כניסה לאי תנועה

להלן פסק דין בנושא כניסה לאי תנועה:

פסק דין

ביום 30.04.02 ארעה תאונת דרכים בסמוך לעיר באר שבע, כאשר נהג התובעת מר אפשטיין עומרי טען, כי נסע בתוך שכונה שנקראת "נחל עשן" בבאר שבע, בשעת לילה. הכביש בו נהג, נהג התובעת היה כביש שאינו מואר והסימון על גבי הכביש היה דהוי. נהג התובעת שנכנס לכביש זה, המשיך בנסיעה בו, כאשר לפתע נכנס לתוך בור או אי תנועה המצוי במקום בו הכביש מתפצל. בצידו של אותו בור היו לטענת נהג התובעת, תמרורים שהיו מונחים על הרצפה כפי שניתן לראות בת/1.
הבור מצוי בתוך שטח אדמה (להלן: "אי התנועה") כפי שניתן לראות בת/1, ממנו מתפצלים שני כבישים, האחד - ימינה לכיוון שכונת "נחל עשן" והשני - לכיוון בסיס תחמושת המצוי בקרבת מקום.

נהג התובעת נכנס לתוך אי התנועה, שהינו נמוך מהכביש ולאחר התאונה ללא כל עזרה חיצונית, הצליח לצאת מהבור שבאי התנועה בנסיעה.
נהג התובעת לא ידע לומר, היכן היו הנזקים לרכבו, כתוצאה מהכניסה לבור וכיצד פגיעה זו בתחתית הרכב, גרמה להתפוצצות רדיאטור קדמי, ורדיאטור של המזגן.

לטענת נהג התובעת, הבור היה בגובה של 1.5 מ' ואין מחלוקת, כי אי-התנועה מצוי באמצע הכביש ואינו חלק מנתיבי הנסיעה.

יש להאיר, כי התאונה התרחשה בערב ל"ג בעומר, לפנות בוקר, כאשר נהג התובעת טען, כי הוא נכנס לכביש ובשלב מסוים נעלמו סימני הדרך המסומנים ע"ג הכביש ובשל כך הוא נפל לתוך הבור.

מעבר לשאלת אחריות לתאונה, התעוררה מחלוקת בין הנתבעות - עיריית ב"ש לבין מדינת ישראל, בשאלה - באחריות מי מצוי הכביש בו ארעה התאונה, כאשר עיריית ב"ש טענה, כי מדובר בשטח שהוא מחוץ לתחום השיפוט שלה וכי התאונה ארעה בכביש בינעירוני שהינו באחריות ובאחזקתה של מדינת ישראל באמצעות מע"צ.

עוד טענה הנתבעת 1, כי התאונה ארעה כאשר רכב התובעת ביצע פניה בצומת, במהירות גבוהה בהרבה מן המותר, איבד את השליטה על מכוניתו, ירד לשולי הכביש ו/או נכנס לתוך אי תנועה מסומן וכי "הכביש היה במצב תקין לחלוטין , ללא ליקוי או פגם כלשהו, ראוי ובטוח לשימוש" (ראה סעיף 3 לכתב ההגנה).
בנוסף טענה הנתבעת 1, כי היא נהגה "כפי שכל רשות מקומית נבונה וסבירה הייתה נוהגת בנסיבות המקרה ואיננה אשמה בכל מעשה או מחדל כלשהן, של רשות או של חוסר זהירות בקשר עם אירוע התאונה. התאונה לא ארעה כלל על הכביש עצמו, אלא בשולי הכביש ו/או על אי התנועה". (ראה סעיף 5 לכתב ההגנה).

בנסיבות אלו ובהסכמה תוקן כתב התביעה ומדינת ישראל באמצעות מע"צ צורפה לתובענה וזו האחרונה טענה בכתב ההגנה, כי גם לה אין כל אחריות ישירה או עקיפה לתאונה שכן התאונה כלל לא ארעה בתחום שליטתה או אחזקתה או אחריותה. לחילופין טענה, כי התאונה ארעה עקב רשלנותו של נהג התובעת (ראה סעיף 3 לכתב ההגנה).

הנתבעות לא הביאו כל ראייה לעניין טענותיהם לגופו של עניין בקשר לדרך התרחשות התאונה, וכל הראיות שהובאו, היו בשאלה, האם מצוי אי התנועה, בתחום שיפוטה של הנתבעת 1 או מחוצה לו, שאז מדובר בכביש בינעירוני המצוי בשליטת הנתבעת 3.

בשאלות אלו, שמעתי את עדותו של העד מר פריימן פימה שהינו מנהל מחלקת מדידות ומודד מוסמך מטעם עיריית ב"ש. כמו כן, שמעתי את עדותו של מר אשר סגל מטעם מע"צ.

מעדויות אלו, עלה כי, במועד התאונה לא היה הכביש באופן פורמאלי בתחום שיפוטה של העיר ב"ש שכן, אז תחום שיפוטה, עבר מדרום למקום התאונה, במקום המסומן בצבע צהוב שב - נ/1.

עוד עולה מעדויות אלו, כי כיום תחום השיפוט של העיר ב"ש הורחב ושונה, הוסט צפונה, ומקום התאונה מצוי כיום בתחום שיפוטה של העיר.

ב-נ/1 נראה בבירור, כי בפועל הייתה חריגה מתחום השיפוט שכן שכונת "נחל עשן" הבנויה במקום, בנויה בחלקה הצפוני מחוץ לתחום השיפוט הפורמאלי ולא הוסבר לי, כיצד ניתנו שירותים עירוניים לשכונה הנמצאת מחוץ לתחום השיפוט של העיר ב"ש, כשטח אקסטריטוריאלי ובכלל זה, כיצד העירייה גבתה מטבע הדברים מיסי ארנונה ומיסים אחרים מחד, ונתנה שירותי מים, ביוב, אשפה וכו' מאידך לשטח שאינו בתחום שיפוטה.

כפי שעלה מעדותו של העד מר פריימן פימה, שהייתה עדות מהימנה, ייתכן ותיקון שטח השיפוט של העיר ב"ש החדש, שהוסט צפונה והכולל בתוכו את מקום התאונה, "בא לתקן" מצב שהיה בפועל, כאשר דרך הכביש בו ארעה התאונה, היה ניתן להיכנס לשכונת "נחל עשן" ככניסה נוספת וזו נחסמה רק לאחרונה.

חיזוק לסברה זו ניתן היה למצוא בעדותו של מר סגל שהינו מנהל מרחב הדרום מטעם מע"צ והוא העיד מידיעתו, כי באותה עת, למיטב זכרונו, נפתח הכביש ע"י העירייה לשימוש תושבי השכונה עקב שקיעה שארעה בכביש האלטרנטיבי הנכנס לשכונה, והנתבעת 1, כאמור בכתב הגנתה טענה אומנם בלשון רפה, כי המקום אינו מצוי בתחום שיפוטה, אך מאידך באותה נשימה, טענה, כי בתחזוקת הכביש וטיפולו היא נהגה כפי שכול רשות מקומית נבונה וסבירה הייתה נוהגת בנסיבות המקרה וכי התאונה כלל לא ארעה על הכביש עצמו, אלא בשולי הכביש, או על אי התנועה.

העד פימה לא בדק מי הציב את התמרור שהיה מוצב בתוך אי התנועה ולא ידע לומר , אם מחלקת התמרור של העירייה, הציבה תמרור זה ואם לאו.

העובדה, כי שטח השיפוט הפורמאלי הוסט כך שהוא כולל בתוכו, את המקום בו ארעה התאונה, עדותו של העד סגל והאמור בכתב ההגנה, תומכים בסברה, כי הכביש היה בחזקתה ובטיפולה של עיריית ב"ש באותה עת.

אני מוצא לנכון להאיר, כי אומנם הגעתי למסקנה, שהכביש היה בחזקתה בפועל של העירייה, אך עובדה זו אינה בהכרח פוטרת את מע"צ מאחריותה, שכן מבחינת שטח השיפוט, אכן היה מדובר בכביש שמחוץ לתחום השיפוט של העיר באותה עת, ואין זה סביר בעיניי, כי מע"צ הממונה על הכבישים הבינעירוניים תתעלם מהעובדה, כי קיים כביש בו נוסעים רכבים, המצוי מחוץ לתחום השיפוט של רשות מקומית תוך שהיא מתעלמת מהשאלה, מי מטפל באותו כביש ומי מתחזק אותו.

"עצימת עיניים" זו אינה מטילה אחריות במקרה שבפניי על הנתבעת 3, אך אני סבור, כי בנסיבות אלו, לא זכאית הנתבעת 3 להוצאות ואין מקום להשית הוצאות על התובעת או על הנתבעת 1, שדאגה לצירופה של הנתבעת 3, לתובענה.

לאור כל האמור אני מגיע למסקנה, כי לא הורם הנטל ולא הוכחה האחריות של הנתבעת 3, ולפיכך דין התובענה כלפיה להידחות, ללא צו להוצאות.

הצדדים הסמיכו אותי לפסוק בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

לאחר ששמעתי את העדויות בתיק זה, הוצגו לי הראיות, אני מגיע למסקנה, כי האחריות לתאונה מוטלת על כתפי הנתבעת 1, שהכביש היה בחזקתה למרות שידעה, כי אפילו בתקופת ביניים הוא משמש את תושבי השכונה, לא דאגה לתאורה ולסימון ראוי ומתאים. אלא שאני סבור, כי לנהג התובעת "אשם תורם" גבוה יחסית שכן, אם מדובר בכביש צדדי בו אין אמצעי תאורה, הרי שהיה על נהג התובעת, שנהג בערב ל"ג בעומר בשעת לילה מאוחרת, לנהוג במשנה זהירות והעובדה כי הוא ירד מהכביש, ונכנס לתוך אי-התנועה, למרות שנסע עם תאורה, מלמדת כי הוא לא היה ערני, לא שם ליבו לדרך ונהג ברשלנות שתרמה תרומתה לתאונה הנדונה.

בנסיבות אלו, אני מוצא כי לנהג התובעת אשם תורם בשיעור של 50% ומצאתי לנכון להפחית חלק מסכום הנזק שלא הוכח לי כי כולו נגרם מהתאונה הנדונה ב-10% נוספים ולפיכך, אני מחייב את הנתבעות 1 ו-2 ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך השווה ל- 40%, בסך של 4,762 ₪ , בתוספת הפרשי הצמדה מיום 30.06.02 ועד לתשלום המלא בפועל, בתוספת אגרת משפט, שכר העד בסך של 300 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 792 ₪ כולל מע"מ או 10% + מע"מ הגבוה מביניהם.

כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום וממועד זה ואילך יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

מעבר לכך, כל צד ישא בהוצאותיו.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ערעור תעבורה

  2. אי שמירת רווח

  3. הידרדרות עגלה

  4. מספר שלדה מזויף

  5. כניסה לאי תנועה

  6. סיבוב פרסה מסוכן

  7. זהירות במעבר חציה

  8. דחיית ערעור תעבורה

  9. ענישה בעבירות תעבורה

  10. חובת איתות לפני פניה

  11. פניית פרסה במקום אסור

  12. הצעת חוק משקיפי תנועה

  13. הסעת נוסעים ללא מלווה

  14. עבירות תנועה של עו''ד

  15. נסיעה נגד כיוון התנועה

  16. פגם ברישום דו''ח תנועה

  17. שמירת מרחק בפניית פרסה

  18. תקנה 41 לתקנות התעבורה

  19. מתי מותר לנסוע לאחור ?

  20. תקנה 567 לתקנות התעבורה

  21. סעיף 48 לפקודת התעבורה

  22. סעיף 56 לפקודת התעבורה

  23. אי האטה לפני מעבר חצייה

  24. הארכת מועד בתיקי תעבורה

  25. זיכוי לאחר ערעור תעבורה

  26. תקנה 169 לתקנות התעבורה

  27. תקנה 21 ג לתקנות התעבורה

  28. כניסה לכיכר - עבירת תנועה

  29. ערעור תעבורה ללא עורך דין

  30. תקנה 169ו' לתקנות התעבורה

  31. פניה שמאלה - תקנות התעבורה

  32. בדיקה שנתית של ממיר קטליטי

  33. האטה לפני פקק - שמירת מרחק

  34. אזהרה לא לעבור עבירות תנועה

  35. אי ידיעה על מועד דיון תעבורה

  36. ביצוע פניית פרסה שלא בזהירות

  37. הארכת מועד הגשת ערעור תעבורה

  38. עונש לא מרתיע בעבירות תעבורה

  39. דחיית ערעור תעבורה על גזר דין

  40. ערעור על חומרת גזר דין תעבורה

  41. הרשעת עורך דין בעבירות תעבורה

  42. פניה ימינה בכיכר מהנתיב השמאלי

  43. פסיקת הוצאות בגין זיכוי תעבורה

  44. ערעור על הרשעה בבית משפט לתעבורה

  45. הארכת מועד להישפט בעבירות תעבורה

  46. קנס בשל עבירת תעבורה של ברירת משפט

  47. זימון למשפט תעבורה ללא אישור מסירה

  48. ערעור על חומרת העונש בעבירות תעבורה

  49. תקנה 49 לתקנות התעבורה - שמירת מרחק

  50. הארכת מועד להישפט בבית משפט לתעבורה

  51. עבר תעבורתי כשיקול בערעור על גזר דין

  52. אי ייצוג ע''י עורך דין בעבירות תעבורה

  53. הצעת חוק לתיקוני ענישה בעבירות תעבורה

  54. קבלת ערעור המדינה על זיכוי בעבירת תעבורה

  55. הארכת מועד להגשת ערעור על גזר דין תעבורה

  56. פניה שמאלה - סעיף 43 (א) (3) לתקנות התעבורה

  57. ערעור על גזר דין בית משפט לתעבורה תל אביב

  58. צו מס בולים (תשלום אגרות תעבורה בבולים), תש"ם-1980

  59. התאונה התרחשה בתוך מעגל תנועה שהיו בו שני נתיבי נסיעה

  60. קביעת בית המשפט לתעבורה בהכרעת הדין המרשיעה מהווה ראיה

  61. תקנות התעבורה (הגשת צילומים לבית המשפט), התשנ''ז-1997

  62. חוק שיפוט בענייני תעבורה (תשדיר - הוראת שעה), התשס"ט-2009

  63. כתב אישום בעבירות סטייה שלא בבטחה, בניגוד לתקנה 41 לתקנות התעבורה

  64. כתב אישום על קיפוח זכות עוברי דרך - עבירה לפי תקנה 21(ב)(1) לתקנות התעבורה

  65. כללי השפיטה (סדרי העבודה של הועדה לבחירת שופטים - שופט תעבורה), התשמ"ז-1986

  66. תקנה 40(א) - לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון

  67. סעיף 44 (א) לתקנות התעבורה - לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי

  68. תקנות התעבורה (סדרי הדין בבקשות לפי סעיף 57 לפקודת התעבורה וערעור על החלטות בהן), תש''ם-1980

  69. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון