת נכות שקיבל התובע מהמל"ל בסך 27,690 ₪ (יצוין כי אין מחלוקת בין הצדדים בעניין זה; ראה הודעת באי כוח הצדדים בעמ' 6 ו-8 לפרוטוקול ישיבת 16/11/05). 7. מן המקובץ, סכום הפיצוי המגיע לתובע נבלע כולו בתקבולי המל"ל ועל כן דין התביעה להדחות. 8. אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה,. נוכח ההתנהלות היעילה של הצדדים בתיק וההסכמה הדיונית - כל צד ישא בהוצאותיו. וניתן פטור מיתרת אגרה. חשיפה לרעששמיעההכרה בתאונת עבודהמטרד רעשתאונת עבודה