להלן פסק דין בנושא כתמי צבע על הכביש: פסק דין התביעה והצדדים לה : 1. ביום 2.6.03 נהג הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") במשאית השייכת לנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") בכביש מס' 20, דרומית לצומת גלילות. כביש מס' 20 (הידוע בכינויו "נתיבי איילון" ו/או "הנתיבים", כפי שיכונו להלן), מופעל על ידי התובעת. 2. בהגיע הנתבע לשיפוע בכביש (ירידה ממחלף גלילות) התפזרו ממשאיתו מיכלי צבע, אותם הוביל ממפעל טמבור בעכו, והכתימו את הכביש. אציין כבר בשלב זה כי הארוע אינו מוכחש, למעט בעניין היקף הנזק שנגרם והפעולות אשר הצריכו את סילוק כתמי הצבע (להלן: "המפגע") מהכביש. טענות הצדדים באשר להיקף העבודות הדרושות לסילוק המפגע מהכביש : 3. לטענת התובעת, מתוקף היותה אחראית על נתיבי איילון ועל בטחון העוברים ושבים בנתיבים אלו, היא פעלה באופן מיידי באמצעות קבלני משנה מטעמה לניקוי הכביש ולשחזור סימון הנתיבים במקום : לחברת ורד בר כבישים ופיתוח בע"מ (להלן: "ורד בר"), אשר נקתה את הנתיבים, שלמה התובעת לטענתה סך של 6,677 ₪ ; ואילו לחברת נתיבי זהב בע"מ (להלן: "נתיבי זהב"), אשר סמנה מחדש את הנתיבים, שלמה התובעת לטענתה סך של 11,997 ₪. סכומים אלה, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, הם הנתבעים במסגרת התביעה שבפני. 4. הנתבעים כאמור אינם מכחישים את הארוע גופו, אך העלו טענות לעניין גובה הנזק, אותן ניתן לחלק לשני מישורים : ראשית, טענו הנתבעים כי על התובעת להוכיח את נחיצות אותן פעולות שנעשו, וכן יש להדרש לשאלה, האם לא ניתן היה לסלק את המפגע בעלויות פחותות יותר ; בנוסף ולחלופין, טענו הנתבעים כי לא צורפו אסמכתאות המעידות כי הסכומים הנטענים אכן שולמו בפועל. הדיונים וההוכחות : 5. ביום 24.11.04 התקיים קדם משפט בפני כב' השופטת אברהמי בסיומו ניתנה החלטה המחייבת את התובעת להמציא לנתבעים אסמכתאות לעניין תשלום הסכומים הנתבעים. 6. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית אליהם צורפו המסמכים הרלוונטיים, וביום 8.12.05 התקיים דיון הוכחות בפני. בפתח דיון זה טענה ב"כ הנתבעים כי האסמכתאות אשר צורפו לתצהירי התובעת (נספחים ז' וח') אינם מלמדים על תשלום בפועל שנעשה לקבלני המשנה. בתום הדיון ולאחר שמיעת העדויות, הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק על סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט. ההכרעה : 7. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים אשר הוצגו בפניי, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל, ברובה המכריע, אסביר קביעתי זו. 8. כאמור, הנתבעים לא חלקו על הארוע עצמו והודו כי פחי צבע נשפכו והכתימו את הנתיבים. לטענתם ניתן היה לסלק את המפגע על ידי השפרצת מים, ובכל מקרה לא הוכח כי כל הפעולות שבוצעה היו הכרחיות. אין בידי לקבל טענות אלו. 9. ראשית, יש לזכור כי נתיבי איילון הינם מבין הכבישים העמוסים במדינת ישראל, כאשר כמות כלי הרכב החולפים בהם עצומה, ועל התובעת לדאוג לביטחונם של כלי הרכב והנוהגים בהם. אם היתה התובעת מתרשלת בטיפול בארוע, מן הסתם היתה חושפת עצמה לתביעות וטענות - כפי שרואים במחזותינו חדשות לבקרים. 10. עוד יש לזכור כי מדובר בארועים הדורשים טיפול דחוף ובהול, ולא ניתן לקיים התייעצות "טרום הטיפול" - לשם כך יש מנהלים ומפקחים בשטח, לשם כך נבחרו קבלני המשנה הראויים באמצעות הליכי המכרז - ולשם כך מועברות החשבוניות של קבלני המשנה לצורך אישור מטעם התובעת (ראה הערות המפקח על נספח ח'). 11. התובעת הציגה בפני בית המשפט את ראיותיה לעניין הפעולות שבוצעו על ידה לצורך הסרת המפגע - ראה נספחים ב' וג' לתצהיר. כמו כן הציגה התובעת בפני בית משפט חשבונית נתיבי זהב ואישור המפקח לחברת ורד בר. מצידה - הנתבעת לא הביאה כל ראיה סותרת לראיות אלו : לא הוצגה חוות דעת מומחה התומכת בטענה שנטענה בעלמא לפיה ניתן היה להסתפק בשטיפת הכביש במים ; עדות הנתבע בעניין זה אינה עדות מומחה. יתרה מזו, אפילו הנתבע עצמו אשר העיד כי שטיפת הכביש במים היתה מסירה את המפגע - לא התקשר מיוזמתו למכבי האש ו/או לכל גורם אחר (ראה פרוטוקול עמ' 7 שו' 7). 12. זאת ועוד - הנתבעים טוענים במרומז כי התובעת לא עמדה בחובת הקטנת הנזק החלה על הניזוק, אולם, כפי שכבר פסקו בתי המשפט, חובת הניזוק היא לנקוט אמצעים סבירים ואין הכוונה כי הניזוק "חייב לצאת מגידרו בנסותו למלא את החובה המוטלת עליו להקטין את נזקו", כדברי כב' השופט עציוני בע"א 531/71 לכוביצר נ' רודה, פד"י כו (2) 113, 118, וראה גם ע"א 252/86 גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה (4) 45, בעמ' 52-51. 13. כמו כן, לא מצאתי כל ממש בטענתם המרומזת של הנתבעים לפיה לתובעת יש אינטרס "לנפח" עלויות - כאמור הסכומים הנתבעים שולמו לקבלני המשנה ולתובעת לא צמחה מכך כל תועלת, בכפוף להערתי בסעיף 15 להלן. עד כאן לעניין הטענות לגובה הנזק עצמו. 14. כעת נותר להתייחס לטענה הנוספת - היא טענת הוכחת תשלום הסכומים. לגבי התשלום לנתיבי זהב - צורפה חשבונית על סך 12,472 ₪ ; וחשבון עסקה על סך 11,997 ₪ - דווקא הפער בסכומים תומך בטענת התובעת לפיה החשבונות נבדקים, אף לעניין המדדים (שזהו מקור הפער לסכומים) ; לכן לעניין התשלום לנתיב זהב - הדבר הוכח כראוי. לעניין התשלום לורד בר - אמנם צורף יומן עבודה בלבד ולא חשבונית, אולם באופן כללי מקובלת עלי טענתה של התובעת כי התשלום נעשה במרוכז יחד עם חשבונות אחרים. 15. לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. עם זאת, מאחר והוסמכתי לפסוק על דרך הפשרה, ומאחר ולעד התובעת לא היתה תשובה האם העבודות שבוצעו "חסכו" כסף לתובעת (פרו' עמ' 5 שו' 17) ; ומאחר והחשבונית בפועל של ורד בר לא צורפה למרות החלטת השופטת אברהמי ; ומאחר והסכומים שנתבעו בכתב התביעה לא תואמים את הסכומים שבחשבוניות, החלטתי להעמיד את הפיצוי על 90% מסכום של 17,175 ₪, קרי 15,458 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום לנתיבי זהב, ה- 25.6.03 ועד התשלום המלא בפועל. 16. בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט הכוללות את האגרה כפי ששולמה בסך 413 ₪ ; ושכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. צביעהכביש